מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ

ב"כ התובעת: עו"ד שלף

ב"כ הנתבעת: עו"ד טיבי

פסק דין

תאונה שארעה בנמל אשדוד בין משאית (המבוטחת בידי התובעת) לבין מנוף של נמל אשדוד. אפתח ואומר שאין מדובר במנוף ככל המנופים אלא בכלי תפעולי בצורת "ח", בגובה של כ-15 מטרים וברוחב של למעלה מ-12 מטרים, הנוסע הלוך ושוב במסלול קבוע על מנת להעביר מכולות ממקום למקום. התאונה ארעה בין המשאית לבין אחת מרגלי הנסיעה של המנוף.

נהג המשאית העיד כי המשאית הוטענה במקום סמוך ולאחר מכן החל בנסיעה ימינה וחלף צומת שבו הצטלבו מסלולו הקבוע של המנוף עם נתיב נסיעת המשאית. בצומת זה ארעה התאונה. הנהג העיד שהמשאית הייתה בנסיעה בזמן התאונה, ועמד על-כך בחקירתו אף שבהודעה לביטוח ובכתב התביעה נכתב שהמשאית עמדה בזמן התאונה. לטענת נהג המשאית האחריות לתאונה מוטלת על המנוף משום שהיה על המנוף לעצור בצומת ולהזהיר רכבים אחרים ברמקול בטרם יחצה אותה. הנהג לא ידע להצביע על מסמך כלשהו שמבסס טענה זו. בחקירתו הנגדית הודה הנהג כי נסע במקום אסור וכי אחרי ההעמסה היה עליו לפנות בכיוון אחר שאינו חוצה את נתיבי המנופים. לטענתו עשה זאת משום שלא יכול היה לנסוע בנתיב הרגיל שכן זה היה חסום בשל מנוף תקוע וחפירה ולכן פנה לנתיב נסיעתו של המנוף. הנהג העיד כי במקביל אליו נסעו משאיות נוספות.

מפעיל המנוף (המנופאי) העיד כי המנוף פועל בהתאם לפקודות מחשב שהוא מקבל. הוא העיד כי במועד התאונה נסע מזרחה בהתאם לפקודת מחשב, עצר בצומת מעט לפני מקום התאונה, הפעיל סירנה ואור מהבהב, ואז החל בנסיעה שבמהלכה נבלם המנוף על ידי המשאית. המנופאי העיד שבמהלך הנסיעה הוא אינו יכול להבחין ברכבים חוצים בדרך, וזאת בשל מיקום ישיבתו בגובה רב ובאחת הפינות, אולם קיימות מצלמות המציגות את נתיב הנסיעה. לטענתו לא הבחין במשאית במצלמות, אולם הוא ראה אותה לפני התאונה מטעינה מכולה במקום סמוך. בעדותו הבהיר שנהג המשאית נסע בניגוד לכיוון הנסיעה המותר. המנופאי הבהיר כי אין למנוף צופה ואין מי שיכול להתריע בפניו על רכבים הנכנסים למסלולו.

לטענת ב"כ התובעת, בנסיבות העניין מוטלת האחריות לתאונה על הנתבעת, שכן המנוף יוצר סיכון והמנופאי לא יכול למנוע אותו בשל מיקומו במנוף. בנסיבות אלו היא מצביעה על רשלנות של הנתבעת שאינה דואגת לאמצעי בטיחות מספיקים. בנוסף היא טוענת שיש לקבל את גרסת נהג המשאית שהמנוף לא עצר בעצור, לא התריע ברמקול, ושבפועל נתיב נסיעתו הרגיל היה חסום ולכן הוא נדרש לחצות את נתיב נסיעת המנוף. על כל אלה מוסיפה היא לפגמים ראיתיים בטענות הנתבעת שלא הציגה צילומי אבטחה של הנמל שבוודאי מצויים בידיה.

ב"כ הנתבעים משיב שלא הוכחה כל רשלנות. לטענתו מדובר בכלי תפעולי ייחודי הפועל בנמל, וב"כ התובעת לא הציגה כל ראיה לטענותיה השונות בדבר החובות המוטלות על מנופאי ועל הנתבעת כמפעילת המנוף. לגופו של מקרה מצביע ב"כ הנתבעים על העובדה שנהג המשאית נסע במקום אסור ונכנס לנתיב נסיעת המנוף.

