מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' פנצריית אפיקים סלימאן בע"מ ואח'

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים בתמצית:

1. התובעת ביטחה משאית בפוליסה על שם מושרף מוקטרן (להלן: "המבוטח").
2. התובעת טענה בכתב התביעה כי "ביום 23.7.14 הוכנסה משאית התובעת אל המוסך לצורך החלפת גלגל, או אז במהלך הרמת משאית התובעת באמצעות הרמפה במוסך, החליקה משאית התובעת ונגרמו לה נזקים (להלן : "התאונה").
3. התובעת שילמה למבוטחה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו למשאית, לטענתה, מכוח פוליסת הביטוח שביניהם וכעת היא דרשה כי הנתבעים יישאו בסכום התביעה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981.
4. התובעת טענה כי בת"א (שלום חיפה) 31560-08-15 שהוגש על ידה נגד הנתבעים, בית המשפט קבע כי האחריות בגין התאונה מוטלת על הנתבעים ועל כן, קם מעשה בית דין שמהווה השתק פלוגתא, מכוחו יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובעת במלוא נזקיה.
5. לחילופין, טענה התובעת כי זכותה לקבל פיצויים הינה מכוח פקודת הנזיקין בשל העבודה כי הנזק נגרם בשל רשלנות מי מהנתבעים בטיפול במשאית. טענה זו נזנחה בסיכומי התובעת וטוב שכך.

דיון והכרעה:

1. אקדים אחרית לראשית, וכבר כעת אבהיר כי לאחר ששקלתי בדבר, ובחנתי את מכלול הראיות והטענות שהובאו לפניי, מסקנתי בסופו של יום תהא קבלת הבקשה לסילוק על הסף ודחיית התביעה. אבאר אך בתמצית את הסיבות שהוליכוני למסקנתי זו, וזאת בשים לב לרוח העולה מהוראת תקנה 214 טז' (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד- 1984 לפיה פסק דין בתביעה המתנהלת במסלול של סדר דין מהיר ינומק אך באורח תמציתי.

 השתק פלוגתא:

1. דין הטענה למעשה בית דין והשתק פלוגתא להידחות על הסף. עיון בתא"מ 31560-08-15 מעלה כי התביעה נמחקה בשל העדר יריבות בין הצדדים ובשל העובדה כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים ו/או מי מהם הם הבעלים של הצמיגייה ו/או המעבידים של האדם שטיפל בהחלפת הגלגל של המשאית בעת גרימת הנזק למשאית בתוך המוסך. 
2. הפסיקה התוותה ארבעה תנאים לקיומו של השתק פלוגתא: ראשית - זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון והוכרעה בפסק הדין לבין הפלוגתא הקיימת; שנית - זהות בין הצדדים, חליפיהם או בין מי שיש להם "קרבה משפטית" בשתי ההתדיינויות, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק ניתנה ההזדמנות להתגונן כנגד הטענה והיה לו יומו בבית המשפט; שלישית - בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא פוזיטיבי לגבי הפלוגתא; רביעית - ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לתוצאה הסופית בהתדיינות. ראה, לדוגמה, ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21.2.2007); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642 (2000); ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 22.7.2007).
3. עיון בפסק הדין מעלה כי, קביעותיו העובדתיות של בית המשפט בתא"מ 31560-08-15 אודות אחריות הנתבעים לגרימת הנזק למשאית לא היוותה קביעה פוזיטיבית שהייתה חיונית לצורך הגעת לתוצאה האופרטיבית בפסק הדין ועל כן אינן יכולות לשמש "השתק פלוגתא" ודין טענות התובעת בעניין זה להידחות. 
4. האם קיימת זכות תחלוף במקרה דנן:

1. הנתבעים טוענים כי לא קיימת זכות תחלוף מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מאחר ולפי תנאי הפוליסה לא התגבשה חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על פי תנאי פוליסה בת תוקף. הפוליסה בין התובעת למבוטח אינה מכסה את האירוע התאונתי מיום 23.7.14. הפוליסה (הג'קט) לא צורפה על ידי התובעת והדבר אומר דרשני, שכן, עיון בתנאי הפולסיה (הג'קט) מעלה כי, הפוליסה אינה מכסה נזק שנגרם תוך כדי תיקון המשאית בתוך המוסך ומכאן שאם שילמה התובעת למבוטח שלה תשלום כלשהו הרי הוא אינו בהתאם לתנאי הפוליסה, ולכן, לא קמה כל עילה מכוח עיקרון התחלוף הקבוע בסעיף 62 הנ"ל, ויש לדחות את התביעה נגדה על הסף. 
2. התובעת טענה, כי אי צירוף הפוליסה (הג'קט) לתביעה כאן אינו מחדל חמור מאחר ותנאיו נמצאים באתר האינטרנט של התובעת והוא פתוח לעיני כל, וכי עסקינן במחדל שניתן לתיקון על ידי צירופו לסיכומים מטעמם. עוד טענה התובעת כי המבוטח רכש פוליסה עם הרחבות למקרה של התהפכות כלי הרכב תוך כדי או כתוצאה מטעינה ופריקה כפי שמופיע בדף הרשימה שצורף לסיכומים ולכתב התשובה מטעמה.
3. התובעת טענה, כי הרכב ניזוק כתוצאה מפריקה וטעינה ונגרם לו נזק ועל כן, הגדרת האירוע התאונתי מתאימה לתנאי הפוליסה והפיצוי ששולם למבוטח, שולם מכוח הוראות הפוליסה. וככל והפוליסה לא החריגה מקרה ביטוח שבו ניזוקה המשאית בפנצ'ריה, חל מקרה הביטוח שכן הוא מצוי הוא תחת הגדרת הסל של אירוע תאונתי, מה גם שהמבוטח שילם בגין הרחבת הכיסוי הביטוחי כדי שיכלול מקרה התהפכות רכב או נזק נפילה של המשאית בזמן טעינה ופריקה.

המסגרת הנורמטיבית:

1. עסקינן בתביעת שיבוב. "עקרון התחלוף (שיבוב), הקבוע בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, מורה כי כאשר עומדת למבוטח, בשל האירוע נשוא הביטוח, זכות פיצוי או שיפוי כלפי צד שלישי, שלא מכוח חוזה הביטוח עוברת זכות זו למבטח מששילם למבוטח את תגמולי הביטוח וכשיעור התגמולים ששילם" (ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית (2016) עמ' . 1165- (להלן: "אליאס")).
2. סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 מקנה למבטח זכות תחלוף מן הדין. מכוחה, עוברת אל המבטח זכות הפיצוי או השיפוי העומדת למבוטח כלפי אדם שלישי, וזאת לאחר שהמבטח שילם למבוטח תגמולי ביטוח מכוח חוזה ביטוח בגין אותו אירוע ביטוחי. בבסיס הסעיף ניצבים שלושה תנאים מצטברים המעמידים את זכות התחלוף המאפשרת למבטח לבוא בנעלי מבוטחו - חבותו של המבטח על-פי פוליסת ביטוח בת-תוקף; תשלום בפועל של תגמולי הביטוח למבוטח מכוח חבות זו; וקיומה של זכות בידי המבוטח לקבלת פיצוי מהצד השלישי בגין האירוע הביטוחי (ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לבטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3) 421, 429 (1984). לדיון כללי ראו: ירון אליאס דיני ביטוח כרך ב פרק 25 (מהדורה שלישית, 2016); שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך שני 271-257 (2007)). " סעיף 62 לא נועד להקנות למבטח זכות תחלוף בגין תשלומים שאינם נובעים מהוראותיה המחייבות של הפוליסה. תשלומים כאמור, שאינם מעוגנים בתנאי הפוליסה ושאינם משתלמים על- פי חבות משפטית, אינם בבחינת "תגמולי ביטוח" ואין הם ניתנים לתביעת שיבוב". (אליאס, 1169).
3. ביחס לשני התנאים הראשונים שנמנו לעיל, קבעה הפסיקה כי הללו יבחנו על-פי סבירות שיקוליו של המבטח – הן לעצם קיומה של חבות והן לעצם היקף תגמולי הביטוח (ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567.
4. מן המפורסמות הוא כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן. נפסק כי לצורך תביעת התחלוף די בהוכחת סבירות ההנחה לקיומו של כיסוי ביטוחי וסבירות הסכום ששולם. ראו לעניין זה ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח' (פ"ד נ(4) 567), שם נאמר: "...במצב דברים זה, אין לתקוף את ההסדר שאליו הגיעה הכשרת היישוב עם המבוטח, ואין לדרוש יותר מאשר סבירות לקיום כיסוי ביטוחי (גם אם הוא שנוי במחלוקת) וסבירות הסכום ששולם. מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן, ועל כל פנים לא נטען ולא הוכח שכך היה... משמשלמת חברת ביטוח למבוטח תגמולי ביטוח על-פי פוליסה בת-תוקף, תיבדק חובת התשלום מצדה למבוטח – לצורך העמדת זכות התיחלוף שלה – על-פי סבירות השיקולים שהניעוה לבצע את התשלום" (בסעיף 4-5 לפסה"ד). וכן:"אם קיימות אפשרויות לפרושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפיצוי על-פי הפוליסה, וחברת הבטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חב' הבטוח, לפסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חב' הבטוח כלפי מבוטחה, כאילו היתה זו התדיינות בין המבטחת והמבוטח. מששילמה חברת בטוח למבוטח, על-פי פוליסה בת תוקף, תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח - לצורך העמדת זכות השיבוב שלה – על-פי מידת סבירות שיקוליה, שהניעוה להכיר בחבותה ולבצע את התשלום...". 

