מתווך שפעל בחוסר תום לב ישיב את דמי התיווך ששולמו לו

התובעת  עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 2,000 ש"ח שמורכבים מ - החזר דמי תיווך ששולם על ידה למשרדו, אגרת בית משפט ופיצוי בגין עוגמת נפש.

התובעת טענה בכתב התביעה- כך גם בדיון- כי התקשרה בחוזה לשכירת דירת מגורים בשד' העצמאות, ביבנה (להלן: "המושכר") באמצעות משרדו של הנתבע. לטענתה, הסכם השכירות (להלן: "ההסכם") נערך בחוסר תום לב מהסיבה שהנתבע ידע כי קיימים ליקויים במושכר, בניהן ליקוי של סתימות בצינורות המים.

התובעת בעדותה חזרה על האמור בכתב התביעה, והוסיפה, כי עת חתימת ההסכם שאלה את שוקרון דוד (להלן: "המתווך") מדוע עליה לחתום גם על סעיף שמורה לה לתקן את הליקויים שבדירה, לרבות סתימות וזה ענה לה "ככה זה".

הנתבע טען בכתב ההגנה - כך גם בדיון - כי מתפקידו - כמתווך - היה להראות לתובעת את הדירה וכך עשה. לטענתו, הוא לא ידע על קיומם של ליקויים במושכר, כפי שטוענת התובעת. עוד נטען על ידו, כי התובעת חתמה על ההסכם בו היא מצהירה כי ראתה את המושכר ומצאה כי המושכר מתאים לה. לא זו אף זו, שבהסכם קבוע כי במידה ואחד הצדדים יבטל את ההסכם דמי התיווך לא יוחזרו. 

בעדותו חזר הנתבע על כתב ההגנה, והוסיף, כי משפנתה אליו התובעת לתיקון הסתימות הבהיר לה שבעלת הדירה היא זו שאחראית לפתרון הבעיות שנתגלו בדירה.

מטעם הנתבע העיד גם מר שוקרון דוד עובד של הנתבע שהוא זה שביצע את עבודות התיווך והוא זה שהוסיף בכתב ידו בחוזה השכירות המודפס, בסעיף 8 הימנו את המילה "סתימות" בהמשך המשפט לפיו על השוכרת לתקן את חשבונה תיקון שוטף.  שוקרון טען שטרח וציין זאת בהסכם בשל כך שכך הוא נוהג תמיד וזאת משום שהוא יודע שיש נשים שלא מתקלחות עם כובע על הראש וכך נוצרות סתימות במקלחות ובכיורים. קשה מאד לקבל את ההסבר של שוקרון שכן אם ההסבר היה נכון מן הסתם הוא היה מציין בהסכם השכירות: "סתימות בחדר האמבטיה" - הא ותו לא. משלא עשה כן ברור שהוא התכוון לסתימות באופן כללי בדירה ומכאן מתעורר החשש והחשד שהוא ידע גם ידע על קיומם של ליקויים בדירה שהליקוי העיקרי הוא אותן סתימות שלטענת התובעת מתרחשות בדירה כבר שנתיים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ושמעתי עדויותיהם, אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה משרדו של הנתבע פעל בחוסר תום לב בעת עריכת הסכם השכירות. שכן, כפי שציינתי לעיל, המתווך ידע על קיומם של ליקויים במושכר שאלמלא כן לא היה מוסיף בהסכם - בכתב ידו - את המילה "סתימות".

הנתבע - כמתווך - צריך היה לפעול בנאמנות ובהגינות כלפי התובעת, ולפיכך חל עליו חובה למסור לתובעת, כלקוחה, כל מידע שיש בו עניין מהותי הנוגע לנכס, כקבוע בחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1966, בסעיף 8(א). הנתבע מבסס הגנתו על כך שהתובעת חתמה על ההסכם בו צויין מפורשות כי ראתה את המושכר ומצאה כי הוא מתאים לדרשותיה, אך מדובר בליקוי שעל פניו לא ניתן להבחין בו.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

סך  של 1,670 ש"ח בגין דמי התיווך -  כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק ממועד החשבונית- 24.4.07 ועד מועד התשלום בפועל.

סך  של 1,000 ש"ח בגין הוצאות המשפט -  כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותקים לצדדים בדואר.

ניתן היום ח' באייר, תשס"ח (13 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

_____________

לבנה צבר, שופטת

002017/07תק 333 אירית