תביעת נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "
חוק הפיצויים"). המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד.
העובדות הצריכות לעניין והנכות הרפואית
1. התובע, יליד 24.3.79, נפגע ביום 10.10.2001 במה שנחזה להיות תאונת דרכים מינורית, אך בסופו של יום, מאז התאונה, המבקש משותק בשני גפיו התחתונות ורתוק לכיסא גלגלים. לתובע נערכו בדיקות רבות על מנת לזהות את הגורם למצבו, והועלתה גם האפשרות להתחזות. כיום, חמש שנים לאחר התאונה, גם הנתבעות אינן גורסות כי התובע מתחזה.
2. ד"ר צינמן, שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 11.11.03 כי קיימת ירידה בתחושה בפלג הגוף השמאלי, אך לא ניתן להצביע על כל ממצא פתולוגי או על פגיעה אורטופדית כלשהי. השורה התחתונה בחוות דעתו היא, כי התובע מתחזה (כאמור, אפילו הנתבעות כבר אינן סבורות כי בהתחזות עסקינן).
3. ד"ר זערור, שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירוכירוגי, בדק את התובע ביום 21.9.04 וקבע בחוות דעתו כי בעקבות בדיקות שנעשו לתובע, נשלל החשד לחבלה מינימלית במוח הקטן. בחוות דעתו ציין כי התובע מסר שהכוח בפלג גופו השמאלי חזר לתיקונו בעקבות תרגילי כושר שעשה. השורה התחתונה בחוות דעתו של ד"ר זערור היא, שמצבו של התובע:
"
אינו תוצאה של פגיעה נוירולוגית אורגנית
אלא תוצאה נפשית של התאונה. אין זאת אומרת שנכותו הפונקציונלית אינה קשה. לדעתי נכותו הינה בקשר ישיר לחבלה עם הגבלה קשה תפקודית אך אחוזי הנכות של מר סאיג הינם בתחום הפסיכיאטרי ולא הנוירולוגי".
4. פרופ' קליין, שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע פעמיים ונעזר לצורך חוות דעתו בבדיקה נוירופסיכולוגית מקיפה שנעשתה לתובע במכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש בת"א (נספח א' לסיכומי התובע). נציין כי הבודקים התרשמו שתפקודו של התובע באבחון היה אותנטי ואין מדובר בניסיון החמרה מכוון או מודע אלא בהפרעה פסיכוגנית. השורה התחתונה בחוות דעתו של פרופ' קליין מיום 13.11.05 היא כלהלן:
"
בעקבות הפציעה נגרמה לתובע פגיעה אשר כתוצאה ממנה חל שינוי קיצוני לרעה בכל אורחות חייו ובפגיעה תפקודית קשה המלווה בנכות נפשית. נכות זו מורכבת מתגובת הסתגלות מתמשכת עם מאפיינים דיכאוניים וייתכן גם מרכיב קונברסיבי
prolonged
adjustment reaction with depressive features and suspected conversion symptoms) ופגיעה קוגנטיבית
(Cognitive impairment due to traumatic brain injury), ואין אונות אשר משפיעה גם היא על מצבו הנפשי והרגשי של התובע. לפגיעות אלה מלבד השפעתן על תיפקודו ומצבו בהווה יש גם השלכות פרוגנוסטיות רבות משמעות והן תגרומנה ללא ספק בעתיד להגבלות בכל הנוגע ליכולתו להשתלב במסגרות תעסוקתיות וביכולתו ליצירת קשר זוגי והקמת משפחה".
פרופ' קליין העריך את נכותו של התובע בתחום הנוירופסיכיאטרי בשיעור של 30% לצמיתות לפי סעיף 34ד' לתקנות המל"ל - 15% בגין ההפרעות בתחום הקוגנטיבי ו-15% בגין ההפרעות הרגשיות.
5. ד"ר לוריה, שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי, קבע בחוות דעתו מיום 27.11.03 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף ג/9/24 ו- 20% לפי סעיף א/7/4 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969.
