מ.ט. הובלות אלאמיר בע"מ נ' ג'בארין ואח'

1. בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984, פסק הדין מנומק באופן תמציתי בלבד.

2. זוהי תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים אשר התרחשה בצומת מרומזר. השאלה העומדת לדיון היא מי משני הנהגים המעורבים בתאונה חצה את הצומת באור ירוק ומי באור אדום?

3. תאונת הדרכים התרחשה ביום 28/9/18 בצומת מושיירפה. על פי כתב התביעה, נטען שנהג רכב התובעת נסע מכיוון מגידו לאום אל פחם ונסע לפי תמרור ירוק, עת שהנתבע נכנס לצומת המרומזר באור אדום. מנגד, בכתב ההגנה נטען שרכב הנתבע נכנס לצומת כאשר הרמזור מסמן אור ירוק מלא, כשלפתע רכב התובע, נכנס לצומת, ללא ציות לתמרור רמזור אדום וגרם לתאונה. כל אחד מהצדדים טען כי האחריות על קרות התאונה מוטלת על הצד שכנגד, תוך טענה כי בכיוון הנסיעה שלו דלק אור ירוק ברמזור.

4. בית המשפט שמע את עדות הנהגים שנהגו ברכבים ועדותה של עדת ראיה לתאונה. לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפניי בית המשפט הגעתי לכלל מסקנה להטיל את האחריות המלאה לקרות התאונה על נהג רכב הנתבעים, ומצאתי לנכון להעדיף את גרסת נהג רכב התובעת לכך שרכב התובעת חצה את הצומת במופע אור ירוק בכיוון נסיעתו, על פני גרסת נהג רכב הנתבעים כי רכב הנתבעים הוא זה שחצה את הצומת במופע רמזור ירוק בכיוון נסיעתו.

5. גרסתו של נהג התובעת בטופס ההודעה על התאונה היא כלהלן: "תוך כדי נסיעה ברמזור ירוק פתאום רכב צד ג' שבא מצומת מצד ימין נכנס במשאית". וזו עדותו בפני בית המשפט:

"נסעתי מכיוון מגידו לכיוון אום אל פאחם, נסעתי במשאית גדולה, רכב גדול של 72 טון. נסעתי במהירות של 75 -80 ק"מ לפני הצומת יש רמזור בערך 100 מטר הסתכלתי ראיתי רמזור ירוק, המשכתי בנסיעה לפני הצומת האטתי, בדרך כלל מאט ושם לב לכל הכיוונים ראיתי את הרכב המסחרי, אני כמעט בתוך הצומת, לפי דעתי הוא רצה להתאבד, במהירות כזאת, לא היה לי מה לעשות". עדותו הייתה קוהרנטית וסדורה ונתתי בה אמון. גרסתו בבית המשפט הייתה דומה לגרסה בהודעה על התאונה.

6. מנגד, לא הוגשה הודעת נהג הנתבעים בכתב, וגרסתו, בעדות ראשית, נשמעה לראשונה בבית המשפט באלו הדברים:

               ש: אתה יכול להגיד לבית המשפט איך אירעה התאונה, מה היה שם ?

ת: זה צומת שאני כל הזמן עובר שם, הייתי שם הבאתי כמה דברים, היה אדום עצרתי, התחלף הרמזור ועברתי בירוק.

ש: אחרי שעברת.

ת: נכנסה לי משאית באוטו וזהו אני לא זוכר כלום, 3 ימים הייתי בבית חולים .

7. עדותו של נהג התובעת נתמכה בעדות עדת ראייה, הגברת הלא מחמיד, שהעידה באלו המילים:

"נסעתי מכיוון עפולה לכיוון אום אל פאחם, הייתי אחרי משאית 20 מטר פחות או יותר כשהתקרבנו לצומת, המשאית עברה את הפס הלבן, עברה את הרמזור, היה רמזור ירוק ופתאום מה שראיתי בא הרכב ונכנסה במשאית, אחר כך אני עצרתי על השוליים וירדתי לעזור כי אני אחות. הנהג בטנדר היה במצב טוב ואחר כך הלכתי לנהג המשאית שאלתי אם הוא מרגיש טוב, הוא שאל אותי אם ראיתי את התאונה, אמרתי לו כן שראיתי, אמר לי שהוא מבקש אם אפשר לקחת את הפרטים שלי שילך משטרה, אמרתי לו שאני חייבת לרוץ כי יש לי חתונה ואחרי שבוע התקשרו אלי מהמשטרה לתת עדות, אמרתי להם שאין לי בעיה, נתתי עדות במשטרה." עדת הראיה חזרה והעידה בחקירה הנגדית, שנהג התובעת עבר בירוק והאור ברמזור היה ירוק לפני קרות התאונה (עמוד 3 שורה 12 ושורה 17).

8. עדות עדת הראיה, עדה שאין לה קשר למי מהמעורבים בתאונה ( עמוד 2 שורות 30-31) הייתה עדות אמינה, אובייקטיבית, הגונה, אשר הותירה רושם חיובי מאוד על בית המשפט, ואני מייחסת לעדותה משקל רב שניתן להשתית עליה מסקנות עובדתיות. זה המקום לציין שנהגי הצדדים ועדת הראייה מסרו עדויות במשטרה, וכנגד נהג הנתבעים הוגש כתב אישום על נהיגה בקלות ראש ואי ציות לאור אדום (ראו סיכומי התובעת).

9. על כן, על פי מכלול העדויות והנסיבות לעיל, המסקנה המסתברת היא, שרכב התובעת חצה את הצומת במופע רמזור ירוק, ואילו רכב הנתבעים, חצה את הצומת במופע אור רמזור אדום. אין כל מקום להטיל אחריות משותפת או אשם תורם כלשהו על נהג התובעת.

10. אשר לנזק, התובעת סומכת את תביעתה על חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ועותרת להפסד ימי עבודה. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולא דרשו את חקירת עורך חוות הדעת באופן הקבוע בתקנות, כך שחוות דעת השמאי לא נסתרה ואני מקבלת את ממצאיה.

11. בפי הנתבעים טענה שהתובעת לא צירפה דו"ח סריקה ביטוחית ביחס לעבר התאונות של הרכב ולא צירפה שאילתה לבעלויות קודמות של הרכב, ויש בכך לפגוע בחוות דעת השמאי. אין בדעתי לקבל טענה זו, הן מהטעם שלא הוצגה בפני כל דרישה של הנתבעים לתובעת לקבל מסמכים אלו, והן מהטעם שהנתבעים עצמם יכלו לקבל לידם מסמכים אלו ולראות האם יש בהם כדי לפגוע בחוות הדעת, ולזמן את השמאי לחקירה, זימון שכאמור לא התבקש.

12. לאור התוצאה שהתקבלה, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 74,769.98 ₪ בצירוף שכר העדה מטעם התובעת בסך של 700 ₪, אגרת משפט ששולמה על ידי התובעת וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

13. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, א' אלול תש"פ, 21 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.