דיון והכרעה

מצאתי שיש לדחות את התביעה. מן העדויות שלפני עולה בבירור שהאחריות לתאונה מוטלת בראש ובראשונה על נהג המשאית, שנסע במקום אסור ונכנס לנתיב נסיעתו של המנוף. אין חולק שנהג המשאית נסע בניגוד לכיוון התנועה הרגיל, במקום אסור שאינו מיועד למשאיות מסוגו, וטענותיו כי הכביש הרגיל היה חסום באותו יום לא הוכחו. לא הוסבר גם מי הנחה אותו לנסוע במקום האסור, ומכל מקום, ברי כי במצב זה היה עליו לגלות זהירות יתרה בנסיעתו, בוודאי כאשר חצה את מסלוליהם הקבועים של המנופים. גם טענת נהג המשאית שהמנוף לא עצר בצומת לא הוכחה, כאשר היא נסתרת בעדותו של המנופאי שטען כי עצר בצומת והפעיל אמצעי התראה (סירנה ואור מהבהב). בנוסף, נהג המשאית התעקש בעדותו שהמשאית הייתה בנסיעה בזמן התאונה, והכחיש את הדברים שנכתבו בכתב התביעה ובהודעתו לתובעת לפיהם המשאית עמדה. הנהג לא הסביר מדוע המשיך בנסיעתו לתוך הצומת ומדוע לא נזהר ולא עצר כשראה את המנוף בצומת. נמצא אפוא שהמשאית נכנסה לתוך הצומת בנסיעה, מכיוון לא צפוי, אף שהייתה ערה למנוף המתקרב ומכאן שהאחריות לתאונה מוטלת על נהגה.

טענות התובעת כי הנתבעת התרשלה לא הוכחו אף הן. התובעת לא הציגה כל ראיה לטענותיה בדבר הדרך שבו על המנופאי להתנהג בזמן הפעולה, והטענה כי היה על המנופאי לכרוז נטענה בעלמא ללא כל אסמכתא. כאמור בפתח הדברים, מדובר בכלי תפעולי גדול מימדים הנוסע על מסלול קבוע וברי שאין לדרוש מנהגו שיוכל להגיב כפי שמגיב רכב רגיל. לא הוכח שהמנופאי צריך או יכול היה להבחין מבעוד מועד במשאית שהגיעה מכיוון אסור, והפגיעה בחלקה הקדמי של המשאית מעידה כי התאונה ארעה מיד לאחר כניסתה למסלול נסיעתו של המנוף ומכאן שספק רב אם המנוף יכול היה לבלום. אציין שהמנופאי טען כי במצלמות ניתן לראות רק את מסלול נסיעת המנוף ולא ניתן לראות לצדדים. עדות זו לא נסתרה. בנסיבות העניין לא מצאתי אפוא שהמנופאי התרשל, ומנגד, כאמור, נהג המשאית פעל שלא כראוי וגרם לתאונה.

סוגיה כבדת משקל יותר נוגעת לחובותיה של הנתבעת כמפעילת הנמל לדאוג לאמצעי זהירות מתאימים יותר, למשל, תצפיתנים שיתריעו בפני סכנות. בחינתה של סוגיה זו ושאלת רשלנותה של מפעילת הנמל, יכולתה לצפות תאונות מסוג זה, דרכי היערכותה בפועל למניעת תאונות, והתנהלותו של מפעיל נמל סביר בנסיבות העניין, מחייבות בירור עובדתי מעמיק. במקרה שלפני, למעט עצם קיומה של התאונה, שלה אחראי נהג המשאית, לא הובאה כל ראיה לרשלנות, והטענה הכללית על תאונות רבות בנמל אינה מהווה ראיה לרשלנות זו (בוודאי כשלא הובהר כי מדובר בתאונות שאירעו בנסיבות דומות). לא הוצגה גם כל נורמה רלוונטית, לא הוצג המצב בנמלים אחרים, ולמעשה הראיה היחידה שהוצגה הייתה דווקא מטעם הנתבעת, והיא מראה כי הנהגים הנכנסים לנמל אמורים לפעול בהתאם לכללים מסוימים. אין אפוא באפשרותי להכריע בסוגיה רחבה זו, ואומר כי במקרה בנוכחי לא הובאו כל ראיות להתרשלות הנתבעת.

בנסיבות אלו, כאמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10% מסכום התביעה.

ניתן היום, א' טבת תשע"א, 08 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.