הנאשם הורשע בעקבות הודאתו בבית המשפט בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן, בכך שלאחר תאום מוקדם מכר לסוכנת משטרתית קוקאין במשקל של 0.7854 ג' נטו, וכן שהחזיק על גופו באותן נסיבות כמות נוספת של סם מאותו סוג במשקל 0.8868 ג' נטו, שלא לצריכתו העצמית.
הנאשם היה כבן 30 בעת ביצוע העבירות. גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם הוגש לבית המשפט, עולה ממנו כי הנאשם הורשע לראשונה בדין פלילי בשנת 2003 בעקבות עבירות מרמה שביצע בשנת 1997.
הרשעות נוספות בעבירות מרמה, העסקת תושב זר והחזקת סכין מהשנים 2003, 2007 ו- 2008 בהתאמה חותמות את המרשם הפלילי שלו.
בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שרות מבחן המלמד על כך שהנאשם התדרדר לפלילים כסוג של מרדנות באורח חייה המסורתי של משפחתו ורצונו בחופש. יחד עם זאת , רק בעקבות מעצרו האחרון נחשפה מעורבותו בפלילים למשפחתו, אף שהנאשם ריצה שני מאסרים בעבודות שרות בשנים האחרונות.
הנאשם שולב בקבוצת עצורי בית, במסגרתה לקח אחריות על מעורבותו אך שירות המבחן התרשם מ"עיוותי חשיבה" וקושי בפיתוח מודעות עצמית לבעיותיו האמיתיות של הנאשם אשר הביאו את שרות המבחן לשלול המלצה טיפולית בעניינו, ומול זאת דיווח שרות המבחן, מפי הנאשם, כי האימפקט של המעצר הראשון שחווה הנאשם והגורמים המשפחתיים שנחשפו להתדרדרותו, די בהם כדי להוות בלם ומאיץ לשיקומו של הנאשם.
בסיכום, המליץ שרות המבחן שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר מוחשי היות שזה עלול להגביר את חשיפתו העבריינית של הנאשם ולחזק השתייכותו לחברה שולית ולהגביר הסיכון להישנות התנהגותו בעתיד.
שקלתי את הנתונים השונים במקרה זה והחלטתי שלא לאמץ את המלצת שרות המבחן, ולהלן נימוקיי:
מלאכת הענישה, אף היא - ואולי בעיקר היא - מלאכה של איזון בין שיקולים לא מעטים.
בין השיקולים ששוקל בית המשפט נמצאת גם המלצתו של שרות המבחן, ואולם על אף הכבוד הרב שרוחש בית המשפט להמלצות אלו, והמשקל הנכבד שלעיתים יש ליתן לאותן המלצות, אין הן מהוות אלא חלק מהשיקולים שישקול בית המשפט, וודאי שאינן מחייבות אותו בגזר דינו.
ר'
החלטת כב' השופט דנציגר ב
ע"פ 8704/08
(פורסם בנבו 99/09):
"הלכה היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן וכי שיקול הדעת הסופי לעניין היקף העונש וטיבו מסור לידיו של בית המשפט. המלצות שירות המבחן הינן רק אחד מני שיקולים רבים שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו בבואו לגזור דינו של נאשם שהורשע בדין. משקלן של המלצות שירות המבחן שלא להטיל עונש מאסר בפועל פוחת שעה שחומרת העבירה בה עסקינן הינה כה גבוהה, כמו במקרה דנן בו איימו השניים על שוטרים ותקפו אותם, עד שלא ניתן לשעות להמלצות אלה [ראו למשל:
ע"פ
אבו פנה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם,
[פורסם בנבו]
, 25.9.2007);
בש"פ 9302/08
אלעקובי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם,
[פורסם בנבו]
, 14.11.2008);
רע"פ 10779/08
לרו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם,
[פורסם בנבו]
, 4.1.2009); אלי שרון
שיטת המבחן בדין הפלילי
259 (1989)]".
בבוא בית המשפט לשקול דינו של אדם שהורשע עליו ליתן איפוא את המשקל המתאים לשלל השיקולים הנחשפים במסגרת הטיעון לעונש והמלצת שרות המבחן היא רק אחת מהם.
כך לדוגמה, העובדה שמשפחתו של הנאשם נחשפה לפעילותו העבריינית מהווה שיקול לקולא בדינו של הנאשם, על בסיס התקווה שהלחץ המשפחתי יעשה את שלו וישמור את הנאשם במסגרת גבולות של התנהגות נורמטיבית.
מאידך, יש לקחת בחשבון את העובדה שהסתבכויותיו הפליליות הקודמות של הנאשם לא היו ידועות כלל למשפחה, לרבות מספר מעצרים שהנאשם נעצר בהם בגין העבירות בעטיין הורשע מאוחר יותר, ולרבות מאסרים שריצה הנאשם בעבודות שרות, אירועים עובדתיים שהמשפחה לא היתה ערה להם כלל (שאחרת אין זה ברור כיצד נחשפה רק עתה לפעילותו העבריינית של הנאשם).
כל אלה מביאים להפחתה ניכרת במשקל שינתן למעורבות המשפחתית הנוכחית, היות שהיעדר מודעות כה בולט מצד המשפחה ליחסיו המורכבים של הנאשם עם רשויות החוק והמשפט מצביע על אחת משניים: או שמשפחתו של הנאשם מאופיינת בקשרים משפחתיים רופפים שאינם יכולים להציב את הגבולות החיוניים לנאשם, או שלכל הפחות, לנאשם עצמו יכולת גבוהה ביותר להסתיר ממשפחתו את התנהלותו היומיומית.
משקל יינתן גם לעובדה שהנאשם מכר לסוכנת סם מסוכן בעקבות תאום מוקדם עימה ולא באופן אקראי. תכנון מוקדם כזה מבטא שיגרת פעולה המצביעה על עומק המעורבות בעולם הפלילי ומכאן - גם על הערכת הסיכוי להישנות התנהגותו העבריינית.
הנאשם כאמור כבר הורשע בפלילים בעבר ואף ריצה שני מאסרים בעבודות שרות. עובדה זו מובילה למסקנה שבמישור ההרתעתי האישי , אין די בעונשים שהוטלו על הנאשם בעבר כדי להרתיעו מלהמשיך - ואף להעמיק בביצוע עבירות פליליות תוך חדירה לתחום הסמים שעד למקרה דנן היה - על פי המרשם הפלילי של הנאשם לכאורה - זר לנאשם.
שיקול נוסף, על אותה כף מאזניים: הרתעת הרבים בעבירות סמים דורשת ענישה מחמירה, אופיה המיוחד של עבירה זו הנעדרת מתלוננים, וניזקה התוצאתי הרב שאין צורך להכביר עליו מילים, מעניקים משקל משמעותי ביותר לשיקול זה במסגרת שיקולי הענישה.
ר' לענין זה את דברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 769/09 (לא פורסם):