מעצרם של נאשמים ע"פ חוק מאבק בארגוני פשיעה יוארך בפעם החמישית

מילות פתיחה:

1.        בשנת 2003, בא לעולם חוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"ג-2003 (להלן: החוק). החוק נותן ביטוי להכרת המחוקק במשמעות הקשה של ביצוע עבירות במסגרת ארגון בעל מבנה היררכי, שמאפשר התפרסות רחבה, שולח זרועות הרסניות לכל עבר ובפני עצמו מהוה עליית מדרגה של עולם הפשע. (ראה הצעת החוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, ה"ח 3155). כתב האישום בתיק הנוכחי, הוא אחד מכתבי האישום הראשונים שהוגשו לאחר כניסתו של החוק לתוקף.

           בממדיו, אופיו, מספר העבירות הרב שהוא חובק, מספרם הרב של הנאשמים, החיבור הנטען בין שני ארגוני פשע, "מפלצתיותו" כפי שהגדירו זאת הסנגורים, מהווה כתב האישום הנוכחי ביטוי נאמן בדיוק לאותן תופעות שעימן בא החוק להתמודד: עבריינים רבים, המכונסים תחת מסגרת אחת ומפעילים יחד, מכונה משומנת היטב לביצוע עבירות.

           הקושי במערכת המשפטית בהתארגנות לקראת שמיעתו היעילה של תיק מעין זה והתוצאה המעשית של קושי זה כפי שבאה לידי ביטוי בהשתלשלות הדברים בתיק הנוכחי - אף הם היבטים של משמעות המלחמה בארגון פשיעה.

           אחד הנושאים המרכזיים בהם נחלקו הצדדים, עניינו בשאלה, האם חוק סדר הדין הפלילי סמכויות אכיפה-מעצרים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), הולם את הטיפול בנאשמי ארגון פשיעה. כידוע, קצב החוק 9 חודשים לשם סיום הדיון במשפטו של מי שנעצר עד תום ההליכים. התביעה טוענת, כי הדיון בכתבי אישום כדוגמת כתב האישום הנוכחי, אשר מימדיהם נגזרים מעצם העובדה שהם עוסקים בארגון פשע - אינו יכול להסתיים ב-9 חודשים. מה שנכון לגבי צפייתו הסבירה של כל נאשם באשר לזמן בו ישהה במעצר - אינו נכון לגבי נאשם בתיק ארגון פשיעה.

           הסנגורים טוענים כי דין אחד לארגון פשיעה ולכל העבירות האחרות המנויות בספר החוקים. הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים, נכונה לגביהם כמו לגבי כל נאשם אחר. הנושא טעון, מורכב, בעל היבטים ערכיים ומעשיים שמחייבים דיון מעמיק. כשלעצמי - איני מוציאה מכלל אפשרות, כי יתכן שהמחוקק יאלץ לעשות צעד אחד נוסף שיאפשר גם למערכת המשפט להתמודד עם המיוחדות המובנית שבתיקים אלה במסגרת החוק וללא נקיטה באמצעי החריג של שימוש בסעיף 62. במילים אחרות - יתכן שיש מקום לאבחן מלכתחילה, לעניין תקופת המעצר בין נאשמים בתיקים פליליים "רגילים" לבין נאשמים בתיקי ארגון פשיעה.

           המציאות מוכיחה, כי תקופה של 9 חודשים היא "מיטת סדום", שלא ניתן להתאים אליה את הדיון בתיקים אלה. גם הנאשמים אינם יכולים להיערך כדבעי כדי למצות את הגנתם, בהתחשב בחומר הראיות העצום, שמטבע הדברים כרוך בתיק כזה. בפועל, אין צורך אפילו בהשערות. די בהצצה חלקית אל השתלשלות העניינים בתיק לעניין המעצר, כדי להמחיש את האמור לעיל. כתב האישום הוגש ב-21.12.04 ועימו הבקשה למעצר עד תום ההליכים. כ-6 חודשים לאחר מכן - לא הושלמו עדיין הליכי המעצר, בין היתר משום שחלק מהסנגורים לא הצליח "לעבור" על כל החומר (ראה למשל ישיבת 22.5.05 שבה ביקש סנגורם של משיבים 1, 2 לדחות תגובתו משום שטרם הספיק לעבור על כל החומר, וכן בקשה מקבילה ב-10.4.05 של המשיבים 3, 4, 5 ועוד).

           הזמן שהנאשמים זקוקים לו - הוא אחד הגורמים שיש לתת עליו את הדעת. הכנסתם לסד זמנים בלתי אפשרי - יכולה להביא למצב ששכרם יצא בהפסדם, שכן המשפט יתחיל בלי שיהיה בידם להיערך כראוי. כך גם באשר להמשך הדרך לאורך ניהול הדיון.

