בפני בקשתו של שירות המבחן שלא להעביר לעיונו של נאשם 1 (להלן: "הנאשם") את תסקיר קצין המבחן של הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת"), כאמור בהחלטתי מיום 4.9.07.
רקע עובדתי
1. נגד שני הנאשמים הוגש ביום 23.11.03 כתב אישום אשר ייחס להם בצוותא עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, וניסיון לקבלת דבר במרמה.
2. תחילה כפרו שני הנאשמים במיוחס להם, אולם במהלך המשפט, חזרה בה הנאשמת מכפירתה, ונטלה על עצמה את האחריות המלאה והבלעדית למעשים המיוחסים לה ולנאשם בכתב האישום.
לאור זאת, הופרד ביום 20.12.06 הדיון בין שני הנאשמים, כאשר הצדדים מסכימים כי בטרם תורשע הנאשמת במיוחס לה, תשלח לתסקיר מבחן שיבדוק, בין השאר, את שאלת הרשעתה בדין.
במקביל, המשיך הנאשם לנהל את משפטו, כשלטענתו אין לו כל קשר לפרשה, וכי הנאשמת עשתה את מעשיה על דעת עצמה בלבד ולא בעצת אחת עימו.
הנאשמת העידה במשפט מטעמו של הנאשם ואישרה את גירסתו.
3. ביום 15.7.07, במסגרת הכרעת דין מפורטת, הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והדיון בעניינו נדחה לטיעונים לעונש, תוך מינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית.
4. ביום 4.9.07, במסגרת הטיעונים לעונש בעניינה, הובא לעיוני תסקיר קצין המבחן של הנאשמת, בו היא מגוללת באופן שונה את התרחשות המעשים, וטוענת כי היה לה חלק מינורי בביצוע מעשי המרמה. למעשה, מאמצת הנאשמת את קביעות הכרעת הדין בעניינו של הנאשם, תוך שהיא מפרטת את המניע להודאתה ולהתנהגותה.
5. לאחר שעיינתי בתסקיר המבחן בעניינה של הנאשמת, מצאתי כי הוא מכיל דברים שיש בהם, לדעתי, חשיבות לעניינו של הנאשם, וסברתי כי הוא זכאי לעיין בהם. לאחר שבא כוחה של הנאשמת נתן הסכמתו להעברת התסקיר לעיון הנאשם ובא כוחו, הוריתי למזכירות להעביר העתק תסקיר שירות המבחן של הנאשמת לסנגור הציבורי המחוזי, על מנת שהאחרון יעבירו לסנגור שימונה לנאשם. עם זאת, הדגשתי בהחלטתי כי הסנגור לא ימסור העתק של התסקיר לידי הנאשם או לידיו של כל אדם אחר, ולא יעשה כל שימוש בתסקיר מלבד לצורך הגנתו של הנאשם בתיק זה (להלן: "ההחלטה").
6. מספר ימים לאחר מתן ההחלטה, הגישה קצינת המבחן המחוזית בקשה דחופה לשקלה מחדש.
לטענת קצינת המבחן, התסקיר בעניינה של הנאשמת הוגש לצורך שיקול הענישה בעניינה בלבד, והפנתה לתקנות סדר הדין הפלילי וכן לתקנות העמדת עבריינים במבחן (שירותי המבחן), התשי"ט-1959, המחייבות את שירותי המבחן על שמירת סודיות הידיעות וסודיות התיקים האישיים.
קצינת המבחן הפנתה אף ל
בג"צ 2754/94 לוי נ' שרת העבודה והרווחה בו סירב בית המשפט העליון למסור לעותר את תיק הטיפול בו בשירות המבחן לנוער על מנת שיוכל לכתוב אוטוביוגרפיה, תוך קביעת סייגים וכללים, ומבקשת ללמוד, על דרך קל וחומר, שאם לבעל העניין עצמו אין אפשרות לקבל מידע מלוא החומר המצוי בתיקו האישי, הרי שגם לאחרים אין אפשרות שכזו.
קצינת המבחן הוסיפה וטענה כי חשיפת תסקיר קצין המבחן עלולה לפגוע בצורה חמורה באמון הציבור כלפי קציני המבחן, ואם זה יפגע, הרי שיחד עימו יפגע גם האינטרס הציבורי. עוד טענה כי הנאשם נותן לקצין המבחן מידע רב וסודות שונים למטרת משפטו בלבד ולא לצורך אחר. ברגע שיתברר כי המידע מועבר לגורם נוסף ואינו מחתם בתיק הפלילי שלו, ייסתם מקור המידע, ובתי המשפט ימצאו נפסדים בעתיד.
7. לאור בקשתו הנ"ל של שירות המבחן, התבקשו הצדדים- הן התביעה והן הסנגוריה הציבורית (כבאת כוחו של הנאשם), למסור תגובתם. במקביל, הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה על מסירת התסקיר לב"כ הנאשם.
8. התביעה, שהצטרפה להתנגדותו של שירות המבחן להעביר לב"כ הנאשם את תסקיר הנאשמת, טענה כי במידה ויועבר התסקיר לידיו של ב"כ הנאשם, הרי שעלולה להיות פגיעה בנאשמת ובזכויותיה, לאחר שהאחרונה מסרה את הפרטים לקצין המבחן תוך ידיעה שהם סודיים ולא יועברו לנאשם.
לטענת התביעה, ניתן להימנע ממסירת התסקיר על ידי כך שבית המשפט ישקלל את האמור בו בגזר דינו של הנאשם, תוך שימת דגש לעובדה שהדברים לא הובאו לידיעתו, והוא לא יכול היה להגיב לגביהם.
9. תגובת הסניגוריה הוגשה על ידי סגנית הסניגור הציבורי המחוזי שקיבלה את העתק התסקיר על פי החלטתי, והודיעה כי עד למתן החלטה בבקשה זו, לא יועבר התסקיר לידיו של הסניגור הממונה.
הסנגוריה הציבורית טוענת כי אין איסור גורף על העברת תוכן התסקיר או חלק מתוכנו לבעלי הדין או לנאשם.
הסנגורית מפנה בטיעוניה לתקנה 29 לתקנות העמדת עבריינים במבחן, המאפשרת שימוש בתסקיר לצורך ההליך המשפטי אליו נמסר, ובכל מקרה מכפיפה את עצמה להוראות בית המשפט על פי ס' 191 לחסד"פ.