מנסור(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופט אהרון מלמד – יו"ר והחברים: מר שגיב אברהם, קרימינולוג, גב' זהבה פזי פסיכולוגית, ור/כ צביה גלנדר, נציגת שב"ס מיום 8.2.11 בתיק מס' 25/06 מספר אסיר 1008432.

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל:

1. על העותר נגזר עונש מאסר עולם, לאחר שהורשע בעבירות ביטחוניות חמורות. נשיא המדינה קצב את עונשו ל- 30 שנה. בסופו של יום זכה לשחרור מוקדם ברשיון, לאחר שהגיש עתירה לבית משפט זה, על החלטת ועדת השחרורים המיוחדת. ועדת השחרורים המיוחדת קבעה תנאי שחרור מגבילים ומחמירים, כראוי לחומרת העבירות אותן ביצע העותר. לאחר שזכה לשחרור מוקדם בתאריך 14.1.08, הגיש העותר מעת לעת בקשות להקלת התנאים. ועדת השחרורים נעתרה לבקשותיו, אולם באופן חלקי.

2. לאחרונה, עמד העותר בפני ועדת השחרורים ביום 8.2.11 והשמיע את בקשתו להקלה בתנאי שחרורו שכללו מעצר בית, וכן להתיר לו באופן חד פעמי לצאת את גבולות המדינה לצורך קיום מצוות החאג' בערב הסעודית. זאת במסגרת קבוצה מאורגנת, הממומנת על ידי הממלכה הסעודית.

3. ועדת השחרורים קיבלה את בקשתו של העותר באופן חלקי, והתירה לו לצאת את ביתו בין השעות 09:00 ועד השעה 14:00 מידי יום ביומו. כן התירה לו לנסוע לירושלים אחת לחודש, לצורך ביקור משפחת אשתו, וזאת בין השעות 09:00 עד 20:00. הועדה דחתה את בקשת העותר לצאת את גבולות המדינה על מנת לקיים את מצוות החאג'.

4.בעתירתו שלפנינו טוען העותר, כי החלטת הועדה נגועה בחוסר סבירות. לטענתו, לא היתה כל סיבה כי הועדה תסרב לבקשתו לצמצום מאסר הבית למעצר לילי בלבד כהמלצת הגורם המטפל ונוכח "התקדמותו החיובית". במעצר הבית יש משום פגיעה בחירותו, שעה שהוא עצמו, ובגילו המבוגר, ממלא אחר כל תנאי השחרור. לאחרונה זכה ונישא מחדש, כאשר אשתו מצויה בהריון. על כן, הגבלת חופש התנועה שלו, מהווה משום פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, ללא כל נימוק משכנע. באשר ליציאה לקיום מצוות החאג', טוען הוא כי דתו מצווה עליו לקיים מצווה זו. יציאתו תהיה במסגרת קבוצה המלווה ומאובטחת, כך שאין סכנה כי יקיים מגע עם גורמים עויינים כקביעת הועדה בהסתמך על חוות דעת שב"כ.

5. עברנו על החלטת הועדה, כמו גם על כל החומר הרב המצוי בתיק הועדה. לא נמצא לנו כי נפלה כל שגגה בהחלטתה של הועדה. יש לזכור כי שיקול הדעת באשר לקביעת תנאי השחרור, מצוי בגדר סמכויותיה של הועדה. העותר לא שכנע אותנו כי הועדה חרגה ממתחם הסמכויות הנתון לה, או כי נפל כל פגם אחר בשיקול דעתה, אשר יצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתה.

הועדה האזינה בקשב לטיעוניו של העותר, ונעתרה להם בחלקם. אין ספק כי נוכח חומרתן של העבירות אותן עבר העותר, מן הראוי לפקח עליו משנה פיקוח. דרכי הפיקוח ותנאיו נתונים לשקול דעתה של הועדה. זו אכן שקלה את כל השיקולים הראויים ולא נמצא לנו, כאמור, כי חרגה ממתחם שיקוליה.

6.באשר לקיום מצוות החאג', הסתמכה הועדה על חוות דעתו של שירות הבטחון הכללי, המציין כי יציאתו לחו"ל עלולה ליצר אפשרות להקמת קשר בינו לבין גורמי טרור. נציג השב"כ טען כי מדובר ב"מודוס אופרנדי" מוכר של ארגוני הטרור. עוד הוא טען כי שינוי כה משמעותי בתנאי שחרורו, יתפס כפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק והרתעת הרבים. פגיעה זו עלולה לעודד גורמים ישראלים קיצוניים לנקוט בפעולות טרור.

איננו משוכנעים כי אכן הקלת התנאים על העותר תביא לפגיעה באמון הציבור ומערכת המשפט, וכי בפרשה זו בשלו התנאים להפעלת הוראת סעיף 10[א] לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001. ברם, אין אנו נזקקים להיכנס לסוגייה זו, שעה שיש בנימוק הראשון שהובא על ידי נציג השב"כ, כדי לתמוך בהחלטה. סוגיית הקשר עם ארגוני הטרור ודרכי פעולתם, הינה בגדר ידיעתם של גורמי הבטחון. אין ספק, כי שעה שהעותר ישהה בחו"ל, לא ניתן יהיה לפקח על פעילותו. זאת, שעה שנציג השב"כ מלמדנו כי דפוס הפעולה המוכר של ארגוני הטרור, הוא ליצור קשר עם ישראלים היוצאים לחו"ל. במקרה שלפנינו, מדובר באדם אשר הוכיח עצמו כמסוכן לציבור ואשר כבר שירת את ארגוני הטרור. על כן, קיים חשש כי יציאתו לחו"ל, עלולה לעורר את הסיכון הטמון בו.

7. כאמור, קביעת תנאי השחרור הינם בתחום שיקולה של הועדה. משנמצא לנו כי שקלה כראוי את כל השיקולים הראויים, אין לנו אלא לדחות את העתירה.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

ב' ארבל, שופט

ש' אטרש, שופט