משה אביטן נ' מושב צוריאל - אגודה חקלאי שיתופית בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דברים

1.לפני תביעה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט עודד גרשון) בת"א 907/02 ושבו נדחתה, בהסכמת הצדדים, תביעה של התובע שם ואף התובע בתיק שלפני, משה אביטן (להלן - "התובע" וגם "אביטן"), לבטל פסק דין של המשקם על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן- "חוק ההסדרים"). פסק הדין של המשקם קבע הסדר נושים לגבי חובותיה של הנתבעת 1, שהיא אגודה שיתופית (מושב) (להלן - "הנתבעת וגם "האגודה"). לאחר שנדחתה התנגדותו של התובע, אישר השופט גרשון את פסק המשקם.

התובע טוען כי הסכמתו ניתנה בתנאי שהחוב שהוא נשה באגודה, יתברר בבוררות בינו לבינה. תנאי זה הופר על ידי האגודה, אשר הביאה לכך שהבוררות לא התנהלה, ולפיכך הוא זכאי לבטל את הסכמתו למתן פסק דינו של השופט גרשון, והתוצאה תיהיה של ביטול פסק הדין ודיון מחדש בטענותיו נגד פסק המשקם ונגד הסדר הנושים.

2.בהסכמת הצדדים לפני, פסק דיני זה ניתן על סמך כתבי בי-דין שבתיק ועל סמך טיעוני הצדדים בע"פ ובכתב, ומבלי שנשמעו עדים.

רקע עובדתי והליכים משפטיים (לפני המשקם ולפני בית המשפט)

3. התובע הוא חבר האגודה (חבר במושב ומתגורר בו) והוא אף נושה בה בשל חוב שהאגודה חייבת לו בסכום של כ-1,300,000 ₪ על פי פסק משקם חלוט ( 250,044.92 ₪ ליום 4/4/94). ככל הנראה, חוב זה נובע מיתרות זכות בפנקסי האגודה ומשירותים חשבונאיים שנתן לה.

האגודה היא מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ והיא חדלת פרעון מזה שנים רבות. היקף חובותיה לנושיה השונים, נכון ל-20/4/02, היה בסכום של כ-27,124,000 ₪ (וראו טבלה של פירוט חובות האגודה על פי חוק ההסדרים, נספח ד' לתיק מוצגיה של הנתבע 14).

הנתבעים 2-13 אף הם נושים של האגודה (להלן- "הנושים").

הנתבע 14 הוא נאמן מטעם הנושים (להלן - "עו"ד טפר").

הנתבע 15 הוא נאמן האגודה (להלן - "עו"ד יער בר").

לגבי הנתבעים 8 ו-13 ניתנו, בהסכמת התובע, פסקי דין, לפיהם נמחקה התביעה נגדם.

4.תחילתם של ההליכים בין התובע לבין האגודה היתה עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת. בין הצדדים - הנושים, האגודה, חלק מחברי האגודה והתובע - התנהלו מספר הליכים לפני המשקם ובבית המשפט. אתייחס לרלוונטיים שבהם.

התובע הגיש תביעה נגד האגודה בגין חובה כלפיו בת"א (שלום-נהריה) 4389/91. על פי סעיף 7 לחוק ההסדרים, ומאחר שנשוא התובענה היה חוב של אגודה שחוק ההסדרים חל עליה, הועבר התיק למשקם, עו"ד אריה הרמלין (להלן- "המשקם"). ביום 7/10/96 ניתן פסק חלקי של המשקם לפיה האגודה חייבת לתובע סך של כ- 1.3 מיליון ₪ (נכון לשנת 2002).

במסגרת הליכי שיקום של האגודה, גובש בין רוב מוחלט של הנושים לבין האגודה, הסדר נושים (להלן - "הסדר מעטפת") על פי חוק ההסדרים, שעיקריו היו שהאגודה התחייבה לשלם לנושים סכום מסויים שהיה קטן בהרבה מהחוב, שתשלומו יתפרש על פני כ-17 שנים. כן הוסכם כי כל נכסי האגודה מכל מין שהוא, ולרבות זכויותיה לביצוע פרויקט הרחבה, ישמשו כמקור להחזר חובה על פי הסדר הנושים.

לביצוע ההסדר, מונו עו"ד טפר מטעם הנושים ועו"ד יער בר מטעם האגודה.

הסדר המעטפת אושר על ידי המשקם ביום 15/8/02.

התובע התנגד להסדר ולהחלטת המשקם מיום 15/8/02 (ובהמשך גם להחלטתו מיום 23/1/03) והגיש, ביום 13/11/02, תביעה לביטולו בת"א 907/02 לפני השופט גרשון. במהלך הדיונים בתיק זה, הגיעו התובע והאגודה ביום 25/5/03 להסכמה על העברת הסכסוך הנוגע לחוב האגודה לתובע לבוררות, כאשר הבורר יהיה שר החקלאות דאז, שמחון. על יסוד ההסכמה של האגודה, חזר בו התובע מתביעתו ומהתנגדותו לאישור הסדר המעטפת. לטענת התובע, היו הנושים הנוספים בתיק מודעים להסכם זה.

בהסתמך על הסכמת של התובע ועל חזרתו בו מהנטען בתביעתו, ניתן ביום 17/6/03 פסק דינו של השופט גרשון, לפיו נדחתה בקשתו לביטול פסק המשקם וניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להסדר המעטפת, דהיינו הסדר הנושים; פסקי המשקם מיום 15/8/02 ומיום 23/1/03 אושרו.

המשקם אישר את הסדר המעטפת ביום 23/2/04.