1. בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), אשר הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים.
2. נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום בן שני אישומים, המייחס לו שתי עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, מספר מקרים של יבוא סמים ומספר מקרים של הספקת סמים מסוכנים.
יצוין, כי כתב אישום נפרד הוגש נגד שותפו של המשיב לבצוע העבירות, אלי קלוגמן (להלן: קלוגמן).
3. על פי העובדות המיוחסות למשיב באישום הראשון, פנה המשיב אל קלוגמן במלון בו עבד זה האחרון כקב"ט, ושאל אותו לגבי נוהל קבלת חבילות עבור אורחי המלון והאם ניתן לשלוח חבילה עם סמים על שם אורח במלון. המשיב וקלוגמן קשרו לשלוח למלון חבילה המכילה סמים מסוכנים. לצורך הוצאת הקשר לפועל, מסר קלוגמן למשיב שם של אורח במלון. על פי הנטען באישום השני, במהלך חודש נובמבר נפגש המשיב עם קלוגמן והציע לו לייבא לארץ חבילה המכילה סמים מסוכנים מסוג MDMA אשר תשלח לאורח במלון. קלוגמן הסכים. השניים סיכמו כי קלוגמן יעביר למשיב שם של אורחת במלון, אליה תועבר באמצעות הדואר חבילה המכילה סמים מאחת ממדינות אירופה. עוד נטען כי ביום 15.11.07 נסע המשיב לבלגיה, אירגן שם את משלוח הסמים ועדכן את קלוגמן שהחבילה בדרכה לישראל. ביום 19.11.07 הגיע החבילה, ובה 13,264 כדורים של סם מסוג MDMA מוחבאים בתוך בקבוקי שמפו, מבלגיה לישראל, ממוענת אל אורחת במלון. קלוגמן משך את החבילה מהדואר והיא נתפסה בידיו. המשיב הואשם גם בכך שבמהלך שנת 2002 ועד למעצרו, במספר הזדמנויות, סיפק לקלוגמן סמים מסוכנים מסוג MDMA וקוקאין. בחלק מהמקרים שילם קלוגמן למשיב סך של 500 ש"ח בכל פעם עבור הסמים.
4. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מבחן בעניינו של המשיב, ולאחר שזה הוגש, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו.
5. המדינה עוררת על שחרורו של המשיב ומבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים הפליליים נגדו. לטענתה, העבירות בהן הואשם המשיב הן עבירות המקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). מסוכנותו של המשיב וחוסר האפשרות לתת בו אמון נלמדים לטענתה מטיב המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. הכמות העצומה של הסמים, התכנון, התחכום והניסיון להערים על גורמי האכיפה, כמו-גם העובדה שהמשיב היה היוזם והדמות הדומיננטית, שביקש לעשות רווח קל על ידי יצירת סיכון לצבור ובמיוחד לצרכני סם פוטנציאליים, כל אלה מצדיקים לטעמה של המדינה את מעצרו עד תום ההליכים. באת כוח המדינה ציינה כי למשיב הרשעה משנת 2000 בגין עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בגינה ריצה עונש של 12 חודשי מאסר ולדבריה בסמוך לאחר שחרורו מהכלא חזר לסורו, ומאז 2002 ענינו בסם. עוד הדגישה כי שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
6. בא כוח המשיב מבקש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה לאחר בדיקת חומר הראיות לפרטיו וקבלת תסקיר שירות המבחן. לדבריו, למרות שקלוגמן הודה בביצוע העבירות ושוחרר ממעצרו, אין הצדקה לאבחנה ביניהם. הוא מטעים כי קלוגמן הוא שסיפק את הפרטים לאן לשלוח את חבילת הסמים והוא שהציע להפנותם לאורחת שאינה נמצאת במלון כך שהוא יוכל לקחת אותם מהדואר לכשיגיעו ליעדם. משהודה קלוגמן בעבירות, הראיות נגדו חזקות יותר מאשר נגד המשיב, שלגביו נדרשות בנוסף לעדות השותף גם ראיות לחיזוק. הוא מבהיר כי המשיב מאשר שהיה בעבר מכור לסמים, אך העובדה שהוא מכחיש את ביצוע העבירות אינה צריכה לעמוד לו לרועץ גם אם שירות המבחן נמנע מהמלצה בשל כך. עוד ציין כי המשיב החל חיים חדשים עם אשתו הצעירה ולהם שני ילדים קטנים. לטעמו, החלופה שהוצעה בפיקוח אחותו של המשיב יש בה כדי להפיג את מסוכנותו והוא מציע להוסיף עליה פיקוח אלקטרוני ותנאים נוספים, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.
7. שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר שבפני, ואני סבורה שדין הערר להתקבל.
בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. חזקת מסוכנות סטטוטורית קמה מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. השאלה שבמחלוקת עניינה בשחרור לחלופת מעצר.
עבירת הסחר בסמים היא מהחמורות שבעבירות. בית משפט זה, במספר רב של הזדמנויות, חזר והבהיר כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה. הסחר בסמים הורס חייהם של רבים ומצמיח עבירות קשות. לפיכך, רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן יהיה להפיג את מסוכנותם של העוסקים בו בחלופת מעצר (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' גמאל, פד"י מט(3) 164 (1995); בש"פ 1793/04 מדינת ישראל נ' סביחאת (לא פורסמה 24.3.04); בש"פ 5120/05 מדינת ישראל נ' חדאד (לא פורסמה, 22.6.05)). ברי, כי כאשר מדובר בכמות גדולה של סם מסוכן הסכנה לשלום הציבור חריפה שבעתיים, במידה שתצדיק מעצר עד תום ההליכים.