           כל האמור לעיל הוא על דרך הקדמה, שאינה באה לכרסם במושכלות יסוד באשר לצורך להגן מכל משמר על חרותו של אדם, כל עוד עומדת לזכותו חזקת החפות.

           לרוע המזל - המציאות תובעת את חלקה ולא ניתן להתעלם ממנה גם בדרך לשמירה על עקרונות מקודשים.

לגופו של עניין

2.        הבקשה הנוכחית, היא בקשתה החמישית של המדינה להאריך ב-90 יום נוספים את מעצרם של המשיבים בת.פ. 1226/04 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. קדמו לי בדיון בהארכות המעצר 4 מחברותיי בבית משפט זה, (השופטות ד' ביניש, ע' ארבל, מ' נאור, א' חיות). כיוון שמדובר בדיון חמישי, כל הנתונים העובדתיים הן באשר לתוכן כתב האישום, היקפו, מהות העבירות וכיו"ב, והן באשר להשתלשלות הדיונית - (לפחות עד ליום כתיבתה של החלטה פלונית) פורטו כבר בהחלטותיהן של חברותיי ואין חידושים בהקשר זה, שהרי מדובר בנתונים שהתגבשו זה מכבר.

           לפיכך, תמצית הדברים שתובא להלן תהיה בקליפת אגוז וכל מטרתה להכשיר את הקרקע לדיון שייעשה בהמשך.

3.        שני ארגוני פשע עומדים במרכזו של כתב האישום, האחד מיפו והשני מלוד. על-פי הנטען - שני הארגונים הללו עסקו באופן שיטתי ומאורגן ביצור, רכישה, מכירה, החזקה והפצה של הקשים בסמים - הרואין וקוקאין. כתב האישום משתרע על כ-90 עמודים! המתארים אין ספור עסקאות סמים מסוגים שונים.

           כתב האישום מצייר תמונה שניתן להגדירה כ"מבהילה" באשר להיקף הסחר בסמים, הדרכים האין סופיות להפצתם, התיחכום והמחשבה שהושקעו בכיוון זה וממילא הקושי בחשיפת הפעילות.

           לצד עסקאות הסמים, מייחס כתב האישום לחלק מן הנאשמים גם עבירות על חוק איסור להלבנת הון, התש"ס-2000. על-פי הנטען הכספים שהתקבלו מסחר בסמים הושקעו תוך שימוש באמצעי מרמה בענפי מסחר שונים ובנכסים. כך למשל, נפתחה (במרמה) חנות לשירותי מטבע (ציינ'ג) בעיר לוד, אליה הוזרמו הכספים. כספים הושקעו גם במקרקעין וברכישת כלי רכב רבים. הגם שהעבירות על חוק זה יוחסו רק למי שעסק בפועל בהיבט זה של ארגון הפשיעה - קיומן הוא חלק "מהמעטפת" בתיק, שהרי להשגת הכספים - שותפים כל המשיבים, איש איש כחלקו.

           זאת, במקביל לעצם הפעילות במסגרת ארגון פשיעה "שנצמדת" גם היא לכל אחת מן העבירות הפרטניות ומעצימה את משמעותן. בנוסף, כולל כתב האישום גם עבירות של שיבוש הליכי משפט בחלק מן האישומים.

4.        כתב האישום מנה 25 נאשמים, שדורגו על פי מקומם ההיררכי בשני הארגונים. המדרג כולל את ראשי ארגון הפשע שמדובר בו (משיבים 1, 2 באשר ליפו משיבים 3, 4 בלוד),  פעילים בשני הארגונים, כאשר חלק מהם מוגדרים כפעילים מרכזיים (משיבים 8-5 וכן 11-10) וחברים בארגון הפשיעה (כאשר מבין המשיבים הנוכחיים רק משיב מס' 9 עאטף שורפי  - מוגדר כחבר). מבין 25 הנאשמים - 10 בלבד הם המשיבים בבקשה זו. כדי להבהיר: מלכתחילה היו 11 משיבים אולם ביום  8.9.06 (לאחר הדיון באולם ולפני מתן ההחלטה) הודיע משיב 4 כי הוא מסכים להארכת המעצר, שעל כן הדיון הנוכחי - מתייחס ל-10 משיבים. כל הנאשמים הנותרים שוחררו במהלך התקופה. השחרור "המסיבי" של מרבית הנאשמים שהיו עצורים עד לאותו שלב, נעשה בהחלטתה של השופטת מ' נאור מיום 20.12.05 בהארכה השלישית שהתבקשה בתיק זה.

           האבחנה בין המשוחררים למי שמעצרו הוארך, נעשתה בעיקר על-פי מעמדם ההיררכי של הנאשמים, וכך נאמר: