מתן אפשרות לאם לחזור בה ממתנתה לבנה אך ורק כנגד פיצוי כספי הולם

תביעה למתן סעד הצהרתי על פיו התובעים הינם בעלי הזכויות במשק מס' 28 במושב *** (להלן- המשק) לאחר שאלו הועברו להם במתנה ע"י הנתבעת 1, וכן למתן צו פינוי כנגד הנתבע 2 המורה על סילוקו מן המשק.

מנגד עומדת תביעת הנתבעים, התובעים שכנגד, למתן סעד הצהרתי המורה כי כל הזכויות במשק שייכות לנתבעת 1 בלבד. עוד עותרים הנתבעים בתביעתם הנגדית כי בית המשפט יורה לתובע להשיב לנתבעת כל סכום שנגבה בשמה או בעבורה ממינהל מקרקעי ישראל או מאגודת המושב.

לצרכי נוחות יכונו להלן הצדדים באופן הבא:

התובע 1 והנתבע שכנגד 1 יכונה - התובע;

התובעת 2 והנתבעת שכנגד 2 תכונה - התובעת;

הנתבעת 1 והתובעת שכנגד 1 תכונה -הנתבעת;

הנתבע 2 והתובע שכנגד 2 יכונה-הנתבע;

הנתבע שכנגד 3 יכונה - המינהלו/או מינהל מקרקעי ישראל;

הנתבעת שכנגד 4 תכונה - האגודה.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.         התובעים הינם בני זוג. התובע הינו בנה של הנתבעת ואחיו של הנתבע.

2.         הנתבעת ובעלה המנוח, מר י. כ. ז"ל (להלן- המנוח), היו בעלי הזכויות כברי רשות במשק (ראה אישור זכויות ממינהל מקרקעי ישראל - נספח 1 לכתב ההגנה וסע' 20 ה' לחוזה המשולש - נספח 2 לכתב ההגנה).

ביום 18.10.98 הלך  המנוח לבית עולמו.

3.         כחודש לאחר פטירת המנוח, ביום 23.11.98 העבירה הנתבעת במתנה את כל זכויותיה במשק לתובע. לצורך כך חתמה על תצהיר מתנה (נספח א'לכתב התביעה) ועל יפוי כח בלתי חוזר (נספח ב' לכתב התביעה), הצדדים דיווחו לרשויות המס על ביצוע עיסקת המתנה (ראה העתק הדיווח ושומות המס - נספח ג'לכתב התביעה) והזכויות במשק נרשמו באגודת המושב על שם התובע (ראה אישור המפרק למושב עוה"ד איתן ארז - נספח ד' לכתב התביעה), כמו כן נשלחו בקשות והודעות לסוכנות היהודית ולמינהל מקרקעי ישראל לצורך רישום זכויותיו של התובע במשק (ראה נספחים ה-זלכתב התביעה).

טענות התובעים

4.         לטענת התובעים בחרה הנתבעת ליתן המשק במתנה דווקא לתובע כיוון שיחסיה עם שאר עשרת ילדיה לא היו טובים והיא שמה מבטחה בתובע כי יטפל בה ויפתח את המשק לאחר פטירת בעלה המנוח. התובעים היססו ארוכות האם לקחת את הנכס לידיהם ולהעתיק את מקום מגוריהם מהעיר כפר סבא למושב, מה גם שלטענתם מצבו של המשק היה בכי רע. בסופו של יום נעתר התובע להפצרותיה הרבות של הנתבעת וקיבל על עצמו את הטיפול במשק ובלבד שהזכויות במשק יועברו לידיו.

5.         לטענת התובעים, מאז מתן המתנה הם האוחזים בפועל במשק.  כבעלי הזכויות במשק הם הרסו את המבנה הישן שהיה בנוי עליו, ואשר שימש למגורי הנתבעת, ובנו תחתיו שני מבנים, האחד משמש אותם ואת ילדיהם והאחר משמש את הנתבעת. המבנים הנזכרים נבנו כבר בשנת 2000, ולטענת התובעים הם השקיעו כ - 300,000$ בבניית המבנה המשמש אותם וכ- 60,000 $ בבנית המבנה המשמש את הנתבעת (ראה סע' 6ב לכתב התביעה).

6.         זאת ועוד, לטענת התובעים, החל משנת 2000 הם משלמים את מלוא הוצאות אחזקת הבית של היחידה בה מתגוררת הנתבעת לרבות הוצאות חשמל, מים וטלפון, וכן הם נושאים במיסי האגודה, אגרת ביוב ותשלומי הארנונה. עוד הם מוסיפים וטוענים כי  במהלך שהותם במשק הם סילקו את מלוא חובות המשק אשר נצברו מאז פטירת האב המנוח (ראה נספחים י-י"ב לכתב התביעה). כך גם טוענים התובעים כי ריהטו את יחידת המגורים של הנתבעת מכספם על מנת שזו תוכל להתגורר כיאות ביחידה זו.

7.         לטענת התובעים הריסת המבנה הישן ובניית שתי יחידות דיור חלופיות, האחת לתובעים ומשפחתם והאחרת לנתבעת, נעשו  בהסכמתה המלאה של הנתבעת ומתוך הרשאתה ורצונה.

8.         והנה על אף שכך, ביום 5.11.08, הודיעה הנתבעת לתובע במכתב שנשלח באמצעות  בא כוחה, עוה"ד ח. ו., כי היא מבקשת לבטל את העברת הזכויות במשק אליו וזאת בשל התנהגותו המחפירה כלפיה ובשל כך שמצבה הכלכלי שונה לרעה. ע"פ האמור במכתב, התנהגותו המחפירה של התובע התבטאה בכך שהרס את ביתה הישן, בן שלושה חדרים, ובנה לה תחתיו יחידת דיור בת חדר אחד בלבד, וכן גבה לעצמו כספים שהתקבלו כפירות המשק ואשר שייכים לנתבעת (להלן - מכתב ביטול המתנה).

9.         אחר שקיבלו התובעים את מכתב ביטול המתנה מיהרו והגישו את תביעתם הנוכחית. לטענת התובעים הזכויות במשק עברו לידם כדין וע"פ הסכמת ורצון הנתבעת, וכי כל הורתו של מכתב הביטול בהשפעה בלתי הוגנת שהושפעה הנתבעת, שהינה בשנות השמונים לחייה, מבנה הנתבע, אשר אף עשה דין לעצמו ותפס חזקה במחסן הבנוי במיתחם המשק.

לטענת התובעים עסקינן במתנה שהושלמה נוכח חתימתה של הנתבעת על יפוי הכח הבלתי חוזר המונע ממנה מלחזור בה ממתנתה זו.

לבד מכך טוענים התובעים כי עצם העובדה שהנתבעת לא ביקשה לחזור בה ממתנתה משך 10 שנים מאז מתן המתנה וכשמונה שנים לאחר שהחלה לדור ביחידת הדיור שנבנתה עבורה יש בה ללמד כי המבוקש על ידה אכן נובע מהשפעה שהשפיע עליה הנתבע אך לאחרונה.

10.       זאת ועוד, לטענת התובעים הסיבה היחידה שזכויותיהם במשק טרם נרשמו במינהל הינה בשל מחלוקת בין המינהל לבין האגודה, הנוגעת לזכויות במשקים, ואולם אין בכך לפגוע בתוקף המתנה שניתנה להם נוכח קיומו של יפוי הכח הבלתי חוזר.

טענות הנתבעים

11.       נקדים ונאמר כי בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד אשר הוגשו ע"י הנתבעים, טענו הנתבעים טענות כאלה ואחרות אשר לא נטענו כלל במכתב ביטול המתנה הנזכר.

בכתבי טענותיהם טענו הנתבעים כי הנתבעת הוחתמה במרמה על תצהיר המתנה ויפוי הכח הבלתי חוזר. לטענתם כל שביקשה הנתבעת היה ליתן לתובע אך ורק את הרשות לבנות בית במשק ולא להעביר לידיו את כלל הזכויות במשק, כמפורט במסמכים עליהם הוחתמה.

12.       לטענת הנתבעת היא הוחתמה על המסמכים הנזכרים ע"י עורך דין אשר הושעה לצמיתות מלשכת עורכי הדין בישראל וזה לא הבהיר לה כלל את טיבם של המסמכים עליהם הוחתמה, מתוך שכך יש לראות את המסמכים כבטלים מעיקרם.

13.       לחלופין טוענת הנתבעת כי בנדון לא עסקינן במתנה שהושלמה אלא בהתחיבות ליתן מתנה שכן התובעים לא קבלו את אישור מינהל מקרקעי ישראל לצורך העברת הזכויות וזכויותיהם כברי רשות טרם נרשמו במינהל. מתוך שכך, טוענת הנתבעת, כי  היא רשאית לחזור בה בהתקיים אחד מהתנאים המאפשרים את חזרת הנותן ממתנתו ע"פ הוראות חוק המתנה.

14.       לטענת הנתבעים, הנתבעת ובעלה המנוח חתמו ביום 1.4.96 על תצהיר מתנה על פיו הם מעבירים את זכויותיהם במשק במתנה דווקא לנתבע ולאשתו דאז, הגב' ע. כ.. דא עקא, כיון שמערכת היחסים בין הנתבע לאשתו עלתה על שרטון חתמה הגב' ע. כ. על ויתור על כל זכות במשק. הנתבע עצמו נמנע מלרשום את הזכויות במשק על שמו בשל בעיות כלכליות אליהן נקלע (ראה סע' 25 לכתב ההגנה).

יאמר כבר עתה, למרות האמור בכתב סיכומיהם של הנתבעים ממנו משתמע כי לכאורה עומדת התחיבות שרירה וקיימת של התובעת ליתן את הזכויות במשק במתנה לנתבע (ראה סע' 7-16 לכתב סיכומיהם), הרי שאין כל טענה בכתבי הטענות של הנתבעים כאילו הזכויות במשק שייכות לנתבע. ע"פ הנטען בכתב התביעה שכנגד אשר הוגש ע"י הנתבעים הזכויות במשק שייכות לנתבעת ולה בלבד, ובלשונם -

"בנוסף, בית המשפט הנכבד יתבקש להצהיר כי מלוא הזכויות הכוללות זכות החכירה לדורות והחזקה הבלעדית במשק ...מוקנות אך ורק לתובעת שכנגד ( הנתבעת דנן - צ.ו) לבדה..." (ההדגשה במקור, עמ' 2 לפרק הפתיח בכתב התביעה שכנגד שהוגש ע"י הנתבעים)

מתוך שכך אין מקום להתייחס לכל טענה נרמזת ו/או משתמעת לזכויות כאלה ואחרות של הנתבע במשק שכן הדבר מהווה שינוי והרחבת חזית לה התנגד ב"כ התובעים באופן מפורש.

15.       לטענת הנתבעים, מיד אחר פטירת אביו המנוח, ניצל התובע את מצבה הרגיש והפגיע של הנתבעת וביקש את רשותה לבנות את ביתו על המשק בתואנה שיהיה סמוך לה ויוכל לסעדה ולתמוך בה. הנתבעת טוענת כי התלותה אל התובע לבקשתו לצורך חתימתה על מסמכים אשר יאפשרו לו את בנית הבית ואולם כלל לא ידעה כי היא מוחתמת על מסמכים שענינם העברת מלוא הזכויות במשק לידיו. לדבריה, עוה"ד א. נ., אשר החתימה על המסמכים האמורים, כלל לא הבהיר לה את תוכנם ואת משמעותם. לטענתה לו היה עורך הדין מסביר לה את טיבם ומהותם של המסמכים עליהם הוחתמה לא הייתה מסכימה כלל וכלל לחתום עליהם. 

לטענת הנתבעת עסקינן בעוה"ד אשר הושעה לצמיתות מחברותו בלשכת עורכי הדין החל מיום 3.5.01.

16.       לטענת הנתבעים, התובע אף הבטיח לנתבעת כי הוא יפצה כל אחד ואחד מעשרת אחיו על שוויו היחסי של חלקו בבנייה (סע' 34 לכתב ההגנה).

התובע אף ערך כינוס משפחתי בשנת 99 ובו הודיע לכלל בני המשפחה כי ברצונו לבנות את ביתו על המשק וכי בתמורה הוא ובני משפחתו ידאגו לנתבעת, וכן הבטיח, כאמור, לפצות את שאר אחיו ואחיותיו בחלקם היחסי בשווי הבנייה. 

17.       לטענת הנתבעים, התובעים הרסו את ביתה של הנתבעת ובנו לעצמם בית מגורים מפואר בן שתי קומות, כאשר הקומה העליונה משמשת את בתם וחתנם, ואילו לנתבעת בנו אך ורק חדר סטודיו קטן וצפוף בצד ביתם.

18.       לטענת הנתבעים הסתבר להם לאחרונה כי הבית כולו נבנה ללא היתר והתובע אף הורשע בגין כך וניתן כנגדו צו הריסה (ראה נספח 6 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת באם יבוצע פסק הדין הנזכר, על פיו יש להרוס את הבית בכללותו ככל שלא יוסדר היתר הבניה לגביו, היא תימצא עצמה ללא קורת גג לראשה.

לענין זה ראוי להעיר כבר עתה כי לצורך קבלת היתר בניה, כל שזקוקים התובעים הוא לחתימתה של הנתבעת על בקשה מתאימה שתוגש לרשויות התכנון והבניה, ואולם למרות פנייתם אליה בענין זה במהלך ההתנהלות המשפטית לפני, סירבה הנתבעת לצרף חתימתה לבקשה על אף שהובהר לה כי לא יהא בכך בכדי לפגוע בטענותיה באשר לזכויותיה במשק.

19.       לבד מכך מוסיפים הנתבעים וטוענים כי התובעים אף העמידו, בניגוד לדין, שני קראוונים בשטח המשק והשכירו אותם לאחרים תוך שהם משלשלים את דמי השכירות לכיסם. כך גם השכירו את השדות החקלאיים לאחרים והעבירו את הכספים שקיבלו בתמורה לחשבונם תחת להעבירם לידי הנתבעת. כך גם רכשו התובעים חומרי בניה לבנית ביתם במשק ורשמו את ההוצאות בכרטיסה של הנתבעת במשק ללא הסכמתה והרשאתה.  עוד נטען כנגד התובעים כי העבירו לחשבונם פיצוי שהתקבל בגין סלילת כביש חוצה ישראל, תחת להעבירו לידי הנתבעת.

20.       לטענת הנתבעים, היה חשבונם של הנתבעת ובעלה המנוח מאוזן בעת פטירתו, כך שבסוף שנת 98 החוב בו עמד על 977 ש"ח בלבד, לפיכך טענת התובעים כאילו הם אלו שנשאו בחובות המשק לאחר פטירת המנוח אין בה ממש, מה גם שהתובעים, כאמור, עשו שימוש בכספים שנכנסו לחשבונה של הנתבעת ולמעשה היו שייכים לה.

21.       זאת ועוד, לטענת הנתבעים התובע הפר והתנער מכל הבטחותיו לאמו  והחל לנהוג כלפיה באלימות מילולית. לטענת הנתבעת, התובע, בניגוד להבטחותיו, נמנע מלתמוך בה וזאת על אף שהיא נאלצה להתקיים מקצבת ביטוח לאומי זעומה בלבד, בה בשעה שהוא מתעשר על חשבונה ומתוך פירות רכושה. כך גם מנע התובע מהנתבעת, כך לטענתה, לגדל משק חי ותבלינים בחצר ביתה וניתק את אספקת המים לחצרה.

עוד נטען כי התובע מונע מהנתבע מלהיכנס לביתה של הנתבעת ולמחסן אשר שימש כנגריה אותה הוא בנה בהרשאת הנתבעת ובעלה המנוח.

מילים אחרות, לטענת הנתבעים - התובע תחת לסעוד את אמו הקשישה ולפצות את אחיו על הבניה אשר בנה במשק, ביכר לעשות לכיסו ולא במשפט תוך שהוא מזניח את הנתבעת,  ונוהג בה מנהג זלזול וחוסר כבוד.

22.       מתוך כלל טענותיהם עותרים הנתבעים כי בית המשפט יתן פסק דין הצהרתי על פיו מסמכי המתנה אשר נחתמו ע"י הנתבעת לטובת התובע בטלים או לחלופין כי היא רשאית לחזור בה מהתחיבותה כלפי התובע וכי מלוא הזכויות במשק שייכות לנתבעת בלבד. כמו כן עותרים הנתבעים לכך שביהמ"ש יורה לתובעים להשיב את כל הכספים השיכים לנתבעת ואשר נלקחו על ידם. אלא שהנתבעת אינה מפרטת בתביעתה כל סכום אשר לטענתה על התובעים להחזיר   ולמעשה התובענה שהוגשה הוגשה ע"פ כותרתה כתביעה לסעד הצהרתי ולא שולמה כל אגרה בגין סעד כספי כזה או אחר.

תגובת התובעים לתביעה שכנגד  

23.       התובעים מכחישים את הנטען בתביעה הנגדית. לבד מטענותיהם אשר הובאו בכתב תביעתם ואשר פורטו לעיל, מוסיפים התובעים וטוענים כי התביעה שכנגד הוגשה בשיהוי ניכר וכבר מתוך כך דינה להמחק. לבד מכך החלק הכספי של התובענה נטען באופן כללי מבלי לפרט סכומים אשר לטענת הנתבעים נגזלו מהם, ואף מתוך שכך יש לדחות, למיצער, רכיב זה של התביעה על הסף.

24.       התובעים מכחישים את טענות הנתבעים לפיהם נהגו בזלזול ובחוסר כבוד בנתבעת, וטוענים כי מאז ומעולם נהגו כלפיה באדיבות וטיפלו בצרכיה בשקידה ומסירות. 

25.       אשר לטענות הנתבעים לפיהן לא ידעה הנתבעת ולא הבינה כי הוחתמה על מסמכים שעניינם העברת  מלוא זכויותיה במשק, טוענים התובעים כי טענות אלו נסתרות מאליהן מתוך עיון בכתב ההגנה וכתב הסיכומים אשר הוגשו ע"י הנתבעת בהליך בו נתבעה ע"י גרושתו של הנתבע (תמ"ש 33771/98) ובו הצהירה הנתבעת מפורשות כי העבירה את זכויותיה במגרש לתובע דנן ! (ראה סע' 6 לכתב ההגנה וכן ראה סע' 4 י' לסיכומי הנתבעת בתובענה הנזכרת). מכאן שאין כל ממש בטענות הנתבעת כי לא ידעה על מה היא חותמת וכי לא ידעה כי מתנתה מתייחסת לכלל המשק ואינה מצומצמת למתן הרשאה בלבד לבנה התובע לבנות בו את ביתו.

26.       אשר לטענות הנתבעים כי עוה"ד אשר החתים את הנתבעת על מסמכי המתנה הושעה מן הלישכה לצמיתות, הרי שגם כאן טוענים התובעים כי כל שמבקשים הנתבעים הינו להטעות את ביהמ"ש ולזרות חול בפניו. וכל כך למה ? כיוון שהפניה לעוה"ד נ. נעשתה מתוך כך שעוה"ד נ. שימש אותה עת כב"כ האגודה ולפיכך פניה אליו לצורך הסדרת רישום זכויותיהם של התובעים במשק הייתה טיבעית ומתבקשת בנסיבות הענין, כשם שיתר חברי האגודה פנו אליו בענינים הנוגעים לאגודה. התובעים מבהירים כי השעייתו של עוה"ד נ. נעשתה לאחר חתימת הנתבעת על מסמכי המתנה בגין מעשים שטיבם לא היה ידוע לתובעים בעת החתימה ולמעשה אינו ידוע להם עד היום, ומכל מקום אין בינם לבין חתימת הנתבעת על המסמכים דנן ולא כלום.

27.       יתר על כן, לטענת התובעים עוד קודם שחתמה הנתבעת על מסמכי המתנה היא עצמה פנתה לאגודה לצורך העברת הזכויות במשק לתובע ואף נערכה ועדת קבלה לצורך קבלתו של התובע כחבר באגודה, הנתבעת נכחה בישיבת האגודה שהתקיימה בעניין ובמהלכה הובהר לה כי זכויותיה במשק במלואן מועברות לתובע.  

טענות המינהל   והאגודה     

28.       המינהל אשר צורף כנתבע בתביעה שכנגד, הבהיר בכתב הגנתו כי אין לו "כל ענין וחלק בתובענה בין הצדדים" וכי הוא יכבד כל פסק דין שינתן ע"י בית המשפט "בהתאם לחוזה המשבצת, החלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי המינהל".

בדומה הבהירה גם האגודה כי תכבד כל פסק דין שינתן ע"י ביהמ"ש.

לגופם של דברים ניטען ע"י המינהל כי הזכויות במשק הוסדרו בהסכם משבצת עליו חתומים המינהל, הסוכנות היהודית והאגודה כברת רשות (להלן - החוזה המשולש). חוזה זה מתחדש כל 3 שנים.

בפנקסי המינהל רשומים הנתבעת ובעלה כבעלי הזכויות במשק.

על פי הידוע למינהל, התנהל הליך בעניינו של המשק דנן במהלך שנת 98, בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר עסק בתביעה אותה הגישה גרושתו של הנתבע, הגב' ע. כ., כנגדו וכנגד - אביו המנוח, הנתבעת דכאן, המינהל והאגודה. לטענת המינהל במהלכם של ההליכים הנזכרים הוצגו ע"י הנתבעים תצהירי המתנה שנחתמו ע"י הנתבעת דנן לטובת התובע לפיה היא מעבירה את זכויותיה במשק לתובע.

בעקבות ההליך המשפטי שהתקיים בבית המשפט לעניני משפחה בתל אביב הודיע המינהל לעוה"ד א. נ., אשר שימש אותה עת אף כב"כ האגודה, כי לא יטפל ברישום הזכויות של התובע במינהל עד למתן החלטתו של ביהמ"ש.

29.       לטענת המינהל, על המשק בנוי בית המגורים המחולק לשתי יחידות ואולם אין בתיק המינהל תוכניות בניה מאושרות לשתי יחידות במשק או הסכם המאשר בניית בית שני בנחלה.     

להלן נבחן ונדון בטענות הצדדים אחת לאחת  -

האם נחתמו תצהיר המתנה ויפוי הכח הבלתי חוזר מתוך הטעיה ותרמית ?

30.       שני יסודות עומדים בבסיסה של מתנה: האחד, כוונה- רוצה לומר, גמירות דעת ורצון אמיתי ומגובש להקניית המתנה; השני, הקנייה- היינו, מתן ביטוי חיצוני לכוונת המתנה והקניית הנכס למקבל (סעיף 2 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, להלן: חוק המתנה; ע"א 6296/05 כהן נ' עיזבון המנוחה כתון ז"ל, תק-על 2007(3) 2562 (2007), סעיף ח(4) לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין).

31.              גמירות הדעת נבחנת במבחן אובייקטיבי, ומושם דגש על הגילוי החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות הפנימיות שבליבו של אדם או על המחשבות המלוות אותה. כך, לדוגמא, חתימתו של צד לחוזה מהווה בדרך כלל אינדיקציה מכרעת לגמירת דעת מצדו (בכפוף לחריגים, כגון אדם אשר כשרותו המשפטית פגומה, שאז בחינת הגילוי החיצוני-אובייקטיבי של גמירות הדעת אינה כלי מספק - ראה ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי ז"ל, תק-על 98(2) 1235 (1998), סעיפים 9-10 לפסק דינה של כב' השופטת בייניש, כתוארה אז).

32.              שאלת כוונתו וגמירות דעתו של המעניק הינה שאלה שבעובדה, ואת התשובה לה ניתן ללמוד ממכלול הנסיבות העובדתיות האופפות את המקרה, כגון, התנהגות הצדדים, אמירותיהם, דברים שנאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריו ותוכן החוזה עצמו (ע"א 6296/05 הנ"ל).

33.       בנדון טוענת הנתבעת כי היא חתמה על מסמכי המתנה, לרבות - תצהיר המתנה, יפוי הכח הבלתי חוזר והמסמכים הנדרשים לרשויות המס מתוך הערמה ומצג שוא שהציג בפניה התובע לפיו היא מעניקה לו אך ורק רשות לבנות את ביתו במשק, בה בשעה שלמעשה הוחתמה על מסמכים המעניקים לו את מלוא זכויותיה כברת רשות במשק. לטענת הנתבעת היא איננה יודעת קרוא וכתוב ותוכנם כמו גם טיבם של המסמכים עליהם הוחתמה לא הובהר לה כלל וכלל, לא ע"י עוה"ד א. נ. אשר החתימה עליהם, ולא ע"י התובע.

הנתבעת טוענת, איפוא, כי לא גמרה כלל בדעתה ולא התכוונה ליתן לתובע את מלוא זכויותיה במשק.

מיד יאמר  - מתוך שפע הראיות שבאו לפני למדתי באופן חד משמעי כי אין כל ממש בטענות הנתבעת בענין העדר הבנתה את טיבם ותוכנם של המסמכים עליהם חתמה.

להלן אמנה את הראיות עליהן אני מסתמך בקביעתי זו אחת לאחת .

34.       ראשית דבר - במכתב ביטול המתנה ששלחה הנתבעת לתובעים באמצעות בא כוחה, עוה"ד ח. ו., ביום 5.11.08, לא טענה כלל הנתבעת כי רומתה או כי לא הבינה את תוכנם של המסמכים עליהם חתמה או כי התכוונה להעביר לתובע אך ורק את הזכות לבנות את ביתו במשק ! כל שנטען באותו מכתב הוא שהנתבעת מבקשת לחזור בה ממתנתה נוכח התנהגותו של התובע כלפיה ומצבה הכלכלי.

כעולה ממכתב הביטול הרי שהביטול מתייחס למלוא הזכויות במשק ולא לרשיון מגורים בלבד בבית אשר נבנה על גביו.  כך נטען במכתב בין השאר -

"1. בשנת 1998 חתמה אימך על תצהירי העברה ללא תמורה של יחידת המשק ...לפיה יועברו הזכויות על שמך, אולם עד היום לא הושלמה העברת הזכויות במקרקעין"

2. הגב' כ. מבקשת כיום לבטל העברת זכויות זו ולקבל לידיה חזרה את מלוא הזכויות במקרקעין והחזקה ביחידת המשק וזאת לאור העובדה כי התנהגותך כלפיה הינה בניגוד למוסכם ומחפירה ובשל העובדה שמצבה הכלכלי שונה לרעה בשל כך ...

3. בהתאם לאמור, חתמה אימך על תצהירי ביטול לגבי אותה העברה של 1998  ..." (הדגשות שלי - צ.ו)

עיננו הרואות, מתוכנו של מכתב הביטול עולה באופן מפורש כי הנתבעת העבירה את מלוא הזכויות במשק לתובע אף שכעת היא מבקשת לחזור בה מהתחיבות זו בשל התנהגותו הנטענת של התובע. הנתבעת אינה מציינת במכתבה כי סברה שהיא נותנת לבנה, התובע, אך ורק זכויות לבנות את ביתו במשק ולהתגורר בו, וכי חתימתה על המסמכים האמורים הייתה מתוך טעות או רמייה.

דומה, איפוא, כי טענה זו באה לעולם אך ורק אחר שהגישו התובעים את תביעתם הנוכחית לסעד הצהרתי ועל מנת לנסות ולהדוף את תביעתם בקש.

35.       שנית -  מתוך עדותו של מר א. נ., אשר שימש כעורך דין מטעם הצדדים לצורך עריכת מסמכי המתנה והעברת ורישום הזכויות במשק על שם התובע, ניתן ללמוד כי תוכנם של המסמכים הובהר לנתבעת הבהר היטב וכי מתן המתנה נעשה מתוך הסכמתה המלאה ורצונה החופשי.

עו"ד נ. הבהיר כי שימש אותה תקופה כיועץ המשפטי של אגודת המושב ***, מתוך שכך אך טבעי הוא שהתובע והנתבעת פנו דווקא אליו לצורך הסדרת רישום הזכויות במשק על שם התובע (עמ' 3-4 לפר' מיום 5.1.11). 

מר נ. תיאר בעדותו כיצד הגיעו למשרדו התובע והנתבעת בהבהירו כי -

"הגיעו אלי הבן והאם, בהפניה ממזכיר המושב, י. ו., לצורך העברת הזכויות של האם לבן ע. כ." (עמ' 2 שורה 1-2 לפר' מיום 5.1.11)

וכן הוסיף ותיאר בפרוטרוט את הליך החתימה על מסמכי המתנה -

"ערכתי תצהירים אבל לפני כן אני ביקשתי מהבן לצאת מהמשרד וישבתי עם האם לבד, הבהרתי לה את מהות הפעולה שעומדת לעשות, שאלתי אותה האם היא באמת מעוניינת לעשות וזאת לאור הידיעה שלאם יש עוד מספר ילדים, אני מעורה בעסקי *** הייתי יועץ משפטי במשך 16 שנים והדמויות מוכרות לי. לכן שאלתי את האם, האם היא באמת מעוניינת כי לשאר הילדים לא יהיה שום דבר. תשובתה הייתה ששאר הילדים יפוצו מתמורת מגרשים שהיו שייכים למשק הזה, וזה מה שהיא רוצה. לאחר ששוכנעתי שאין כל השפעה מצד הבן על האם, ושהיא עושה את העברה מרצון חופשי, ערכתי את התצהירים של העברה ללא תמורה בין האם והבן, והחתמתי אותם באותו מעמד על כל המסמכים שנדרשו לצורך העברת הזכותיות לרבות יפוי כח בלתי חוזר, הצהרות למס שבח, הטפסים להעברת הזכויות בסוכנות היהודית ובמינהל מקרקעי ישראל" (שם, שורה 4-12 לפר')

מר נ. ציין באופן מפורש כי ידע שהנתבעת אינה יודעת קרוא וכתוב ולפיכך הקפיד לקרוא לפניה את תוכן המסמכים (עמ' 5 שורה  23- 24 וכן שורה 28 לפר' ).

36.       מר נ. אף הוסיף והדגיש בתשובה לשאלת בית המשפט כי המתנה הנזכרת לא הותנתה בכל תנאי-

"בצד המתנה לא היה שום תנאי. בדר"כ אני מתנה את העברות בחתימת הסכם שבו הבן מתחייב לשאת בהוצאות המחייה של האם, שאלתי את האם, האם היא מעוניינת בזה היא אמרה שסומכת עליו, ויתרו על כך" (עמ' 3 שורה 2-4 לפר')

37.       מר נ. אף נשאל באשר לדרך שנבחרה על ידי הצדדים באשר לאופן העברת הזכויות והשיב -

"אני משיב שהדרך הייתה מתנה בחיים כי העברה נעשית מיידית, למרות המלצתי לא לעשות כן. המלצתי לחכות או לעשות צוואה להשאיר את החזקה בידי האם. אבל הם החליטו להעביר זאת עכשיו כיבדתי את רצונם" (שם, שורה 17-19)

מר נ. אף מאושש את טענות המינהל בכתב הגנתו כי רישום זכויות התובע במשק התעכב אך ורק בשל ההליכים המשפטיים שהתקיימו בענין המשק בין גרושתו של הנתבע לנתבע והוריו, בהבהירו -

"...למעשה הרישום היה צריך להתבצע אלא שהתעכב בגלל שקיבלתי הודעה מהמינהל שיש משפט במשק ולכן לא משלימים את העברה..." (שם, שורה 24-25).

38.       ולבסוף - מר נ. הבהיר באופן חד משמעי כי הנתבעת הייתה צלולה ומיושבת בדעתה עת התיצבה במשרדו וכי התרשם כי היא מבינה את כל שהובהר והוסבר לה (עמ' 4 שורה 8-11 לפר').

מיד אומר כי אף התרשמותי שלי מהנתבעת, מתוך הדיונים הרבים, שהתקיימו בפני היא כי גם היום, למעלה מעשר שנים לאחר חתימת מסמכי המתנה, הנתבעת הינה צלולה בדעתה ומבינה היטב את טיבם של ההליכים השונים הנוגעים לענינה.

39.              כאן יאמר - עדותו של מר א. נ. הייתה מהימנה בעיני לכל אורכה. התרשמתי כי מר נ. הקפיד לדבוק באמת לאורך כל עדותו וכי דייק במסירת העובדות והפרטים הנוגעים לענינים עליהם הוא נשאל. כאשר מידע מסוים לא היה בידיעתו הוא לא ניסה להביא את מסקנותיו או הבנתו שלו אלא ציין והדגיש את חוסר ידיעתו לגביו (ראה, כדוגמה, עמ' 5 שורה 13, וכן שורות 21-22 ושורות 25-27 לפר').

40.       הנתבעים אומנם ניסו לפגום באמינותו של מר נ. בטענה כי הוא הושעה מלישכת עורכי הדין, ואולם על אף שלא התעלמתי מטענה זו ובחנתי בשלה את עדותו של מר נ. בזהירות רבה, שוכנעתי כי בכל הקשור לעיסקה הנדונה דבריו נכוחים ומדויקים והם קולעים אל האמת העובדתית. 

נוסיף ונאמר כי מר נ. הציג לבית המשפט מסמך המאשר כי לא הושעה מהלישכה אלא בחר לפרוש מחברותו בה לצמיתות (ראה ת/1). מעבר לכך, בנדון יש ליתן את הדעת לכך שחברותו של מר נ. בלישכת עורכי הדין נפסקה אך ורק מספר שנים לאחר עריכת מסמכי המתנה, ומכל מקום אין היא קשורה כלל לפעילותו בעניין דנן. למעשה, אין חולק כי התובעים בפנייתם למר נ. לא ידעו על כל מעשה פסול ו/או שאינו הולם המיוחס לו וברור כי פנייתם אליו נבעה מתוך היותו היועץ המשפטי של האגודה וההנחה כי ככזה הוא בקי ורגיל בכל עניני העברת הזכויות הנוגעים למשקים במושב. לפיכך אין לתלות בעצם פניתם של התובעים אל מר נ. לצורך עריכת הסכם המתנה  מעשה אשר נועד להטעות ו/או להערים על הנתבעת.

כאמור, בנדון שוכנענו כי עדותו של מר נ. הייתה מהימנה ועיקבית וכי יש בה לאושש את טענות התובעים לפיהן ידעה הנתבעת ידוע היטב מהי מהותה ותוכנה של המתנה אותה נתנה לתובע.

41.       שלישית -  עיון במסמכים השונים עליהם חתמה הנתבעת יש בו לאושש את גרסת התובעים כי אכן היא התכוונה להעביר לידם את מלוא הזכויות במשק וכי הבינה את תוכנם של המסמכים עליהם חתמה. כך עולה, כדוגמה, מפנייתה לועד הנהלת מושב *** מיום 6.11.98, אשר נעשתה עוד קודם לחתימתה על תצהיר המתנה לפני עוה"ד נ.. בפנייתה זו מבקשת הנתבעת להעביר את זכויותיה במשק לתובע. התובע העיד כי בהתאם לבקשה זו נערכה לו ועדת קבלה באגודה לצורך קבלתו כחבר משק, כאשר בועדה זו נכחה אף הנתבעת ובמהלכה של אותה ישיבה הובהר לה כי מלוא הזכויות  במשק מועברות לידי התובע (ראה נספח ט' לתצהיר התובע). הנתבעת לא סתרה עדותו זו של התובע.

ואכן מאז שנכנסו התובעים למשק הם הפכו למעשה האחראים על חובות המשק ודאגו להסדירם באופן שוטף. כך עולה הן מאישור ועד המושב מיום 24.3.99 (נספח ד' לתצהיר התובע) בו צויין במפורש כי הנתבעת העבירה את כל זכויותה במשק לידי התובע. וכך אף עולה ממכתב המפרק המפעיל שמונה למושב, עוה"ד איתן ארז (נספח ה' לתצהיר התובע) אשר זו לשונו -

"1.  הריני לאשר בזאת, כי בהתאם לאמור בספרי האגודה, כפי שנמסרו לח"מ עם מינויו כמפרק מפעיל אגודה, מר ע. כ. ת.ז ... קיבל את הזכויות במשק ההורים בשנת 98, וזאת בכפוף לאישורה של האגודה וקבלתו של מר כ. כחבר האגודה.

2.   יצויין כי במהלך שנת 2007, שילם מר כ. את חובותיו של המשק לאגודה, אשר עמדו נכון לאז ע"ס של כ- 60,000 ש"ח"

הדעת נותנת כי הנתבעת ידעה ידוע היטב כי התובע נושא במלוא החובות של המשק וכי פעולתו זו נעשית מתוך כך שהזכויות במשק הועברו לידיו.

42.       רביעית - אף התנהגותה של המשיבה בעשר השנים שחלפו מאז שנתנה את מתנתה לתובע מלמדת באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הבינה באופן ברור את המסמכים עליהם חתמה וכי העבירה לתובע את מלוא הזכויות במשק. שהרי   מיד לאחר כניסתם של התובעים למשק הם הרסו את בית המגורים בו התגוררה הנתבעת לצורך בנית ביתם החדש ובנית יחידת דיור לנתבעת. כבר בשנת 2000 נכנסה הנתבעת להתגורר ביחידה זו ולא הביעה כל מחאה על כך במשך כל השנים הרבות בהן הוסיפה והתגוררה ביחידה זו עד להגשת תביעתה הנוכחית. התנהלותה זו של הנתבעת מלמדת כי אכן התכוונה להעביר את מלוא הזכויות במשק לתובע ולא רק להתיר לו לבנות  את ביתו בצד ביתה.   

43.       חמישית - הנתבעת טענה בכתב הגנתה, בין השאר, כי אחר שנתנה לתובע את מתנתה הוא הבטיח לה כי יפצה כל אחד ואחד מעשרת אחיו על שוויו היחסי של חלקו בבנייה (סע' 34 לכתב ההגנה). טענה זו סותרת בעליל את טענת הנתבעת לפיה כל שהסכימה הוא שהתובע יבנה את ביתו במשק - אם אכן לתובע אין זכויות במשק, על מה הוא צריך לפצות את אחיו ? על כך שהשקיע כספים רבים בבנית ביתו במשק, תחת לבנות את ביתו על מגרש אותו רכש בעיר כפר סבא?

כך גם הסתבר כי בעבר העבירה התובעת את מלוא הזכויות במשק דווקא לנתבע, העברה שבוטלה בסופו של יום, ואם כן יש להוסיף ולשאול אם אכן בדעתה של הנתבעת היה לדאוג לכך שכל אחד מילדיה יקבל פיצוי ראוי בגין העברת הזכויות במשק, כפי שטענה בעדותה לפני, מדוע בתחילה העבירה את הזכויות במשק לנתבע מבלי שזה התחייב לפצות את כל אחיו? ויותר מזאת, האם אז כאשר חתמה לנתבע על העברת הזכויות במשק לידיו הבינה על מה היא חותמת, אך כאשר ביצעה אותה פעולה לטובת אחיו, התובע, לא הבינה את תוכנם של המסמכים עליהם חתמה ? תמהנו...

44.       שישית - נשמעו לפני עדויות רבות אשר יש בהן ללמד כי אכן התובע, כטענתו, מכר את ביתו בכפר סבא אך ורק נוכח הפצרות אימו, הנתבעת, אשר דחקה בו לעבור ולהתגורר עימה במשק. כך העידה, כדוגמה, גיסתה של התובעת, הגב' ס. א. כי -

"אמו שיכנעה אותו (את התובע - צ.ו) למכור את הדירה, הוא מכר את הדירה היה גר בשכירות עד שבנה את הבית ועברו לשם. הוא מכר את הדירה שלו ורצה להתקדם לעבור לשם, לא יודעת מה קרה במושב, אבל עבר לשם בגלל שאימו שכנעה אותו לעבור" (עמ' 8 שורה 4-6 לפר')

הגב' א. אף העידה כי התובעת, מלכתחילה, לא הייתה מעונינת לעבור למשק כיוון שסברה שטובת משפחתה להשאר ולהתגורר בכפר סבא, ובלשונה -

"...היא (התובעת-צ.ו) רצתה להיות ליד אמה וכן ביוספטל, היה לה טוב, והילדים היו בבית ספר היה לה קשה לעבור לשם, והיא כל הזמן אמרה שלא רוצה לעבור לשם, היא עברה כי גב' ב. (הנתבעת-צ.ו) שכנעה אותה שיהיה לה יותר טוב מיוספטל" (שם, שורה 21-23)

45.       גם הגב' גילה פחימה, חברתה של התובעת, העידה כי שמעה פעמים רבות את הנתבעת אומרת כי רצונה להעביר את כל זכויותיה במשק לתובע (עמ' 10 שורה 31-32 לפר').

הגב' פחימה אף אוששה את טענת התובעים כי רכשו רהיטים וציוד אשר ישמש את הנתבעת במגוריה ביחידת הדיור שבנו לה וטוענת כי היא אישית הלכה יחד עם התובעת לרכוש ציוד חשמלי שישמש את הנתבעת (עמ' 12 שורה 11-12 לפר').

46.       גם אחותם של התובע והנתבע, הגב' צ. י., הודתה כי לאחר שהתובע החל לבנות את ביתו במשק הנתבעת לא התנגד לכך מי מהאחים  -

"כאשר החל לבנות לא שמעתי שמישהו התנגד או אימא התנגדה" (עמ' 88 שורה 3 לפר')

ולמעשה היא מודה שאף היא הבינה כי הזכויות במשק הועברו לתובע -

"מה הבנתי? הבנתי שהמשק שייך לע. ואם יצאו אדמות אז יתחלק לכל האחים. אני משיבה שכך הבנתי בישיבות שהיו" (עמ' 89 שורה 10-11 לפר')

47.       גם האח, מר ב. כ., העיד כי הוסכם על כל בני המשפחה שהתובע יקבל לידיו את כל המשק וכי יפצה את אחיו מתוך המגרשים הנילווים לנחלה המרכזית, ובלשונו -

"היה שישבנו בקשר לכל הנחלה, סוכם שע. יקבל את כל הנחלה, ומה שמסביב יפצו את האחים...כל האחים ואמא סיכמנו" (עמ' 40 שורות 10-13 וכן ראה שורות 14 ואילך)

גירסה זו של האח ב., מתיישבת אף היא עם גירסת התובעים לפיה לאחר פטירת האב המנוח הודיע התובע לאחים כי בכוונתו ובהסכמת האם הוא יקבל את הזכויות במשק לידו, יבנה בו את ביתו ויפצה את האחים מתוך המגרשים וההרחבות שיצורפו למשק ככל שיהיו כאלה. זאת בניגוד לגרסת וטענת הנתבעת לפיה עשה התובע את מעשיו במחשכים מבלי להודיע לאחיו כי הזכויות במשק הועברו לידיו.

48.       האח מר ב. כ., אף תמך בעדויות האחרות שהובאו להלן לפיהן ראתה הנתבעת בתובע כבנה האהוב ומתוך שכך הייתה מעונינת ליתן דווקא לו את הזכויות במשק, ובלשונו -

"ע. היה אלוהים בשבילה, רק ע., היא הייתה אומרת. אני יודע שרק ע. תומך בה" (עמ' 44 שורות 1-2 לפר')

49.       גם האחות, הגב' ו. ד. כ., העידה כי התובע היה הבן המועדף על הנתבעת, ומתוך שכך מסרה לו את הזכויות במשק -

"אני לא רציתי להתערב בהתחלה, כי שניהם אחים שלי וזו אמי, שמעתי שקרים וזה הפריע לי. אני יודעת כמה דברים שאמי נתנה לע. את הבית, זאת אני יודעת. אני יודעת כי הוא בנה שם, הוא גר איתה, הם הסתדרו תמיד יפה, היא אמרה כל הזמן ע. וע....כל הזמן היו ביחד אימי וע., ע. אהב אותה והיא אותו, היא רצתה שע. יפצה את הבנות, היא תמיד אמרה זאת לע.. זה מה שאני יודעת ע. תמיד היה עם אימי בקשר, אמי אהבה את ע. וע...." (עמ' 45 שורה 21-27 לפר')

50.       כך גם האח, מר ש. כ., תמך בעדותו בבית המשפט בגירסת התובעים כי הנתבעת ידעה היטב על מה היא חותמת . ובלשונו -

"אחרי שאבא נפטר ישבנו כולנו, כל האחים והאחיות, סיכמנו שע. בונה את הבית בהסכמתה של אמא, היא חתמה ויודעת בדיוק מה עשתה. אמא טוענת שלא ידעה שהרסו את הבית, עזוב, היא ידעה בדיוק מה היא עושה, היא חתמה הסכמנו כולנו שהוא (התובע- צ.ו) יבנה, אז אני לא יודע איך הפך אותה, הכוונה אדון י. (הנתבע- צ.ו) לא יודע איך התהפכה לא יודע מה הוא עשה לה" (עמ' 30 שורה 23-26 לפר')

וכן -

"ש. אמא ידעה מה המסמכים שהיא חותמת עליהם לטענתך ?

