מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' איי.אי. ג'י. ישראל חברה לביטוח בעמ

פסק דין

התביעה שבפני היא בעקבות תאונת דרכים מיום 23/02/09, בין רכב המבוטח אצל התובעת, לבין רכב המבוטח אצל הנתבעת. הצדדים נחלקו באשר לנזק.

להלן טענותיהם כפי שהובאו בכתבי התביעה, ההגנה, בנספחיהם ובבית המשפט:

לטענת התובעת, בתאריך הנ"ל, נסע המבוטח בשיירת כלי רכב מכיוון פתח-תקווה לכיוון הוד השרון ונעצר עקב רמזור אדום לפני צומת ירקונים. לפתע, הגיח רכב הנתבעת ופגע בחלקו האחורי של רכב התובעת, וגרם לפגיעה נוספת ברכב מסוג יונדאי שעמד לפני רכב התובעת.

מחקירתו הנגדית של מר עזרא גינדי, שמאי מטעם התובעת, עלה כי, לרכב התובעת נגרם נזק פנימי, אשר ניתן להבחין בו לאחור פירוק הפגוש, ונזק חיצוני. הפגיעה בפגוש הינה מהמרכז לצד הימני, כאשר הפגיעה בצד הימני גדולה יותר. כאשר נשאל כיצד תיתכן פגיעה כאשר גובהו של הפגוש ברכב הפוגע הינו 65 ס"מ בעוד שגובהו של רכב התובעת הינו 67 ס"מ, השיב כי, לא מדובר במדע מדויק וכי קיימות זוויות שונות המאפשרות פגיעה זו, ובנוסף, הרי שאם מדובר ב-2 ס"מ, הרי שזה לא רלוונטי לטעמו. לדבריו, הפגוש הקדמי של רכב הנתבעת פגע בפגוש אחורי ימני של רכב התובעת.

התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי, בהעתק הפוליסה, בתחשיב ירידת ערך, באומדן הנזק, בהודעה על תאונת הדרכים, בהעתק הוראת התשלום ובתמונות.

לטענת הנתבעת, הרי שאין מחלוקת לגבי אשמת הנהג ברכבה, ואף שילמה נזקי הפסדים שנגרמו למבוטח של התובעת. אך, יחד עם זאת, הנזקים המתוארים אינם מגובים באסמכתאות, אין כל קשר סיבתי בינם ובין האירוע הנדון והם אף מוגזמים.

מחקירתו הנגדית של מר אורי ביטון, שמאי רכב מטעם הנתבעת, עלה כי, כשלושה חודשים לאחר התאונה בדק את רכב התובעת לאחר שזה תוקן. באשר לרכב הנתבעת, לא נגרם לו נזק ולאחר מכן היה מעורב בתאונה נוספת. לדבריו, בכל רכב, הפגוש הקדמי זהה בגובהו, על אף שמדובר ברכב גבוה יותר מרכב התובעת. הפגיעה נמדדה בגובה 64 ס"מ, כאשר זו הנקודה הגבוהה ביותר במגן. רכב הנתבעת יכול לגרום נזק מגובה של 64 ס"מ ומטה בלבד.

שמאי זה הגיש אף הוא חוות דעת, והעריך את הנזק שנגרם לרכב התובעת, אלא שלטעמו, הנזק נמוך בהרבה מן הנטען על ידי התובעת.

הנתבעת תמכה טענותיה בפרטי פוליסת הרכב, בהעתק המחאה עבור מבוטח התובעת, בחוות דעת נגדית, בתחשיב ירידת ערך ובתמונות.

ב"כ התובעת, בסיכומיו, טען כי, השמאי שהעיד מטעמם קבע שמדובר בנזק אחד שמתחיל במרכז הפגוש האחורי לכיוון הימני, וכי לא מדובר בתאונה נוספת או בנזק ישן. עדות השמאי הייתה סדורה ואמינה ויש לקבלה. השמאי מטעם התובעת הסביר כי הבדל הגבהים אינו משמעותי לפגיעות שנגרמו, מאחר שהפגושים גמישים ויכולים לעלות ולרדת, כאשר הדבר תלוי במהירות הנסיעה ובזוויות. לעומת זאת, הגיש שמאי הנתבעת חוות דעת אשר מתייחסת בעיקר לגבהים בין כלי הרכב, כאשר ההבדל, גם לטעמו הינו שלושה ס"מ. אין לקבל את גרסתו של שמאי הנתבעת לפיה, הנזק הנגרם בצד הימני אינו קשור לתאונה נשוא תביעה זו, מה גם שאכן אישר השמאי תיקון מגן אחורי, על אף שלטענתו אין פגיעה זו קשורה תאונה הנדונה.

ב"כ הנתבעת, בסיכומיו, טען כי, ישנם פערים רבים בין הנזק הנגרם בפועל לדרישת התובעת.

לדבריו, לא ייתכן מצב לפיו, רכב ששיא גובהו הינו 65 ס"מ יפגע ברכב שלכל הפחות מרכז הפגיעה בו הינו בגובה של 68 ס"מ. עיון בתמונות של רכב התובעת מלמד על פגיעה בעוצמה מינימאלית. במרכז הפגוש ישנם סימני שפשוף קלים ולפיכך, לא ייתכן שכתוצאה מפגיעה זו לא ייגרם נזק גדול לפגוש.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת וכי היה מגע בין כלי הרכב.

טענת הנתבעת מתמקדת, איפוא, בכך שהנזק הנטען, אינו כתוצאה מתאונה זו ולא יכול היה להיגרם כתוצאה מתאונה זו.

הצדדים בחרו שלא להביא את הנהגים בכלי הרכב, למתן עדות בבית המשפט ויתכן ואלה היו יכולים לשפוך אור, לא רק על האחריות לתאונה, שהיא ברורה, אלא גם על תוצאותיה.

על כל פנים, משאין מחלוקת כי מגע בין כלי הרכב היה, הרי שמקבלת אני את חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת כי גם נזק חיצוני שנראה לכתחילה זעום ומזערי, יכול לבוא לידי ביטוי בנזק גדול הרבה יותר, בשלב של בדיקת הרכב, פירוק הפגוש האחורי ובדיקת החלקים הפנימיים.

מקרים מעין אלה הם שכיחים עד מאוד.

באשר להפרשי הגבהים בין שני כלי הרכב, הרי שמדובר בהפרש מזערי ביותר, היכול להשתנות בהתאם לנסיבות משתנות כגון זויות כלי הרכב, מהמורות בכביש, תנאים משתנים בדרך, מידת לחץ האוויר בגלגלי שני כלי הרכב ועוד.

על כן, לא מצאתי לקבל לענין זה את טענותיו וקביעותיו של השמאי מטעמה של הנתבעת.