התקנות עליהן נסמך ד"ר לוריא בחוות דעתו, מקורן בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 בעוד שבתביעות כגון דא מקובל להסתמך על תקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. תקנה 24(9)(ג) מעניקה 30% בגין אינאונות על רקע אורגני, קרי, סימנים אובייקטיביים וסובייקטיבים להפרעה בזיקפה ללא אפשרות ליחסי מין (עם חדירה) ותקנה 27(7)(א) מעניקה 20% על אספרמיה (פורקמן מיני ללא פליטת זרע) חבלתית למי שהוא מתחת לגיל 25. לטענת הנתבעות, על פי תקנות המל"ל המקובלות לנפגעי עבודה, המקבילה לאינאונות היא תקנה 27 המעניקה אף היא 30% נכות. בתקנה זו נאמר כי "
לא יינתנו אחוזי נכות נפרדים בעד העקרות בנוסף לאחוזי הנכות לפי הפגימות שגרמו לעקרות". ולכן היה צריך להכיר בנכות בשיעור של 25% בלבד. גם לשיטתן של הנתבעות דומני שהאחוז צ"ל 30% ולא 25%, אך מכל מקום, איני רואה לכך חשיבות לענייננו, באשר גם הנתבעות אינן חולקות כי חישוב ראש הנזק של כאב וסבל צריך להיעשות על פי החישוב המכסימלי.
6. ד"ר עצמון צור, שהתמנה כמומחה בתחום השיקומי, קבע בחוות דעתו כי יש לראות את התובע, המרותק לכסא גלגלים, כמקביל במצבו לפאראפלג, ובחקירתו הנגדית אישר כי יש להעמיד את נכותו הצמיתה על 100%. גם הנתבעות לא חולקות על מסקנה זו.
7. השורה התחתונה היא, שלמרות שהתובע עבר תאונה קלה ללא סימני חבלה חצוניים, ועל אף שנשלל חשד לפגיעת ראש כלשהי, לא נמצא ממצא אורגני-אובייקטיבי, למעט בתחום המיני. לכאורה, אין הלימה בין חומרת הפגיעה של התובע לבין ההפרעות הקשות מהן הוא סובל כיום - פגיעה בתחום המיני, חוסר אפשרות ללכת, ירידה קוגנטיבית והפרעות רגשיות. הסיבה המדוייקת למצבו של התובע אינה נהירה למומחים הרפואיים וככל הנראה מצבו נובע מתופעה המוכרת כקונברסיה (
conversion) הבאה לידי ביטוי באובדן מוטורי כמו שיתוק, ויש הגורסים כי המדובר בהתפתחות של היסטריה. לצד זה, אין לשלול גם אפשרות של הפרעה משולבת צרבלית ווסבטיבולרית.
על מגבלות התובע בתפקוד היום-יומי וכושר השתכרותו לעתיד
8. התובע מרותק אפוא לכסא גלגלים וסובל מהפרעות בתפקוד המיני. כפי שהתרשמתי מחקירתו של התובע (שנחקר פעמים מספר גם במסגרת הבקשות לתשלום תכוף), הוא מוטרד ומדוכא בעיקר בשל תפקודו המיני וההשלכות שיש לכך על יחסיו עם בנות המין השני והאפשרות שלו למצוא בעתיד בת זוג. התובע הרבה לספר על ההשפלה שהוא חש בשל הצורך להיזקק בתכיפות לנערות ליווי בביתו, תחת עינם הפקוחה של הוריו המתגוררים מעליו. גם רוב המומחים שבדקו את התובע, הדגישו את תחושת השבר והדכאון שלו עקב מצבו בתחום המיני.
9. נחלקו הצדדים בשאלת כושר ההשתכרות של התובע. לטענת הנתבעות, אין מניעה כי התובע, למרות היותו מרותק לכסא גלגלים, ישתכר במומו, כפי שעושים נכים אחרים המרותקים לכסא גלגלים. לטענתן, ההליך השיקומי של התובע במסגרת המל"ל, לא היה כן אלא מן השפה לחוץ.
