בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא, השופט צ' סגל), לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.
1. המשיב, קטין יליד דצמבר 1990, עומד לדין יחד עם שני אחרים, בגירים (השלושה יכונו להלן יחד: הנאשמים). בכתב האישום נטען כי הנאשמים ואנשים נוספים שזהותם אינה ידועה לעוררת אספו בקבוקי זכוכית ריקים והכינו מהם בקבוקי תבערה. בשעת לילה הלכו אל הכביש המוביל מפסגת זאב למעלה אדומים והתפצלו לשתי קבוצות. הנאשמים הציתו את בקבוקי התבערה והשליכו אותם לעבר הכביש עת עברו בו מכוניות, ולעבר תחנת דלק הסמוכה לכביש. הבקבוקים התנפצו והתלקחו. בגין מעשים אלה מיוחסות לנאשמים עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וייצור נשק.
2. עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת גם את מעצרם עד תום ההליכים של הנאשמים. הבקשה באשר לשני הנאשמים הבגירים טרם הוכרעה. באשר למשיב לא היתה מחלוקת של ממש באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולכן התמקד הדיון בנושא חלופת המעצר. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים וקיבל תסקיר מעצר שהמליץ על שחרורו של המשיב לאחת משתי חלופות מעצר, בבית המשפחה בעיסאוויה או בבית דודו של המשיב, גם הוא בעיסאוויה, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הדוד. עוד נקבע כי המשיב יוכל להתלוות אל הדוד למקום עבודתו כקבלן בעיסאוויה, תחת פיקוחו הצמוד של הדוד בכל שעות היממה. עוד צוין כי כל יציאה של המשיב מבית דודו מותנית בקבלת אישור מראש מהמשטרה או מהפרקליטות באמצעות סנגורו ובליווי דודו, הערב לו. כן חויב המשיב בעירבון כספי בסך 10,000 ש"ח במזומן ובערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח. לבקשת העוררת, ביצוע ההחלטה עוכב למשך 48 שעות, ובפרק זמן זה הוגש הערר והתקיים הדיון.
3. העוררת סבורה כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו המופלגת: ההכנה והשימוש בבקבוקי תבערה שהסכנה שבהשלכתם אל מכוניות חולפות בשעת לילה ברורה; הרקע האידיאולוגי למעשים אליו אין כל התייחסות בתסקיר שירות המבחן ואשר מעורר חשש להישנות המעשים; אופן ביצוע המעשים בצורה מתוכננת, בחבורה שהכינה מראש את כלי הנשק, המתינה לשעת לילה והתפצלה לשתי קבוצות על מנת ליצור תקיפה משולבת של מכוניות ותחנת דלק. מסוכנות זו, טוענת העוררת, לא ניתן לאיין בחלופת מעצר, לא כל שכן חלופת מעצר המצויה בכפר מגוריו של המשיב, משם יצאו על פי הנטען הוא ויתר הנאשמים לביצוע המעשים, ועל כן מבקשת היא כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו. בא כוח העוררת הדגיש גם את המסר המתקבל משחרורם של נאשמים בעבירות מעין אלה.
4. בא כוח המשיב ציין כי יש לו הסתייגויות ביחס לחומר הראיות שלדבריו כולל סתירות מסוימות, אך כמו בבית המשפט המחוזי גם הדיון בפניי התמקד בשאלת השחרור לחלופת מעצר. הוא מטעים כי המשיב הוא יחיד מתוך חבורה רבת משתתפים המכחיש את המיוחס לו וחומר הראיות נגדו מבוסס על הודעות של מעורבים אחרים שהפלילו אותו. הוא סבור כי אין בסיס לטענה כי המעשים בוצעו על רקע אידיאולוגי, לא כל שכן כאשר המשיב מכחיש את ביצועם. כן טוען הוא כי אין בסיס לטענה כי יש חשש שהמשיב יחזור לסורו וסבור כי אין נשקפת ממנו כל מסוכנות, ועל כן יש להותיר את החלטת השחרור על כנה.
יצוין, כי במענה לטענות המשיב ציין בא כוח העוררת כי בחומר הראיות נגד העורר מצויות בין היתר גם הודעות של עדים אובייקטיביים.
5. החלטתי לקבל את הערר.
