החלטה בטענה מקדמית
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 10.3.2008 נהג ברכב בהיותו שיכור, לאחר שבדגימת ליטר אויר נשוף, שניטלה ממנו, נמדד באמצעות מכשיר הינשוף ריכוז של 325 מיקרוגרם אלכוהול למיליליטר (ולא 290 מיקרוגרם, כפי שנרשם, בטעות, בבקשה).
לאחר שהנאשם כפר בעובדות כתב האישום ונקבע מועד להוכחות, העלה הנאשם בדיון ביום 2.6.10 טענה מקדמית, לפיה יש למחוק את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, שבסיסה בטענת "השתק פלוגתא". בבקשה בכתב שהגיש הנאשם ובמועד הדיון הועלו מספר טענות. התביעה, מצידה, הגישה תגובה ביום 7.6.10 והתייחסה לסוגיות שעלו בטעוני הנאשם.
הנאשם טוען כי כתב האישום הוגש בחוסר סמכות של המשיבה, מאחר ות' 11893/07 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי, 7.3.10, (פורסם בנבו) (להלן "פס"ד עוזרי") מחייב את המאשימה, לנהוג בהתאם להחלטת כב' הרכב השופטים בפס"ד עוזרי. קרי, "רף האכיפה בעבירות אלכוהול בבדיקת ינשוף צריך לעמוד על 400 מיקרוגרם ומכל תוצאה נמדדת יופחתו 20%. בכפוף לכך שהתוצאה הסופית לא תפחת מ – 320 מיקרוגרם (פס"ד עוזרי, עמ' 114)". המאשימה לא ממלאה אחר ההחלטות שנקבעו בפס"ד עוזרי, וממשיכה להגיש כתבי אישום בעבירות שכרות על סמך מדידות באמצעות מכשיר הינשוף, וזאת בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית ותוך פגיעה בזכותו של הנאשם להליך משפטי הוגן.
הנאשם ממשיך ומצביע על החלתה של תורת ההשתק גם בהליך הפלילי, באמצעות הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק. לשיטתו, ההחלטות בפס"ד בעניין עוזרי יצרו השתק פלוגתא בנוגע להגשת כתבי אישום בריכוז נמדד מתחת ל – 400 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. זאת, בהתבסס על כך שהמאשימה הינה צד לכל הליך פלילי והנאשם נכנס כחליפהּ של הנאשמת בפס"ד עוזרי.
מנגד, טוענת המאשימה כי, קבלת טענה מקדמית של הגנה מן הצדק מהווה הליך קיצוני, שנעשה בו שימוש במקרים קיצוניים ועל פי מבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות". מאחר שפס"ד עוזרי אינו חלוט, ולפי שהחוק לא שונה, אין בהתנהגותה של המאשימה, הנוהגת בהתאם להוראות החוק הקיים, כל דופי. קבלת הטענה המקדמית על ידי חלק מבתי משפט השלום אינה משנה את החקיקה בסוגיה זו ולכן אף אינה מחייבת בית משפט זה. המאשימה מוסיפה וטוענת כי עיקר עניינה של טענת ההגנה מן הצדק הינו בקיום הליך פלילי ראוי, צודק והוגן ובמצב החקיקתי והפסיקתי דהיום, כאשר קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשם, העמדתו לדין אינה פוגעת בזכותו לקיום הליך הוגן.
באשר לסוגיית ההשתק, גורסת המאשימה, כי "הנטיה בדין הישראלי היא להימנע מהרחבת הכלל במישור הפלילי ולסייגו בסייגים נורמטיביים הנגזרים משיקולים מגוונים של צדק וטובת הציבור", זאת בניגוד להשתק עילה, שמטרתו למנוע התדיינות כפולה בגין מעשה, שבגינו הנאשם כבר נשפט. מה עוד שבפס"ד עוזרי לא קיימת אמירה שטווח האכיפה בין 240 – 395 מיקרוגרם הינו פסול (פס"ד עוזרי, עמ' 117) ואף ביהמ"ש קבע כי החלטתו אינה סופית, משום שזו יכולה להשתנות, בהתאם לבדיקתה של ועדה מוסמכת.
עוד טוענת התביעה כי פס"ד עוזרי מתייחס לבדיקת הינשוף, שהינה ראיה מדעית בלבד. זאת, בעוד ההלכה השוררת הנה כי ניתן להרשיע נאשם בנהיגה בשכרות אף על סמך ראיות שאינן מדעיות (ראו בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל). התביעה טוענת שעל פי בדיקת המאפיינים של הנאשם קיימות ראיות לכאורה להרשעת הנאשם אף ללא בדיקת הינשוף. זאת בהתבסס על כך "שעמידתו של המבקש היתה לא יציבה, הליכתו על קו היתה מתנדנדת, נדף מפיו ריח אלכוהול, התנהגותו היתה רדומה ועל פי התרשמו השוטר הוא היה נתון תחת השפעת אלכוהול ברמה בינונית ללא יכולת לנהוג".
מפסקי הדין הרלבנטיים לבדיקת שכרות באמצעות מכשיר הינשוף, שהציג הנאשם לבית המשפט, עולות שתי מגמות עיקריות. האחת, בטול כתב אישום לאור טענה מקדמית והשניה, זיכוי נאשם.
טענה מקדמית להגנה מן הצדק על סמך פס"ד עוזרי ומחיקת כתב האישום התקבלה, כאשר בדיקת המאפיינים היתה תקינה ולא היתה כל ראיה לשכרותו של הנאשם מלבד בדיקת הינשוף (ראו תת"ע (אשדוד) 3558/09 מדינת ישראל נ' לורברט, 6.6.2010, (פורסם בנבו), עמ' 1).
לא כך בעניינו. על פי הראיות הלכאוריות שתיארה המאשימה, הנאשם כשל בבדיקת המאפיינים.
זיכוי הנאשם לאחר שמיעת הראיות, ועל סמך ממצאי פס"ד עוזרי, נקבע אף הוא בהתבסס על כך שלא התקיימה הוכחה נוספת לשכרותו של הנאשם, מלבד בדיקת מכשיר הינשוף (ראו תת"ע 3964-08-09 מדינת ישראל נ' משה טהר, 2.6.10 (פורסם בנבו), עמ' 1; ע"פ 6559/09 מיכאל ליבקין נ' מדינת ישראל, 22.3.10 (פורסם בנבו).
בעניינו, טרם נשמעו הראיות.
לאור כל האמור לעיל, עולה כי כתב האישום בתיק זה הוגש בהסתמך על ראיות לכאורה במישור המדעי, דהיינו בדיקת ינשוף, וכן על סמך בדיקת מאפיינים, בה כשל הנאשם.
העובדה שקיים בחומר החקירה דוח מאפיינים שאיננו תקין, משמיטה את הבסיס מתחת לטענות המקדמיות ומייתרת את הצורך בדיון בהן, באשר כולן מתייחסות למצב בו פרשת התביעה נסמכת רובה ככולה על בדיקת הינשוף ותוצאותיה.
לפיכך, אני דוחה את הטענה המקדמית.
אני קובעת את התיק להקראה ליום 2.9.10, שעה 10:00.
לזמן הצדדים.
ניתנה היום, ד' תמוז תש"ע, 16 יוני 2010, בהעדר הצדדים.