ת. ברור שהיא יודעת, אז מה היא לא יודעת מה שהיא עושה? היא תמיד שיגעה אותו שיבוא לבנות במושב, הכוונה לע.. הוא בנה במושב לה, גם לו, תמך בה עד היום, הכוונה הוא בנה לה בית ובנה לו בית ותמך בה עד היום , עד רגע זה" (ה.ש - צ.ו; שם שורה 30-32 לפר')

51.       וכאן חשוב לציין, מר ש. כ. נתן בתחילה תצהיר התומך בגירסת הנתבעים אך לבסוף חזר בו מתצהירו וטען כי אימו ידעה והבינה היטב את תוכן המסמכים עליהם חתמה. לטענתו את תצהירו הראשון ממנו חזר הכתיב לו הנתבע!... ובלשונו -

" אני לא יכול להסביר למה פעם אמרתי כך ועכשיו אני אומר אחרת, אדון י. (הנתבע- צ.ו) בפעם הראשונה הכתיב לי מה לכתוב"! (עמ' 31 שורה 27 לפר')

כאשר נשאל האם גם התובע השפיע עליו לצורך שינוי תצהירו, הבהיר -

"ע. לא הכתיב לי מה לכתוב. אני אומר את האמת.  זה צריך להיות שלו, וזהו. היא ידעה בדיוק מה היא עושה..." (שם, שורה 29-30)

וכן -

"תעזוב כל זה שטויות מה שכתוב בתצהיר הראשון" (עמ' 33 שורה 6 לפר')

ולבסוף -

"אם בית המשפט שואל אותי אם שיקרתי בתצהיר הראשון אני משיב שהכתיבו לי" (שם , שורה 8)

52.       גם האחות, הגב' נ. כ., העידה כי היא זו שפנתה אל התובע לצורך הכנת תצהירה אחר שסברה שעושים לו עוול ומבקשים להרוס את הבית אותו בנה על המשק בהרשאת אימו, ובלשונה -

"ש. מתי ע. פנה אליך פעם ראשונה כדי לתת תצהיר ?

ת. ע. לא פנה אלי, אני פניתי אליו מעצמי.

ש. למה פנית אליו?

ת. כי אני רואה שכל הסיפור, שמעתי צו הריסה, למה? הרי אימי נתנה לו לבוא לגור, אז מה פתאום צו הריסה? למה?" (עמ' 69 , שורה 11-14 לפר')

וכן הבהירה כי למיטב ידיעתה הנתבעת נתנה לתובע את כל הזכויות במשק -

"לשאלת בית המשפט, האם אני יודעת מה אמי נתנה לע., אני משיבה לפי מה שהבנתי את כל המשק, כך הבנתי מאימי..." (ה.ש-צ.ו; שם, שורה 16-17)

וביתר פירוט -

"לשאלת בית המשפט, איך אני יודעת עכשיו מה אמא העבירה לע., אני משיבה שהיא דיברה על כך כל השנים על כך שהמשק שלו, היא נתנה לו. כאשר אני אומרת "היא דיברה כל השנים" זה היה אחרי שהיא הלכה לעו"ד. היא לא אמרה שנתה לע. באמצעות הסכם אצל עו"ד, היא לא אמרה זאת. היא נתנה לו במתנה, אם לא הייתה נותנת לו במתנה, הוא לא היה הורס לה את הבית שלה, ובונה את המבנה שלו. היא ראתה שהוא בנה. אנו 11 אחים. אמא אמרה שבעתיד כאשר יופשרו אדמות, היא תחלק שווה בשווה, ואינני יודעת אם האחים שלי הסכימו לכך ..."

53.       אלא שגם האחות נ., כאחיה ש., הגישה לבית המשפט שני תצהירים סותרים, האחד תומך בגרסת התובעים והאחר תומך בגרסת הנתבעים. אלא שאחר שבית המשפט הבהיר לה כי אם תאחז בעדות שקר היא מסתכנת בעונשים חמורים המפורטים בחוק, התעשתה העדה והבהירה באופן חד משמעי -

"לשאלת בית המשפט מה אני יודעת על הסיפור...אני משיבה, מה זאת אומרת מה ניתן לע.? היא (הנתבעת- צ.ו) נתנה לו את כל המשק, הוציאה אותו מכ"ס ונתנה לו לגור במשק ואמרה לו זה שלך" (הדגשה שלי - צ.ו; עמ' 76 שורות 20-22 לפר')

לשאלת בית המשפט מדוע, איפוא, הוסיפה וחתמה על תצהיר אחר התומך דווקא בגירסת הנתבעים, השיבה הגב' נ. כ.-

"לשאלת בית המשפט למה חתמתי על התצהיר השני ...אני משיבה לחצו עלי, כל האחיות שלי כעסו עלי, ורציתי להתחרט זה מה שקרה, גם הילדים שלי כעסו. זה נכון שהוא קיבל את המשק אני לא חוזרת מזה. לשאלת ביהמ"ש למה בכל זאת עשיתי את התצהיר אצל עו"ד תם אני משיבה כי לחצו עלי, כל האחיות שלי והבנים שלי לחצו עלי שהכנסתי את עצמי לסיפור הזה, לכן פניתי לעו"ד על מנת לצאת מזה" (הדגשה שלי-צ.ו; שם, שורות 24-28)

54.       כאן יאמר - בנדון שוכנעתי מעבר לכל ספק כי התוודותה של הגב' נ. על כך שחתמה על תצהיר שיקרי לטובת הנתבעים הייתה כנה ואמיתית וכי היא חתמה על אותו תצהיר שיקרי מתוך לחץ שהופעל עליה על ידי בני משפחתה. שוכנעתי כי בעומדה על הדוכן התעשתה העדה והדברים שמסרה היו דברי אמת לאמיתה כפי הבנתה את מהלך הדברים, רוצה לומר - גם העדה נ. כ. מעידה ללא כחל וסרק כי הנתבעת נתנה את מלוא זכויותיה במשק לתובע.

שוכנעתי, איפוא, כי הן העדה נ. כ. והן העד ש. כ. הושפעו שלא כדין ע"י הנתבע, מר י. כ., לחתום על תצהיר שיקרי, אשר אינו תואם את העובדות הידועות להם ואשר בהן הודו בסופו של יום לפני ביהמ"ש על חקירתם, עניין זה ראוי שיקבל ביטויו, למיצער, בפסיקת הוצאות מתאימה כנגד הנתבע.

55.     ראיה שביעית ואחרונה - במהלך שנת 98, התנהל בין הנתבע לגרושתו הליך משפטי בבית המשפט לעניני משפחה בת"א (תמ"ש 33771/98). במסגרתו של אותו הליך, טענה גרושתו של הנתבע, הגב' ע. כ. (להלן- ע.), לזכויות באחד המגרשים שסופחו במשק. הנתבעת, בהיותה בעלת הזכויות במשק, צורפה כצד לתובענה הנזכרת והכחישה את טענות ע. תוך שהיא מבהירה שבשל התדרדרות מערכת היחסים בין ע. לנתבע החליטו היא ובעלה המנוח להעביר את הזכויות במגרש לתובע דווקא (ראה סע' 6 לכתב הגנתה בתמ"ש 33771/98), אלא שלהוכחת טענתה זו צירפה הנתבעת דווקא את תצהירי המתנה נשוא התובענה דנן, רוצה לומר את תצהירי המתנה המעבירים את הזכויות במשק בכללותו לתובע ! כך כעולה, כדוגמה, מכתב ההגנה של מינהל מקרקעי ישראל בתביעה דנן המבהיר כי תצהירי המתנה הנזכרים צורפו לתובענה בתמ"ש 33771/98. וכך צויין בסע' 7 לכתב ההגנה של המינהל -

"בהליך הנ"ל (ההליך בתמ"ש33771/98- צ.ו) הופיעו תצהירים המעידים על העברת זכויות ובקשה להעברת הזכויות משנת 1998, על פיהם העבירה ב. כ....לבנה ע. כ....זכויות בנחלה"

מתוך טענות המינהל עולה לכאורה, כי הנתבעת עצמה הציגה כבר בהליך שהחל בשנת 98 את תצהירי המתנה של העברת כלל הזכויות במשק לתובע ומתוך שכך תמוה כיצד כעת הוא מבקשת להתנגד לאותם תצהירים אשר הוצגו על ידה בעבר.

הנתבעים לא זימנו איש מעובדי המינהל על מנת לחוקרו ו/או לסתור הנטען ע"י המינהל בכתב הגנתו.

56.       הרי לנו, צבר העדויות המשמעותי אשר הבאנו לעיל מדבר בלשון אחת - הנתבעת נתנה את הזכויות במשק במתנה לבנה התובע תוך הסכמה שבעל פה כי באם ינתנו מגרשים והרחבות נוספים בגין המשק הרי שהתובע יעשה כל מאמץ לפצות את אחיו האחרים מנכסים אלו או תמורתם. מכלל הראיות והעדויות המפורטות לעיל שוכנעתי כי אכן הנתבעת נתנה את הזכויות במשק לתובע במתנה מרצונה החופשי ומתוך הבנה מלאה וכי ידעה היטב את טיבם של המסמכים עליהם חתמה.

בנסיבות אלו איני מוצא מקום לקבל את טענת הנתבעים לפיה הנתבעת התכוונה ליתן לתובע אך ורק את רשות המגורים במשק. פשוט וברי לי כי הנתבעת הסכימה ליתן לתובע את כלל זכויותיה במשק וזאת כעולה ממכלול הראיות שהבאנו לעיל.

אחר שמצאנו כי הנתבעת אכן ביקשה להעביר  את הזכויות במשק במלואם לבנה התובע, יש לבחון האומנם הושלמה המתנה או שעסקינן במתנה שטרם הושלמה, רוצה לומר בהתחייבות ליתן מתנה בלבד.

האם הושלמה מתנת הנתבעת לתובע ?

57.       סעיף 2 לחוק המתנה קובע כי -

"מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

סעיף 6 לחוק המתנה קובע את דרכי הקנייתה של מתנה:

"הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון."