מקובל עליי כי המעשים המיוחסים למשיב מגלים את מסוכנותו מעצם המעורבות במעשה מתוכנן היטב שבוצע על ידי חבורה שהצטיידה מראש בכלי נשק רבים שפוטנציאל הפגיעה שבהם בגוף וברכוש ברורה, וביתר שאת כאשר הם מופנים כלפי עוברי אורח תמימים החולפים בכביש מרכזי. עוד יש לציין כי על פי הנטען אין מדובר בביצוע "כלאחר יד", אלא בתכנון שמחשבה מאחוריו, כעולה מהתקיפה המשולבת של שני יעדים - רכבים חולפים ותחנת דלק. המשתתף לכאורה בעבירות אלה מגלה על עצמו כי הוא נכון לפגיעה קשה בנפש, בגוף וברכוש של האנשים נגדם בוצעו המעשים. העובדה שבמקרה זה או אחר, כבענייננו, לא נגרם נזק חמור היא עניין אקראי, אך הפוטנציאל לנזק ופגיעה חמורים גלום בכל מקרה ומקרה של עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עבירות מעין אלה המיוחסות למשיב אינן עניין שיש להקל בו ראש והסיכון הגלום בהן לשלום הציבור - ואף לאובדן חיי אדם ממש - צריך לקבל את המשקל הראוי לו לעת בחינת אפשרות השחרור לחלופת מעצר (ראו גם: בש"פ 10672/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.12.07)). ואכן, בית משפט זה הורה לא אחת כי ככלל יש לעצור את נאשמים בביצוע עבירות אלה מפאת הסיכון שנשקף מהם לציבור (בש"פ 10477/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 22.11.04) וההפניות שם).
ברי כי שאלת היתכנותה של חלופת מעצר מצריכה עיון זהיר במיוחד במקרה זה, שכן המשיב הינו קטין. ואולם, גם לאחר שהבאתי נתון זה בפניי, ולצדו טיעוני הצדדים ומכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות תסקיר המעצר, אני סבורה כי יש הצדקה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב הינו קטין על סף גיל הבגירות. מיוחסות לו עבירות חמורות, כפי שהובהר לעיל. בא כוח העורר חלק על קיומו של מניע אידיאולוגי, אולם בעניין זה נפסק כבר כי "הנוקט במעשים המיוחסים לעורר פועל ממניעים לאומניים - בין מכח הכוונת אחרים ובין מכח יוזמתו הוא, ומטבע הדברים, מניעים מסוג זה אינם כרוכים בדרך כלל בגילוי אלימות נקודתי חד פעמי, אלא עלול להיות להם המשך במעשי אלימות נוספים, במיוחד על רקע השתלהבות יצרים כללית, הסוחפת בראש ובראשונה נערים שטרם עמדו על מכלול ההשלכות הנובעות ממעשיהם" (בש"פ 2499/02 מחמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.3.02)). דברים אלה יפים גם לענייננו, ואם תאמר כי בתקופה שונה נכתבו הם, אשיב כי כעולה מטיעונו של בא כוח העוררת, אירעו אך לאחרונה אירועים דומים נוספים, וספק אם במהותם של דברים קיים שוני.
מכל מקום, המכלול האמור מקשה לטעמי על המסקנה כי יש בחלופה שהוצעה, בכור מחצבתו של המשיב, במקום בו קרמה התכנית העבריינית, על פי הנטען, עור וגידים, כדי לאיין את מסוכנותו.
אציין, כי בא כוח המשיב הפנה בטיעונו להחלטות של בית משפט זה בהן שוחררו קטינים שנאשמו בעבירות דומות לחלופת מעצר. ברם, עיון בהחלטות אלה מעלה כי דובר שם בנסיבות שונות, מה גם שהקטינים באותם מקרים היו צעירים מן המשיב במידה משמעותית (וראו למשל: בש"פ 10477/04 הנ"ל; בש"פ 3269/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.02)). בא כוח העורר הפנה גם להחלטות של בית המשפט המחוזי מן העת האחרונה בהן שוחררו לחלופת מעצר קטינים העומדים לדין באשמת עבירות דומות (למשל: ב"ש 7065/08 מדינת ישראל נ' עודה (לא פורסמה, 5.6.08)). לעניין זה מקובל עליי המענה שהציג בא כוח העוררת, כי ריבוי המקרים מלמד על הסיכון הנשקף למשתמשים בדרך ומחייב מסר שיפוטי חד משמעי לפיו ככלל יראו מי שנאשם בעבירות אלה כמי שמסוכנותו אינה ניתנת להפגה בחלופת מעצר.
סוף דבר, הערר מתקבל. המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.
ניתנה היום, י"ד בסיוון תשס"ח (17.6.08).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il