8. בית המשפט המחוזי קבע בנסיבות המקרה שבפנינו שניתן להסתפק בחלופת מעצר בנמקו:
"לא מדובר באדם שמסתובב ברחובות ומוכר סמים. לא תשקף ממנו סכנה אם הוא יהיה במעצר בית מלא, בערבויות ובמפקחים מתאימים, ועוד בנוסף לאיזוק אלקטרוני ויבוא יום והתיק ידון בבית המשפט כאן".
בהחלטה נוספת הורה בית המשפט על קבלת תסקיר בעניינו של המשיב, כפי שנתבקש לגבי קלוגמן, בהדגישו כי "אין בעצם החלטה זו כדי להצביע על גיבוש עמדה של בית המשפט ומטרת התסקיר היא איסוף מידע על המשיב באופן שיאפשר לשקול חלופת מעצר בבוא העת". לאחר קבלת התסקיר שנמנע מהמלצה הורה בית המשפט על שחרור כאמור.
9. נסיבות המקרה שבפנינו, ובמיוחד התסקיר שהוגש, מציירים תמונה לפיה המשיב ניהל במשך שנים מערכות חיים כפולות. משפחתו הקרובה (אשתו ואחותו) הופתעה מהסתבכותו בעבירות נשוא כתב האישום, שכן כלפיהן וכלפי הסביבה הקרובה, ניהל המשיב אורח חיים תקין וחיובי. שירות המבחן, בפניו הסתיר המשיב כל מידע הנוגע לשימוש בסמים, התרשם מחד כי המבקש ניסה להותיר את הרושם כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי אך מאידך ציין כי קיים קושי לעמוד במדוייק על מצבו של המשיב, בין היתר על רקע התכחשותו לשימוש בכדורים. במצב דברים זה קשה לומר שזה האיש שניתן לתת בו אמון שלא ינסה, ולו ברגע של חולשה, לפעול מהבית וליצור קשר עם ספקי סם כפי שעשה בעבר. השהיה במעצר בית אין בה כדי להבטיח שהמשיב לא ימשיך בעיסוק בסם, ובוודאי שאין בה כדי לסכל את אפשרותו לעשות כן.
העובדה שהמשיב לא הודה ולא נטל אחריות למעשיו ודאי שלא תעמוד לו לרועץ והוא ינהל משפטו כשחזקת החפות עומדת לו. יחד עם זאת, התסקיר וכן ההרשעה הקודמת, חשפו התנהלות בעייתית שיש בה כדי לפגום באמינותו ולעורר סימני שאלה לגבי התאמתה של חלופת מעצר להפגת מסוכנותו. דומה כי אין צורך להרחיב בהסברים מדוע האמון במשיב כי יקיים את תנאי חלופת המעצר הוא תנאי חיוני כדי להורות על שחרורו לחלופת מעצר.
10. לא מצאתי ממש בטענות המשיב בדבר חלקו המשני של העורר בביצוע העבירות וגם לא בטענה כי שחרורו של קלוגמן - שהודה, שחלקו קטן מזה של המשיב והוא נעדר הרשעות קודמות - מצדיק את שחרורו של המשיב. אין לגזור גזירה שווה בין שניהם. בשונה מקלוגמן, למשיב הרשעה קודמת בעבירת סמים והוא אף ריצה עונש מאסר בגין הרשעה זו. אורח החיים הנורמטיבי שניהל המשיב היה ככל הנראה אחיזת עיניים ואינו מתיישב עם המעשים שיוחסו לו ומשתרעים לאורך תקופה. המשיב, על פי המיוחס לו, יזם את ביצוע העבירות, הוא נסע לבלגיה, ארגן את משלוח הסמים מאירופה ואת והבאתם לישראל מה שמצביע לכאורה על קשר עם ספקים מחוץ לישראל, ומעצים את החשש שישוב לבצע עבירות. בנוסף, שירות המבחן המליץ על שחרורו של קלוגמן לחלופת מעצר. עניינו של המשיב אינו דומה איפוא, לפחות לכאורה, לעניינו של קלוגמן. אשר לפגיעה שתגרם ללא ספק במשפחת המשיב גם אם יש להצר עליה דומה שזהו שקול עליו היה מקום לתת הדעת מבעוד מועד ובטרם הסתבכות.
המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש זאת ידענו. ואולם גם בשלב המעצר אין מקום ליחס הסלחני שדומה כי הופך מקובל במקומותינו לעברייני הסמים. את פגיעתם הרעה בחוסנה של החברה, בערכיה, בחייהם של פרטים ושל משפחות שלמות, יש למנוע כבר בשלב המעצר. איני סבורה כי מקרה זה הוא החריג ויוצא הדופן המצדיק סטייה מהחובה הסטטוטורית למעצר בעבירות של סחר בסמים ולשחרור לחלופת מעצר.
לאור האמור אני מקבלת את הערר מבטלת את החלטת בית המשפט המחוזי ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ח (24.1.08).