• הטעמים להלכה הנ"ל נעוצים בשיקולי מדיניות שבבסיסם הרצון למנוע תוצאות שליליות של הכבדת היד על תביעות תחלוף של מבטחים. עיקרם של אלה – הרתעת חברות ביטוח מלהגיע להסדרים עם מבוטחיהן ותוצאה לפיה יצא החוטא (המזיק) נשכר, שהרי לולא קיומו של ביטוח היה הוא נדרש לשלם לניזוק עבור הנזק שגרם. "רעה כפולה" מעין זו ביקשה ההלכה הפסוקה למנוע (ראה ע"א 7148/94 לעיל). 

• ומן הכלל אל הפרט:

   

  1. בענייננו תנאי הפוליסה ( הג'קט) קובעים כך:

  פרק א: ביטוח הרכב

  "1. מקרה ביטוח

  מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק פיזי, שנגרמו בתקופת הביטוח, לכלי הרכב המבוטח, כתוצאה מאירוע תאונתי בלתי צפוי, כהגדרתו להלן, שנגרם על ידי אחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן:

• אש, ברק, התפוצצות, התלקחות.
• התנגשות מקרית, למעט התנגשות של מטען ו/או סחורה המצויים ברכב עצמו ו/או נגררים על ידו, בכלי הרכב המבוטח.
• התהפכות תוך כדי נסיעה, למעט התהפכות כלי הרכב, שאירעה תוך כדי או כתוצאה מפריקה וטעינה, אלא אם נרשם אחרת ב"דף הרשימה".
• גניבת כלי רכב...
• שוד, פריצה...
• שיטפון, סערה, שלג, ברד, התפרצות הר געש.
• מעשה זדון....

•  

  הגדרת אירוע תאונתי:

  "אירוע תאונתי" – נזק או אובדן שנגרמו לרכב מחמת פגיעה של גורם פיזי מוחשי, החיצון לרכב עצמו ו/או למערכותיו ו/או למכלוליו, ובאופן שלא ניתן היה לצפות את ההתרחשות אשר גרמה לנזק או לאובדן".

   

  1. הגדרת אירוע תאונתי אינה בבחינת "סעיף סל" אלא שהיא מהווה חלק מסעיף 1 לעיל שלפיו "אירוע תאונתי" חייב להיות אחד מהתנאים המפורטים בסעיף ו/או אירוע שהוגדר במפורש בהרחבת הפוליסה.
  2.  

  אני ערה לפסיקה (שהובאה לעיל) לפיה במידה וקיימות מספר אפשרויות לפרשנות הפוליסה, יש להעדיף את הפרשנות המחייה אותה אך, לא מצאתי כי ניתן לפרש את המונח "אירוע תאונתי" כסעיף סל שמנותק מיתר הוראות הסעיף. מקרה הביטוח הוגדר בסעיף כאובדן או נזק פיזי, שנגרמו בתקופת הביטוח, לכלי הרכב המבוטח, כתוצאה מאירוע תאונתי בלתי צפוי שנגרם על ידי אחד או יותר מהסיכונים המפורטים בסעיף, משמע כי לא מספיק שיהיה מדובר באירוע תאונתי בלתי צפוי אלא שהאירוע צריך להיגרם על ידי אחד או יותר מהסיכונים המפורטים בסעיף. המונח משולב יחד עם יתר הוראות הסעיף, ולא מצאתי כי ניתן לתת לסעיף מספר פרשנויות ולהכניס לתוכו באופן מלאכותי, משמעות לשונית שאינה קיימת בו.

