מתתיהו נ' חברת דלק פז

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה זו נגד הנתבעת, בה ביקשה לחייב הנתבעת לשלם לה סך של 13,000 ₪ עבור עוגמת נפש שנגרמה לה, כתוצאה מהעובדות העיקריות המועלות על ידה ואשר מפורטות להלן:

א. א) ביום 14.3.13 תדלקה התובעת את מכוניתה בתחנת הדלק של הנתבעת – דלק אוקטן 95 בעלות של 306 ₪.

לטענת התובעת, תוך מספר דקות מהתדלוק ובהיותה בדרך לביתה כבה המנוע ולאחר מספר ניסיונות התנעה – המשיכה אמנם להמשיך בדרך הביתה, אך תוך כדי כך, עדיין נתקעה פעמים מספר עד שהגיעה לחניית ביתה, כאשר זמן הנסיעה מתחנת הדלק עד לבית התובעת הוא כ-5 דקות.

ב) התובעת ובעלה הבינו, שהתקלה נבעה כתוצאה מטיב הדלק ולאחר בירור עם המוסך אף נודע להם, שעוד 2 רכבים נתקעו בשל סיבת טיב הדלק שנקנה מאותה תחנה.

ב. א) לאור הממצאים הנ"ל, התקשר בעלה של התובעת אל מנהל התחנה, אשר טען שהבעיה אינה נובעת משימוש בדלק שלהם.

ב) התובעת ממשיכה ומתארת בכתב התביעה השיחות שניהלה בעקבות הממצאים הנ"ל ומאחר ושוב נאמר לתובעת שזו לא בעיה של התחנה, העבירה את הרכב, באמצעות גרר למוסך ובבדיקת המוסך התברר שהדלק שמילאה התובעת בתחנת הנתבעת לא היה דלק אלא מים מהולים בדלק וכתוצאה מכך החליף בעל המוסך מסנן דלק, 4 מציתים והתובעת שילמה בעד התיקון סך של 400 ₪.

2. הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעת, משום שממצאי הבדיקה של הנתבעת, לא ייתכן שרכב התובעת תודלק בדלק בלתי תקין או מהול במים ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

א. א) התובעת לא המציאה חוות דעת מומחה המוכיח, שהרכב תודלק בדלק לא תקין ועל פי רישומי מחשוב התחנה עולב, שביום התדלוק נמכרה כמות דלק גדולה מאד ולא הוגשה אף תלונה מבעל רכב נוסף אשר תדלק באותו יום.

ב) במיכלי התחנה מותקנת מערכת מדידים וחיישנים אלקטרוניים המסוגלים לזהות חדירת נוזלים, לרבות מים ומערכת הניטור הממוחשבת מתריעה באופן מיידי ואוטומטי על כל מדידה חריגה שמזהה המערכת.

בעקבות פניית התובעת, בוצעה בדיקה של רישומי המערכת, במועד הרלוונטי, והרישומים הראו באופן חד ומפורש, שלא נתקבלה כל התראה לגבי המצאות חומר זר במיכלי התחנה – לא ביום התדלוק וגם לא בסמוך לו וגם לא התגלו הפרשי מלאים המעידים על חדירות חומר זר למיכלים.

ג) תוצאות כל הבדיקות של הדלק אשר סופק לתחנה היה נקי מכל זיהום או מים ועמד בכל התקנים.

לכן, השערת הנתבעת היא, שלא מן הנמנע, שהתובעת מילאה דלק 95 אוקטן בתחנת דלק אחרת, שלא ברשת תחנות הנתבעת – אם לאחר התדלוק הנטען ואם לפניו.

3.לאחר שבחנתי טענות הצדדים – כפי שטענות אלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט- ולאחר שבחנתי את חומר הראיות, אני מחליט לדחות את תביעת התובעת – זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) אין חולק בין הצדדים, שביום 14.3.13 תדלקה התובעת דלק מסוג אוקטן 95 בתחנת "פז" קריית עקרון, אם כי הנתבעת מכחישה שהדלק לא היה תקין. (ראה חשבונית התדלוק אותה צרפה התובעת לכתב התביעה).

התובעת טוענת, שמספר דקות לאחר התדלוק ובדרך לביתה מתחנת הדלק כבה הרכב ורק בקושי – ולאחר מספר התנעות נוספות הצליחה להמשיך בדרכה עד לביתה, שכן ממילא זמן הנסיעה מהתחנה ועד לביתה היה קצר, קרי כ- 5 דקות.

ב) טענה זו של התובעת, על הקשר הישיר המיידי בין התנהלות הרכב ובין הטענות אותן היא מעלה כלפי טיב הדלק – לא הוכחה.

ג) צודקת הנתבעת, שאכן התובעת לא המציאה חוות דעת מקצועית או חוות דעת מומחה, על טיב הדלק לאחר התדלוק. עם זאת, שקלתי את טענות התובעת, על הסמיכות בין מועד התדלוק ובין תיקון הרכב והשאלה היא האם הוכח במידת ההוכחה הדרושה במשפט זה, על פי מאזן ההסתברויות ולאור הראיות שהובאו בפני- שאכן הוכח הקשר הישיר בין טיב הדלק ובין התנהלות הרכב לאחר התדלוק.

ב. א) באשר לטענת הנתבעת, שלא היו תלונות נוספות של בעלי כלי רכב שתדלקו בתחנה באותו יום - על כך ניתן להשיב, שאילו רק בטענה זאת עסקינן, היה מקום לשקול אם יש בטענה זו בלבד כדי לקבוע דבר על ממצאי הדלק שסופק לתובעת, שכן אין כל דרך לדעת אם אמנם לא היו תלונות נוספות, ומכל מקום, טענה זו לא הוכחה.

כך, למשל, גם אין אפשרות לדעת – זאת מחוסר הוכחה- האם באמת היו עוד בעלי רכב אשר הלינו על אותה תקלה – כטענת התובעת.