58.       כעולה מהוראות החוזה המשולש הנוגע למשק דנן הרי שהזכויות במשקים במושב *** הינן זכויות בר רשות. וביתר פירוט - אדמות מושב *** הינן בבעלות רשות הפיתוח או קק"ל ומנוהלות ע"י המינהל. ע"פ החוזה המשולש העביר המינהל לאגודה אך ורק זכויות כבר רשות במשבצת אדמות המושב והאגודה יכולה להעביר זכויות אלו לחבריה. אמור מעתה, זכויות המתיישב במשק נשוא הנדון הינן למעשה זכויות בר רשות של בר רשות .

כיצד מתבצעת הקניית זכויות בר רשות?

59.       הפסיקה הגדירה את זכות בר הרשות כזכות אישית שאינה קניינית, ואשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון. יחד עם זאת, על אף היותה זכות אישית, זכות זו הינה עבירה בכפוף לתנאי ההסכם שבין מעניק הזכות למקבל, אלא אם נשללה העבירות מראש בהסכם זה. יוצא מכך - בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו אך ורק בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון, ומילוי מגבלות אלה הינו תנאי לתוקף ההעברה (ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי, פ"ד מה(1) 477 (1991), סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט שמגר; ע"א 1662/99 ח. נ' ח., פ"ד נו(6) 295 (2002), סעיפים 17-18 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה; ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג(1) 397 (1985), סעיף 8(ה) לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) שמגר; ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, תק-על 96(3) 105 (1996), סעיף 4 לפסק הדין; ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184 (1992), סעיפים 5-6 לפסק דינו של כב' השופט גולדברג).

60.       העברת זכות בנחלה, בין בח. ובין לאחר פטירת חבר האגודה, שלא בהתאם לתנאים ולהגבלות המפורטים בהסכם המשבצת, אינה בת תוקף כלפי המוסדות המיישבים. ובלשונו של בית המשפט בפרשת לוקוב הנ"ל  -

 "...המגבלה בעבירות הזכות היא חלק מהותי של זכות החכירה עצמה" (סעיף 8(ה) לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) שמגר; ר' לעניין זה אף ענין ברמלי הנ"ל, סעיף 4 לפסק הדין; עניין ח. הנ"ל, סעיף 20 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'ה).

בדומה, נקבע כי כאשר נדרשת הסכמת המינהל להעברת הזכויות הרי שכל עוד לא ניתנה הסכמה זו לא הושלמה העברה. כך נפסק, כדוגמה, בעניין צילביץ הנ"ל  כי -

 "...עלינו לצאת מנקודת הנחה, כי מדובר בזכות רישיון שניתנה לאם, שאין בידה להעבירה בלא הסכמת המינהל, וזאת בשל האמור בחוזה המסגרת בין המינהל והמושב, לפיו אין להעביר זכויות בלי לקבל את הסכמת המינהל "מראש ובכתב...פשיטא הוא, שכל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל לא יכולה ההתחייבות להבשיל לכדי הקניה מלאה של הזכות..." (סעיפים 5-6 לפסק דינו של כב' השופט גולדברג).

בפרשת צילביץהוסיף ביהמ"ש וציין לעניין זה את סעיף 27(ב) לחוק החוזים, הקובע, כי -

"חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רישיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרישיון היא תנאי מתלה".

61.       ביהמ"ש, הבהיר, איפוא, כי כל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל לא יכולה ההתחייבות להעברת הזכויות במשק להבשיל לכדי הקניה מלאה של הזכות וכי אין לראות באישור המינהל אך ורק אקט טכני ולא מהותי אשר אינו גורע מהשלמת העברה. ואולם אף שהעברה לא הושלמה אין בכך כדי לשלול בהכרח את קיומה של מערכת היחסים ההסכמית שהייתה בין הנותן למקבל, ככל שהוכחה כזו. אין מניעה, אפוא, במצב כזה להכיר בקיומה של התחייבות למתן מתנה על אף שלא נשתכללה העברת זכות בר הרשות במשק לכדי מתנה מוגמרת (בע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני, תק-על 2006(4) 1883 (2006), סעיפים 9-10 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין; ור' לעניין זה אף דברי כב' הנשיא (כתוארו דאז) ברק בעניין ח.שלעיל, סעיף 8 לפסק דינו; בע"מ 9295/05 פלוני נ' פלוני, תק-על 2005(4) 3165 (2005), סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל; בע"מ 445/05 איזמן נ' מחלב, תק-על 2006(3) 1310 (2006) פיסקאות כ"ג, כ"ה לפסק הדין; עמ"ש (מחוזי מר') 207009/07 תייר נ' כחלון, תק-מח 2008(1) 7718 (2008), סעיפים 5(א)(2), 5(ב)(8) לפסק הדין; פסק דין זה אושר בבית המשפט העליון בבע"מ 2290/08 פלונית נ' פלוני, תק-על 2008(2) 14 (2008)).

62.       ומכאן נבוא אל הנדון -

בנדון, כפי שמצאנו לעיל, ביקשה הנתבעת להעביר את זכויותיה במשק לתובע ולצורך כך אף חתמה על תצהיר מתנה, יפוי כח בלתי חוזר וכן על מסמכי הדיווח לרשויות המס. כמו כן הוגשה בקשה לאגודה לצורך קבלתו של התובע כחבר האגודה וזאת נוכח הוראות החוזה המשולש המתנות העברת הזכויות כבר רשות במשקי המושב בחברות באגודה. התובע אף התקבל כחבר באגודה. דא עקא, התובע טרם קיבל את אישור המינהל להעברה הנזכרת מטעמים שונים - הן בגלל סכסוך ומחלוקת שהיו בעת הגשת הבקשה בין המינהל לאגודה והן בשל טענות המינהל לבניה ללא היתר. מתוך שכך הרי שכל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל לא יכולה ההתחייבות להבשיל לכדי הקנייה מלאה של הזכות ולהשלמת המתנה   וממילא אנו מצויים בשלב ההתחיבות ליתן מתנה.

אנו נדרשים, איפוא, לבחון כעת - האם רשאית הנתבעת לחזור בה מהתחיבותה ליתן המתנה לתובע בנסיבותיו של העניין דנן.

משמעות חתימתה של הנתבעת על יפוי כח בלתי חוזר

63.       כאמור, הנתבעת חתמה על מסמך יפוי כח בלתי חוזר לצורך העברת זכויותיה במשק לתובע. עוד מצאנו, כפי שהובהר לעיל בפירוט רב, כי הנתבעת הבינה את משמעותם של המסמכים עליהם חתמה לרבות מסמך יפוי הכח הבלתי חוזר בו יפתה את כוחו של התובע להעביר את הזכויות במשק על שמו עוד בחייה.

סע' 5 (ב) לחוק המתנה מבקש להותיר בידי נותן המתנה את הזכות לחזור בו כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, ושנותן המתנה לא ויתר בכתב על זכות החזרה.

ואולם בפסיקת בתי המשפט, כפי שתפורט להלן, נקבע כי חתימה על יפוי כח בלתי חוזר כמוה כויתור על זכות החזרה המוקנית למתחייב ליתן מתנה ע"פ סע' 5 (ב) לחוק המתנה.

64.       כב' הש' בן פורת סברה כי מתן יפוי כח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה ממתנה, ובלשונה -

 
"...כרגיל צריך לדעתי לראות ביפוי-כוח בלתי-חוזר הנחתם בפני נוטריון ציבורי וויתור מצד הנותן על זכות החזרה ממתנה בלתי מותנית, לפי סעיף 5(ב) סיפא לחוק המתנה, תשכ"ח-1968. הרשות לבטל מתנה שטרם הושלמה, כל עוד לא שינה המקבל את מצבו לרעה, אינה מתישבת לדעתי עם מתן יפוי-כוח-בלתי-חוזר למי שהמתנה מיועדת לו. הדגש הוא על היות יפוי-הכח "בלתי-חוזר"... להבדיל מעסקה מסחרית, עם התחיבויות הצופות בחלקן פני העתיד, לא נותר למקבל של מתנה-בלתי-מותנית דבר לעשותו כדי לשכלל את זכותו לקבלה. כאן, להבדיל מהסכם, אין לצפות להפרת התחיבויות שבעטיה תבוטל הזכות. מכאן שהיותו של יפוי-הכח לגבי מתנה-בלתי-מותנית "בלתי חוזר" מצביע כרגיל על וויתור מצד הנותן על הרשות שמעניק לו החוק הנ"ל לחזור בו מן המתנה, כל עוד לא שינה המקבל את מצבו לרעה (או התנהג בדרך המתוארת בסעיף 5(ג) שם). יתכנו אולי נסיבות יוצאות דופן, או הוראה בגוף יפוי הכח הבלתי חוזר, שיובילו למסקנה שאין בו משום ויתור. אולם כרגיל, זו דעתי, פירושו של יפוי כוח כזה - כאשר המתנה אינה מותנית - הוא וויתור מצד הנותן על זכות-החזרה..." (הדגשה שלי- צ.ו;

ע"א 404/08 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא (2) 477)

לדעתה של כב' הש' בן פורת הצטרף באותו עניין אף כב' הש' בך. ובפרשת טוקאן הצטרף אף כב' הש' מצא לדעת הסוברים כי יש לראות ביפוי כח בלתי חוזר מסמך המונע את זכות החזרה בעיסקת מתנה (ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנאששיבי, פ"ד מה (5) 410). ובפרשת מזרחי הצטרפו לדיעה זו אף כב' הש' אור, כב' הש' טל וכב' הש' טירקל (ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199).

נמצאנו למדים כי הדיעה השלטת בפסיקת בית המשפט העליון הינה כי חתימה על יפוי כח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה ממתנה של החותם (וראה סיכום ההלכה בפסק דינה של כב' הש' מילר בתמ"ש (תל-אביב-יפו) 25500/06 - ס.מ נ' ס.מ. תק-מש 2008 (2), 317 וכן ראה פסק דיני בתמ"ש (משפחה כ"ס) 9960/06 א. מ. נ' ב. מ., תק-מש 2008(4), 48 , 53 (2008); תמ"ש (משפחה חד') 6766-11-08 ל.מ. נ' י.ל, תק-מש 2011(1), 1190, 1197 (2011) ועוד רבים אח')

אמור מעתה, מתוך חתימתה על יפוי הכח הבלתי חוזר מנועה הנתבעת לבקש חזרתה מהתחיבותה לתובע מכח  הוראת סע' 5 (ב)  לחוק המתנה .

65.       זאת ועוד, סע' 5 (ב) לחוק המתנה מאפשר את חזרת נותן המתנה מהתחיבותו בתנאי שמקבל המתנה לא שינה את מצבו בשל אותה מתנה. בנדון אין כל ספק כי התובעים הסתמכו על מתנת הנתבעת ושינו מצבם בגינה.

כאמור, שוכנעתי כי התובעים עזבו את ביתם הקודם ושינו מתוכניתם לבנות בית חדש בכ"ס לאחר פנייתה של הנתבעת אליהם לבוא ולהתגורר עימה במושב. לתובעת יש עסק בכ"ס ובמעברה למושב  נדרשה להסתמך על התובע שיסיעה מדי בוקר למקום עבודתה, כך נאלצה התובעת להתרחק מאימה המתגוררת בכ"ס ואשר נהגה להשגיח על ילדיה ולתמוך בתובעים מבחינה כלכלית. עוד נדרשו התובעים לדאוג להסעת ילדיה מהמושב למקום לימודיהם במוסדות לימוד מחוצה לו. התובעים מכרו שטח אדמה שהיה ברשותם בכפר סבא, ואשר היה מיועד לבניית בית מגורים, וזאת לאחר שכבר הכינו תוכניות בניה לביתם בכ"ס (ראה נספח 2 לתצהיר התובע),  התובעים הרסו מבנה ישן בנחלה ובנו עליה שני מבני מגורים חדשים - האחד מיועד להם והאחר למגורי הנתבעת וזאת בעלות של כ 160,000 $ נכון לשנת 2000, נטלו משכנתא לצורך בניית הבית וכן דאגו לכל תשלומי האחזקה השוטפים של מגורי הנתבעת במשק (נספח י"ג ו - ט"ו לתצהיר התובע), כך רכשו התובעים ריהוט וציוד חדש אשר ישמש את הנתבעת, וכן סילקו את כל חובות המשק (נספח ט"ז וי"ז לתצהיר התובע).

עצם המעבר למושב מהחיים בעיר בה למדו ילדיהם ובה היה לתובעת עסק פעיל, כמו גם השקעותיהם הכספיות המרובות במשק, מלמדים באופן מובהק כי התובעים שינו ממצבם בשל התחיבות הנתבעת כלפיהם ליתן להם את הזכויות במשק, ואף מתוך שכך מנועה היא לחזור בה מהתחיבותה ע"פ סע' 5 (ב) לחוק המתנה.     

66.       ואולם חוק המתנה מאפשר דרך נוספת לחזרה מהתחיבות ליתן מתנה וזאת בנסיבות המפורטות בסע' 5 (ג)  לחוק המתנה. רוצה לומר או בשל התנהגות מחפירה בה נהג מקבל המתנה כלפי נותנה או כלפי מי מבני משפחת הנותן, או בשל הרעה במצבו הכלכלי של הנותן.

נבחן להלן האם בנדון התקיימו התנאים המפורטים בסע' 5 (ג) לחוק המתנה לצורך חזרת הנותן מהתחייבותו ליתן מתנה. 

האם הוכחה התנהגות מחפירה או מצב כלכלי קשה המצדיקים חזרה ממתן מתנה ע"פ סע' 5 (ג) לחוק המתנה?

67.       אומנם בפסיקת ביהמ"ש נקבע  כי על דרך הכלל יש לפרש את הדיבור "התנהגות מחפירה" הנזכר בסע' 5 (ג) לחוק המתנה באופן רחב, וזאת על מנת להקל על המתחייב ליתן מתנה לחזור בו מהתחיבותו זו, שהרי מדובר במתת חינם אשר נתן לחבירו ומן הדין כי חברו ינהג בו, לכל הפחות, במידה ראויה של כבוד ודרך ארץ (ראה פסק דיני בתמ"ש 34479-11-09 ג.ד נ' נ.ד והפסיקה הנזכרת בו), יחד עם זאת גם זכות החזרה צריך שתעשה תוך שמירה על עקרונות של תום לב והתנהגות הוגנת. אין זה סביר וראוי כי מקבל אשר הסתמך על מתנה שבאה לידיו, השקיע השקעות כספיות משמעותיות בגין הסתמכות זו, ואף שינה את מסלול חייו והתנהלותו בשלה, יאלץ להשיב את שניתן בידיו אך ורק בגלל שאמר אמירה כזו או אחרת כלפי נותן המתנה מתוך עידנא דריתחא או בגלל שהתעכרה מעט האוירה בניהם בשל נסיבות כאלה ואחרות. עלינו לבחון, איפוא, את הנסיבות במבט מקיף וכולל המתייחס לכלל האינטרסים הן של הנותן והן של המקבל ולאזן בניהם בהתאם לדין ולעקרון תום הלב. עיתים אפשר שנסיבות הענין יצדיקו חזרת הנותן ממתנתו אך ורק כנגד פיצוי המקבל, וזאת נוכח הסתמכותו המשמעותית על התחייבות הנותן ושינוי אורחותיו בגינה. כך לטעמי ראוי לנהוג אף בעניין דנן .

להלן נבהיר ונחדד את מסקנתינו זו.

68.       בנדון מצאתי כי הייתה לא מעט הפרזה והגזמה באשר לטענות הנתבעת להתנהגות מחפירה של התובעים כלפיה, ואולם בצד דברים אלו ברי כי האוירה בין הצדדים נתעכרה וכי התובעים נהגו בנתבעת בדרך לא ראויה בכך שלא הזמינו אותה למספר שמחות ואירועים משפחתיים ובכך שנקטו כלפיה מעת לעת בלשון לא ראויה - אף שנראה שענין זה נבע בעיקרו בשל פרוץ הסכסוך הנדון אשר הלך והתלבה מעת שעבר הנתבע להתגורר במשק לצד אימו הנתבעת.

69.       כך שוכנעתי כי טענתה של הנתבעת לפיה התובעים נהגו כלפיה שלא כראוי עת הרסו את ביתה בניגוד לדעתה ובניגוד לרצונה - אינה נכונה ואינה תואמת את מהלכם של הדברים.

ראשית, אם אכן הרסו התובעים את ביתה הישן של הנתבעת ובנו תחתיו יחידה קטנה למגוריה בניגוד לרצונה, מדוע שתקה משך קרוב לשמונה שנים ולא הלינה כלל על מעשה זה? הדעת נותנת כי באם המעשה נעשה בניגוד לרצונה הרי שכבר בעת מעשה או בסמוך לו  הייתה מודיעה הנתבעת לתובעים כי היא חוזרת בה ממתנתה. נראה, איפוא, כי תלונותיה של הנתבעת בנדון קמו ועלו אך ורק בשנת 2008, עת עבר הנתבע להתגורר במשק בסמיכות לה ומתוך השפעתו עליה.

יתר על כן, התרשמתי כי עדותו של התובע בענין זה משקפת את מהלך הדברים  האמיתי. וכך מעיד התובע -

"אמרתי לאשתי אם אני הולך לשם, אבנה גם לאימי בית חדש למרות שהיא נותנת לי את כל המשק בשבילי, ונהרוס את הבית הישן, היא אמרה לי לא צריך תשאר אותי כך, אמי אמרה כך, תבנה אתה למעלה, אמרתי לה אמא, אם אני בונה בית חדש גם לך יהיה בית חדש, כי את הבית הישן שיפצתי לה, כמה ששיפצנו מצבו היה גרוע הוא היה רקוב וגמור, היא הייתה סוגרת את הדלת עם חוטים, עם שרוכים של נעלים. אמא אמרה לי אין בעיה, אמרתי לה אני אהרוס את הבית היא אמרה בסדר, אני אגור בינתיים אצל הבנות שלי....לפני שהרסתי את הבית של אמא עשיתי לה יחידה מסודרת לפני הכל, היא הייתה קיימת ביום ההריסה של הבית " (עמ' 79-80 לפר')

עדות התובע הייתה מהימנה בעיני, נראה היה כי הוא מבקש לדייק בעובדות ואף לא נמנע מלספר ולהעיד על עובדות אשר לא בהכרח שירתו את עמדתו שלו (ראה, כדוגמה, עמ' 80 לפר').

70.       עוד התרשמתי, כאמור, מהעדויות שהובאו לפני כי חידוד היחסים שבין התובעים לנתבעת החל דווקא מעת שעבר הנתבע להתגורר במשק בסמוך לנתבעת, ובשל המתח שעוררה חזרתו למשק בין האחים.

כך העיד, כדוגמה, מר ש. כ., אחיהם של התובע והנתבע -

"ש. הסכסוך התחיל ברגע שי. רצה לחזור למשק ?

  ת. נכון " (עמ' 157 ש' 2-3 לפר')

כך גם הבהירה התובעת כי מבחינתה אין כל מניעה שהתובעים ישארו עם המשק באם יפצו את שאר ילדיה -

"ש. אם ע. היה מפצה את כל הבנות ואת כל הבנים, מבחינתך שישאר עם המשק נכון.

ת. אם פיצה את כולם לא איכפת לי" (עמ' 162 ש' 31-32 לפר')

ומכאן שאין מדובר בהתנהגות חריגה או לא ראויה של התובעים כלפי הנתבעת שאם כך היו פני הדברים היא הייתה מתנגדת להעברת הזכויות לידם גם אם יפצו את שאר ילדיה (מה גם שעל פי דברי רוב האחים שנשמעו לפני אין הם דורשים למעשה כל פיצוי מהתובעים). 

כך, גם כאשר שואל ב"כ התובעים את הנתבעת האם אפשר כי שינתה טעמה ודעתה אחר שהנתבע נכנס להתגורר במשק ונוכח הפצרותיו - אין היא מכחישה את הדברים -

"ש. זאת אומרת שהגיע י. בחזרה והוא רוצה לגור שם, וגם על י. את ריחמת שאת רוצה לעזור לו רק אז הבנת שיש פה בעיה ועכשיו את חייבת לדאוג לי..

ת. מסכן היכן יגור? יהיה פושע ? ילך לגנוב?" (עמ' 163 ש' 10-11 לפר')

ושוב היא מודה כי לא היו בעיות עד שהנתבע חזר למשק -

 "ש. במשך 10 שנים מ 98 או 99 עד 08 לא היו בעיות, המצב היה כך נכון ?

ת. היה בסדר" (עמ' 164 ש' 9-10 לפר')

71.       זאת ועוד, שוכנעתי כי התובעים ובני משפחתם נהגו בהגינות בנתבעת מעת שנכנסו לדור במשק בהרשאתה שלה וכן שוכנעתי כי התובעים נשאו בכל צרכיה והוצאותיה, וזאת אף מפיה של הנתבעת עצמה -

"ש. תאשרי לנו בבית שלך , לפני שי. חזר, מי שילם חשמל?

ת. ע. משלם את החשמל עד עכשיו. אינני משקרת. היה לי שעון ואני אמרתי שאשלם כמה שיעלה לי, לא רצה"

הרי לנו, התובע ממשיך ונושא בהוצאות החשמל של הנתבעת מרצונו שלו ואף שהיא מבהירה שיש ביכולתה לשאת בהם בכוחות עצמה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי היא רשאית לחזור בה ממתנתה כיוון שהורע מצבה הכלכלי. יש לתמוה, איפוא, אם אכן הורע מצבה הכלכלי הכיצד זה שהיא מבהירה לבנה כי יש באפשרותה לשאת בחשבונות החשמל שהיא צורכת למרות שהוא מעונין לשאת בהם?

הנתבעת הוסיפה וטענה כי מצבה הבריאותי הורע וכי קיימת אפשרות כי תזקק לטיפולים רפואיים כאלה ואחרים, ואולם הנתבעת לא צירפה כל ראיה באשר לטענותיה אלו כשם שלא הובאה כל ראיה לכך כי היא נדרשת לכספים בגין טיפולים רפואיים מעבר ליכולתה ומעבר לסיועם של התובעים. 