   

  1. בנוסף, התובעת טענה כי האירוע מכוסה גם מאחר והוא אירע למשאית תוך כדי או כתוצאה מפריקה וטעינה, עניין שהוסדר בהרחבה לפוליסה עם המבוטח ושבגינו המבוטח שילם תוספת פרמיה. מנגד, התובעת טענה בכתב התביעה כי המשאית נכנסה למוסך לשם תיקון והנזק נגרם כאשר החליקה במהלך הרמתה באמצעות רמפה במוסך, לצורך תיקון, משמע כי לפי גרסת התובעת הרכב לא התהפך אלא החליק מעל לרמפה, ולא היה מדובר כלל בפעולת פריקה וטעינה. 
  2. לא מצאתי קשר לשוני ו/או אחר כלשהו בין הרמה באמצעות רמפה והחלקה ממנה לבין התהפכות שאירעה תוך כדי או כתוצאה מפריקה וטעינה. לא ברור כיצד ניתן לומר כי הפוליסה מכסה נזק כתוצאה מהחלקה במהלך תיקון במוסך ואיך ניתן לפרש את המונח "החלקה" במהלך תיקון כ"התהפכות" תוך כדי או כתוצאה מפריקה וטעיה.
  3. יש אפוא ממש בטענה, כי התובעת שילמה כמתנדבת וכי לכאורה היא לא הייתה מחויבת בתשלום תגמולי ביטוח למבוטח שלה; התובעת יכלה להמציא לידי בית המשפט מסמכים מהם ניתן ללמוד אודות השיקולים שהיא שקלה בעת קבלת תביעת המבוטח, אך העדיפה להשאיר את בית המשפט עם הטענה היחידה לפיה, התשלום בוצע בשל הרחבת הפוליסה שכוללת כיסוי בעת התהפכות רכב במהלך פריקה וטעינה הא ותו לא.
  4. התובעת הייתה צריכה להראות לבית המשפט כי שיקוליה במתן הפיצוי הם סבירים אך היא לא עמדה בנטל זה ולא המציאה כל ראיה לתיק. לא ברור האם התובעת ערכה בדיקות ו/או בירורים כלשהם או האם שלחה חוקר שיבדוק נסיבות אירוע התאונה, ובעצם לא הוצג בפני בית המשפט כל נתון עובדתי ואף לא ראיות בדבר סכום התשלום ומהותו. להימנעות זו של התובעת יש השלכה על הערכת הראיות בתיק. יכול והתובעת שילמה למבוטח שלה תגמולים "לפנים משורת הדין", או בשל אינטרס מיוחד שיש לתובעת בטיפוח הקשרים העסקיים עם המבוטחים וכיוצא באלה, תשלומים אלו שלא מעוגנים בהוראות הפוליסה, אינם מקימים עילה לתביעת שיבוב (אליאס,1170 -1169).
  5. מצופה היה מהתובעת כי, למצער, תמציא לתיק את ההחלטה בדבר אישור התשלום למבוטח שלה ו/או כל התכתבות ו/או ממצאי בדיקה שערכה כדי שבית המשפט יוכל ללמוד על השיקולים שהנחו את התובעת במתן התשלום. לאור התנהלות התובעת, לא ברור לבית המשפט מה טיב השיקולים שהנחו את התובעת בביצוע התשלום, והדברים מתחדדים נוכח הידיעה כי חברות ביטוח לא ממהרות לשלם למבוטחיהם בטרם שהן בודקות בצורה מעמיקה את כל הנתונים העובדתיים, המצב המשפטי ותנאי הפוליסה שבין הצדדים.
  6. ערה אני לפסיקה שהובאה לעיל לפיה אין מפשפשים בשיקוליה של חברת הביטוח שבחרה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח כל עוד מדובר בהחלטה סבירה שכן נקודת המוצא, כאמור לעיל, כי חברות ביטוח אינן משלמות כמתנדבות. אלא שכאשר בית המשפט ניצב בפני הטענה כי ההרחבה כוללת "החלקה" במוסך, וכאשר מבחינה לשונית וגם לפי הנסיבות החיצוניות שהוצגו שבפני בית המשפט לא ניתן לפרש את ההרחבה ככוללת התהפכות במהלך או כתוצאה מטעינה ופריקה, וכאשר הנוסח של הפוליסה אינו מאפשר מספר פרשנויות בנסיבות דנן, כאמור, היה על התובעת להראות לבית המשפט כי החלטתה להעניק תגמולי ביטוח למבוטח שלה נמצאת במתחם הסבירות (ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ ,פ"ד נ(4) 567).
  7. אדגיש כי בית המשפט אינו נכנס בנעלי חברת הביטוח ואינו קובע מה ראוי וסביר ואינו מחליף את שיקול הדעת של חברת הביטוח בשיקול דעתו הוא, אלא מסתפק בבדיקה האם ההחלטה נופלת לגדר מתחם סבירות בנסיבות העניין (ראה ע"א 7287/12 חתמי לידס נ. חברת נמל אשדוד בע"מ (נבו) (2014)). התובעת אשר הנטל להוכיח כי תשלומיה למבוטחה לא נעשה "בהתנדבות" מוטל עליה (אליאס, 1172) לא הציגה לפני בית המשפט תשתית ראייתית המלמדת על קיום חובתה ומהם שיקוליה בקבלת תביעת המבוטח, למעט הטענה בדבר פרשנות סעיף ההרחבה, שכאמור אינה מקובלת עלי.

     עילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט:

  8.  כאן המקום לציין כי בפסיקה ובספרות המשפטית הובעה הדעה כי ראוי לבחון את תביעתו של "המבוטח המתנדב" גם באספקלריה של דיני עשיית עושר ולא במשפט (ע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ. חדד, מ(3) 1, 19 (1986). סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כי הפורע חוב של הזולת זכאי להשבה. מכאן שגם מבטח אשר שילם למבוטח תגמולי ביטוח לפנים משורת הדין, זכאי להשבה מהמזיק. גישה זו תומכת בשיקולים של מדיניות שיפוטית כגון עידוד המבטח לשלם למבוטח תגמולי ביטוח לפנים משורת הדין; עקרון פיזור הנזק; הקטנת עלויות הפרמיות; קידות היעילות הדיונית והשיקול שהחוטא לא ייצא נשכר (אליאס, 1175).

  9. לא מצאתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף מהטעם כי לתובעת עומדת עילה מכוח סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, מאחר ולשם קים הסעיף על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי פרעה את חובם של הנתבעים, כי הפירעון נעשה מבלי שהייתה חייבת לכך וכי לנתבעים לא הייתה סביה סבירה להתנגד (ראה ת"א (שלום ת"א) 83887/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. אליהו (נבו)(2004).  במקרנו, אחריותם בנזיקין של הנתבעים (השאלה אם התרשלו בהרמת המשאית או בדרך הושבתה על הרמפה) אינה מוסכמת והיא נתון שבמחלוקת מאחר ובאמתחתם של הנתבעים טענות כנגד אחריותם הנטענת,  אזי, הייתה לנתבעים  סיבה סבירה להתנגד לחבותם בטענה שלא התרשלו. משמע, כי בעת שהתובעת שילמה כספים למבוטח שלה, הייתה סיבה סבירה לנתבעים להתנגד לתשלום , ולכן,  לא ניתן לסמוך על סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, שזו לשונו:

     "דין הפורע חוב הזולת

     מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה להתנגד לפרעון החוב, כולו או מקצתו, ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב".

      

     סעיף 4 (כמו גם סעיף 5) בא להרחיב את דיני עשיית עושר לגבי מתנדב. החייב אינו רשאי להתנגד לפירעון החוב על-ידי צד ג', אלא אם יש לו "סיבה סבירה" להתנגד לכך. כפי שכתב  פרופ' ג' טדסקי במאמרו "המקיים את חיוב הזולת  וזכותו להשבה" משפטים י (תש"ם) 17, 27, שבו הוא דן ביחס בין סעיף 40לחוק החוזים (חלק כללי) לבין סעיף 4לחוק עשיית עושר ולא במשפט:

     "הדרך היחידה שבה יוכל החייב למנוע שיקיים אדם אחר היא להקדימו ולקיים בעצמו". (ראה פס"ד צור לעיל).

     ולענייננו, אחריותם של הנתבעים לא הוכחה והם מתנגדים לאחריותם לאירוע נושא התביעה, ולכן לא ניתן לומר כי החוב שולם כשלא היתה סיבה סבירה להתנגד.

  10.  לאור המקובץ לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף ולהורות על דחיית התביעה.

       

      התוצאה:

  11.  אני מורה על דחיית התביעה על הסף.
      התובעת תישא בהוצאות הנתבעים  בסך של  2,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום.

       

       

      ניתן היום,  א' שבט תשע"ט, 07 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.