מלכה נ' רישום כלא ניצן ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית על סך של 8,000 ₪ שהגיש התובע נגד המדינה בגין אבדת או גניבת מטלטלין וחפצים אישיים שהיו ברשותו בזמן שהותו בכלא.

התובע טען בכתב התביעה, כי בחודש אפריל 2006 הוא הועבר מכלא קישון לכלא ניצן וכי בעת המעבר נגנבה או אבדה מזוודה שלו שהכילה פרטים וחפצים אישיים ובין השאר, מכונת גילוח, רדיו טייפ, תרופות לחצי שנה ו-600 ₪ במזומן.

התובע מעריך את שווי החפצים בסך של כ-6,000 ₪ והוא מבקש לחייב את הנתבעים בסכום זה בנוסף ל-2,000 ₪ עוגמת נפש.

הנתבעת הכחישה את טענותיו של התובע מכל וכל והיא טענה כי ביום 30.4.06, 4 ימים לאחר מעברו מכלא צלמון לכלא מג"ן, נערך ראיון קבלה לתובע בו הוא לא העלה טענה כלשהי בדבר אובדן חפצים, עותק מהרישום של הראיון צורף לכתב ההגנה והוצג לעיוני.

כן נטען כי אין זה נהוג שהאסירים יחזיקו את התרופות ברשותם שכן תרופות מסופקות ע"י מרפאת בית הסוהר אף אם מדובר בתרופות אישיות, ואלה מחולקות מידי יום לאסיר.

באשר לכספים, אשר טען התובע כי היו ברשותו, טענה הנתבעת כי כספו של האסיר לא הועברו במזוודה בעת מעבר מבית סוהר לאחר אם כי דרך גזברות בית הסוהר.

הנתבעת צרפה דו"ח כניסות ויציאות מטלטלין לתובע.

שמעתי היום את גרסתו של התובע, ועל פני הדברים עולה כי מדובר בגרסה שונה בתכלית השינוי מהגרסה שהובאה בכתב התביעה, שכן הוא טען שהחפצים בהם מדובר הם שרשרת, טבעת ושעון אשר לא הוחזרו לידיו עם שחרורו. מעבר לשוני המהותי בפירוט החפצים האישיים, לא נטען כלל כי מדובר בחפצים שהיו בתוך מזוודה, אשר הלכו לאיבוד או נגנבו בעת מעבר מבית כלא לאחר.

גם עדות אחותו של התובע אין בה כדי לסייע לו, שכן היא מתייחסת בעדותה למזוודה אשר היא הביאה לתובע בזמן שהותו בכלא, אולם מזוודה זו אינה מתועדת בדו"ח הכניסות והיציאות לאסיר אשר צורף לכתב ההגנה.

כך או אחרת, הרי שאחותו של התובע לא פרטה באלו חפצים מדובר ואין בעדותה כדי לתרום למחלוקת העובדתית בעסקינן.

בנסיבות אלה, בהן התובע הביא בפני היום במהלך הדיון גרסה שונה מהגרסה שהובאה בכתב התביעה, איני מוצאת מקום ליתן אמון בגרסתו.

התובע למעשה לא הוכיח מה מהות החפצים והמטלטלין שהיו, לא הוכיח כי אלה היו ברשותו וכי אבדו בזמן מעבר מבית כלא לאחר, ובוודאי שהוא לא הוכיח את אחריותה של הנתבעת בעניין.

מעבר לנדרש אוסיף, כי תביעה זו מוגשת בשיהוי לא מבוטל ולאחר חלוף יותר מ-5 שנים מעת האירוע הנטען, ובוודאי שיש בשיהוי זה כדי להקשות על הנתבעת לברר את טענותיו של התובע.

בנסיבות אלה ובשל אי הנחת תשתית עובדתית מינימלית בבסיס התביעה, ובשל העדר הוכחת אחריות של הנתבעת אני מורה על דחיית התביעה.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.

ניתן והודע היום ה' תמוז תשע"א, 07/07/2011 במעמד הנוכחים.

לובנה שלאעטה חלאילה, שופטת

הוקלד על ידי: איבגי איריס