72.       יחד עם זאת אין להתעלם, ודומה כי הדבר לא נסתר, מכך שאכן קיים חיץ ועימות בין הצדדים החל משנת 2008, ותחושתי כי אכן התובעים הגזימו לא פעם בתגובותיהם כלפי הנתבעת הן בכך שלא הזמינו אותה לאירועים משפחתיים חשובים דוגמת ברית המילה של נינה, בנה של סיוון, בתם של התובעים וכן היא לא הוזמנה לשבת חתן של בנם של התובעים, נתנאל, והן בכך שנקטו כנגדה לא אחת בלשון שאינה ראויה, וכטענתה בכתב תביעתה, לפיה התובע הטיח כנגדה - "את אמא רעה" "את טפשה, אין לך שכל, את יודעת שגם אותך אני יכול להעיף מכאן".

התנהגות שכזו, בכל הכבוד, אינה ראויה גם אם בצידה עומד הנתבע אשר סיכסך בין הצדדים.

73.       אני סבור כי איזון ראוי המתחשב בכלל נסיבות הנדון, כפי שפורטו לעיל באריכות, יהא בכך שיתאפשר לנתבעת לחזור בה ממתנתה לתובעים אך ורק כנגד פיצוי ראוי של התובעים המתחשב בין השאר בהשקעות שהושקעו על ידם במשק ובהסתמכותם על הבטחת והתחיבות הנתבעת ליתן להם את המשק במתנה.

זאת ועוד, בנסיבות הנדון ראוי כי הפיצוי יהא משמעותי ויהיה בו לאפשר לתובעים לרכוש בית חלופי למגוריהם ברמת הבית אותו בנו על המשק וזאת על קרקע צמודה של חצי דונם. לפיכך הריני מורה כי הפיצוי יהא שווה לערך שני המבנים שבנו התובעים על המשק בצמוד לחלקת קרקע בת חצי דונם לאחר עריכת פרצלציה רעיונית, וזאת כערכה של חלקה זו בשוק החופשי למכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון.

עוד ראוי לקבוע מועד סופי לתשלום הפיצוי הנזכר אשר לאחריו תהא הנתבעת מנועה מלחזור בה ממתנתה והתובעים יוכלו להמשיך ולרשום זכויותיהם בקרקע על שמם על פי דרישות המינהל. לפיכך הריני קובע את המועד הסופי לתשלום הפיצוי לתובעים עד ליום 30.12.13.

האם חב התובע בפיצוי מי מאחיו ככל שהזכויות במשק יוותרו בידיו? 

74.       אם וככל שהנתבעת לא תשלם לתובעים את הפיצוי הנזכר לעיל במועדו והזכויות במשק תשארנה בידי התובעים, עלינו להוסיף ולהתייחס לטענה נוספת אשר הועלתה ע"י הנתבעים לפיה המתנה שניתנה לתובעים ניתנה כנגד הבטחתם לפצות את שאר אחיו של התובע.

והנה גם כאן אני מוצא לקבל את גירסתם של התובעים.  שוכנעתי כי המתנה אשר ניתנה לתובעים ניתנה ללא כל תנאי בצידה, כפי שהעיד באופן ברור ומפורש עוה"ד א. נ. אשר ערך את מסמכי המתנה אחר שהתרשם מרצונה של הנתבעת (ראה פרטי עדותו שהבאנו לעיל) וכפי שעולה באופן ברור מכלל מסמכי המתנה עליהם חתמה הנתבעת.

בצד דברים אלו אני מקבל את הודאת התובע כי על אף שהמתנה לא הותנתה בכל תנאי שהוא, הוא עצמו הבהיר לאחיו כי מתוך רצונו שלו הוא יפצה אותם בגין המתנה שאימם, הנתבעת, נתנה לו וזאת ככל שיתקבלו כספים ו/או מגרשים עבור המשק. ובלשונו של התובע עצמו -

"ש. ... נכון שאתה גם הבטחת לפצות את כל אחיך במשק .

ת.  הבטחתי לכל האחים שלי שאמרתי, ללא אישור של אימא, אימא בכלל לא הייתה בידיעה, אמרה הכל שלך, אמרתי מגיע לכולכם פיצוי אך יש לי עדיפות, שני האחים, י. וב., שתי אדמות, אמרתי בעתיד כל מה שיכנס אבל קודם כל יש לי עדיפויות ..." (עמ' 94-95 לפר')

75.       מילים אחרות, המתנה לא הותנתה בכל תנאי אשר יש בו לאיינה באם לא התקיים, אלא שהתובע עצמו מתוך רצונו לשתף אף את אחיו בפירות המשק הבטיח להם כי יעזור להם ככל שיתקבלו מגרשים או כספים נוספים על המשק אשר ניתן יהא לחלקם בין האחים. כאמור, גם כיום הצהיר והבהיר התובע כי אין לו התנגדות לפצות את אחיו אשר לא פוצו עדיין ככל שמי מהם יתבע זאת וכי אין לו התנגדות כי הפיצוי יהא ע"פ חלקו של האח בשווי המשק בניכוי הוצאות מכירה ומיסוי משוער (ראה עמ' 115 ש' 1-6 לפר') והוא שב וחוזר על הבטחתו זו אף בכתב סיכומיו (סע' 9 ד' לכתב הסיכומים של התובעים).

לפיכך אף שיש לדחות טענת הנתבעים באשר לכך שהעברת המשק הותנתה בפיצוי מי מהאחים, הרי שנוכח העובדה שהתובע מודה כי הבטיח לאחיו כי יפצה אותם והוא דבק בהבטחתו זו גם בכתב סיכומיו, הרי שככל שהנתבעת לא תשלם לתובעים את הפיצוי שיקבע ע"פ חוות דעת השמאי כמפורט לעיל, יהא כל אח המעוניין בפיצוי כספי מאת התובעים רשאי להגיש תביעה כספית לפיצויו בגין העברת מלוא הזכויות במשק לידי התובע. במסגרתן של תובענות אלו, ככל שתוגשנה, יבחן בית המשפט את שיעור הפיצוי הראוי לכל אחד מהאחים. 

תביעת הנתבעים להחזר כספים השייכים למשק ונלקחו כביכול ע"י התובעים

76.       ולבסוף - בתביעתם שלהם תבעו הנתבעים מהתובעים כי יחזירו לידם את כל הכספים אשר שייכים למשק והתקבלו לידם. בכל הכבוד התובעים לא פירטו מהו הסך הנתבע על ידם ובוודאי שאף לא שילמו אגרה בגינו שכן התביעה שהוגשה על ידם הוכתרה בכותרת של סעד הצהרתי בלבד. אך גם לגופם של דברים, לא הוכח על ידם כלל וכלל שהתובעים אכן נטלו שלא כדין כספים השייכים לנתבעת. בכל טענות הנתבעים לא הייתה ולו ראשית ראיה לכך שהתובעים נטלו לעצמם כספים שאינם שייכים להם וכל טענות הנתבעים לעניין זה היו בגדר הפרחת אשמות בלתי מבוססות ובלתי מוכחות.

77.       כך, כדוגמה, נטען ע"י הנתבעים כי התובעים "העמיסו" הוצאות פרטיות שלהם על כרטיס המשק, ואולם הובהר ע"י התובעים כי עסקינן בכרטסת נפרדת המתיחסת לחובות אישיים שלהם אשר אותם הם מכסים מכספם שלהם. אומנם הכרטסת שנפתחה הינה ע"ש אביו המנוח של התובע ואולם זאת אך ורק משום שלעת עתה טרם הועברו הזכויות במשק על שמו ובכל מקרה האחריות לחובות אלו הייתה מאז ומעולם על כתפי התובעים. הנתבעים לא הצליחו לסתור טענות אלו של התובעים ומתוך שכך לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם לצורך הוכחת חובת השבה של כספים כאלה ואחרים מצד התובעים. 

כך גם לא הוכח ע"י הנתבעים כי נעשה שימוש כלשהו של כספים המגיעים למשק מעבר להחזר חובות הקשורים למשק. לענין זה הביאו התובעים ראשית ראיה כי הם אלו אשר שילמו את החובות הרובצים על המשק (ראה אישורו של המפרק הזמני של המושב; קבלות התשלום של המפרק הזמני הממוענות לתובע; חתימתו של התובע על טופס התחייבות להסדר חובות במשק הכל צורף נספח ט"ז לתצהיר התובע) ומאידך הנתבעים לא הביאו כל ראיה כי מעבר להחזר חובות זה קיבלו התובעים כספים נוספים המגיעים למשק.

מטעמים אלו אני דוחה אף את הסעד הזה הנזכר בכתב תביעתם של הנתבעים .

78.       סיכומם של דברים -

א.         הריני קובע  כי הנתבעת התחייבה להעביר לידי התובעים את מלוא הזכויות במשק במתנה וללא תמורה.

ב.         יחד עם זאת, הנתבעת תהא רשאית לחזור בה מהתחייבותה זו כנגד תשלום פיצוי כספי לתובעים בגין הסתמכותם על התחיבותה והשקעותיהם במשק בסך כספי השווה לערך שני המבנים שבנו התובעים על המשק בצמוד לחלקת קרקע בת חצי דונם לאחר עריכת פרצלציה רעיונית, וזאת כערכה של חלקה זו על הבנוי עליה בשוק החופשי למכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון.

הפיצוי ישולם לתובעים לא יאוחר מיום 30.12.13.

ג.          ככל שלא ישולם לתובעים הפיצוי הנזכר עד ליום 30.12.13, תהא הנתבעת מנועה מלחזור בה ממתנתה והתובעים יהיו רשאים לפעול ככל הנדרש לצורך רישום זכויותיהם במשק. 

ד.         לצורך הערכת שווי הפיצוי כמפורט לעיל הריני ממנה את השמאי עודד האושנר מבית רובינשטיין קומה 25 לינקולן 20 ת"א 6254688- 03.

השמאי יגיש חוות דעתו תוך 45 יום מהיום .

הנתבעת תישא בעלות שכ"ט השמאי.

ה.         אם וככל שהנתבעת לא תשלם לתובעים את הסך אשר יקבע בחוות דעתו של השמאי עד ליום 30.12.13 יפנה הנתבע 2 את המשק לרבות כל חפץ או מטלטלין השייכים לו.

ו.          אם וככל שהנתבעת לא תשלם לידי התובעים את הפיצוי שיקבע בחוות השמאי עד ליום 30.12.13, יהא כל אחד מאחי התובע המעוניין בכך רשאי להגיש תביעה כספית לפיצויו בגין המתנה שניתנה לתובע,  וזאת נוכח התחייבותו של התובע לפצות את אחיו בגין מתנה זו.

ז.          בנסיבות הנדונות והמתוארות לעיל הריני מחייב את הנתבע 2 בלבד בהוצאות משפט לטובת התובעים בסך של 35,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

79.       לת.פ לפני ליום 1.7.13, עד למועד זה יעדכנו הצדדים את בית המשפט באשר להתקדמות ההליכים בניהם.

80.       ההחלטה ניתנת לפרסום ללא פרטי הצדדים.    

ניתן היום 11.4.13 (א' אייר תשע"ג) בלישכתי .

                                                                                                               __________________

                                                                                                צבי ויצמן, שופט