מתיק השיקום במל"ל עולה כי התובע הופנה לסדנת מיכא"ל במסגרת הליך טרום שיקומי, ועל פי חוות דעת המדריכים, נצפו אצלו קשיים קוגניטיביים וחוסר ריכוז. מדו"ח האבחון התעסוקתי של המל"ל מחודש 9/05, כארבע שנים לאחר התאונה, עולה כי מעבר לנכותו הפיזית כמי שמרותק לכסא גלגלים, התובע סובל מבעיות שונות המקשות על אפשרויות התעסוקה שלו, ונביא חלק מהדברים:
"
מבחינה רגשית...מציג הופעה גברית ובטוחה בעצמו, אך הערכתו העצמית הנה נמוכה ביותר... הוא מתקשה להתמודד עם עוצמת הפגיעה והשלכותיה בשל כך הוא בורח לתחביבו העיקרי הספורט מחד, ולהעצמת הקשיים והסימפטומים הגופניים רגשיים כדוגמת החרדה, דיכאון, עצבים וכדומה מאידך. כך הוא חווה אכזבה רבה, קיפוח וחוסר אונים בכל פעם שהדברים אינם מסתדרים, אך מתקשה מאוד להתארגן ולהתמודד עם הקשיים בהם נתקל ומצפה לקבל תשובות מהסביבה. הוא מרבה להתעצבן ולהגיב בהתקפי זעם ומתקשה מאוד לרסן את עצמו. ניכר קושי רב בשמירה על גבולות וחוקים חברתיים, תוקפנות ואימפולסיביות רבה. ניכרת ילדותיות רבה בהתנהלותו, חוסר סבלנות מוקצן וצורך בהבנתו ובקבלתו על ידי הסביבה כמו שהוא. ...התנהגותו האימפולסיבית, עצבנית וחסרת הגבולות, וקושיו לראות את האחר מגבילים ביותר את יכולת לשיקום כיום...יכולת הלמידה במטלות המצריכות חשיבה לוגית או צורנית מופשטת היא נמוכה מהנורמה... כישוריו הפקידותיים והחשבוניים נמוכים מהנורמה...הוא נזקק לעזרה צמודה על מנת לארגן ולתכנן את עבודתו מראש. כמו כן, זקוק לבקרת איכות חיצונית במרבית המטלות. סף הריכוז שלו נמוך במיוחד במטלות עיוניות. הוא מתקשה להתמיד במרבית מטלות האבחון...קיימים קשיים בקשב וריכוז וסף תסכול נמוך ביותר. כישוריו המילוליים והטכניים נמוכים מהנורמה, כך גם יכולת הלמידה שלו".
10. ממכתב מחלקת השיקום מיום 21.5.07 (נספח א' לסיכומי הנתבעות) עולה כי התובע הופנה לסדנא מעברית שמטרתה למידת הרגלי עבודה, יחסים בינאישיים, התמדה וקבלת גבולות. עובדת ההשמה שטיפלה בתובע חיפשה עבורו עבודות בחדרי כושר ובחוגי כושר לנכים אך "
היה קושי רב למצוא מקום בשל רתיעה של מעסיקים מאנשים עם כסאות גלגלים והיותו חסר תעודה מקצועית בתחום". לאור זאת נאמר לתובע שהוא זקוק ללמודי מחשב בסיסיים והוצעה לו הכשרה בתחום הטלמרקטינג אך התובע סירב להצעה זו בטענה שאינו רואה טעם לעסוק במשהו שאינו טוב לו וכי נרשם בעצמו ללמודי מדריך כושר באוניברסיטת תל אביב. נמסר לו על ידי עובדת השיקום כי מאחר שבאיבחון שנעשה לו לא נצפו יכולות קוגנטיביות מתאימות ללמודים המבוקשים, המל"ל לא יממן את התכנית המבוקשת.