מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' מורן

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה לפיה נהג ברכב ביום 28.9.2007 כאשר רישיון נהיגתו פקע ולא חודש מיום 7.1.1988.

המדובר בתקופת פקיעה ארוכת שנים, ולמען האמת לא זכור לי כי נתקלתי בתיק בו תקופת הפקיעה המיוחסת לנאשם כה ארוכה.

הנאשם נשפט על ידי בהעדרו לאחר שלא התייצב למשפטו ביום 6.2.2008, ופסק דין זה בוטל לאחר שבקשת הנאשם התקבלה ביום 30.12.2008.

לזכות הנאשם ניתן לקחת את העובדה כי הוא הודה ולקח אחריות מלאה ביחס לעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בא כוח המדינה טענה לעונש בפניי ביום 6.5.2009 ובמסגרת טיעוניה לעונש עתרה המדינה לענישה הכוללת מאסר בפועל (שירוצה בדרך של עבודות שירות) ולצד רכיב ענישה זה ביקשה המדינה מאסר מותנה ופסילה בפועל לתקופה ממושכת.

ב"כ המדינה בטיעוניה הפנתה את בית המשפט לעובדה כי הנאשם נתפס על ידי שוטרים 13 פעמים לפני שביצע את העבירה בתיק זה, ובכל זאת המשיך לנהוג ברכב כאשר רישיונו פקוע ולא חודש.

למען האמת, לא ברור לי מדוע משטרת ישראל בחרה להמשיך ולתת לנאשם מפעם לפעם דו"ח הכולל זימון לבית המשפט מבלי לבצע הליך של מעצר כלפיו, שכן, לו משטרת ישראל היתה נוהגת בנאשם כפי שראוי היה והיתה עוצרת את הנאשם כאשר התברר לשוטר כי לפניו אדם אשר נוהג ברכב לאחר ששנים ארוכות לא חידש את רישיון נהיגתו, הרי שסביר כי הנאשם היה מפנים מיד שהוא מבצע עבירה חמורה על החוק, וסביר כי התנהגותו היתה נפסקת לפני שנים.

עצם העובדה כי נהג פוגש שוטר בעקבות ביקורת מסמכים, לשוטר נתונים בשטח כי בפניו נהג שלא חידש רישיון שנים ארוכות, ואותו נהג משוחרר ללא הליך של מעצר , יש באירוע מסוג זה משום מסר לנהג החשוד כי התנהגותו אינה נחשבת כהתנהגות הכוללת עבירה קשה על החוק, וכתוצאה מכך מפרש הנהג את התנהגותה הסלחנית של המשטרה כסוג של היתר להמשיך ולבצע את העבירה או לחזור על אותה התנהגות.

אני סבור כי על משטרת ישראל להפנים ולשנות את צורת האכיפה ביחס לעבירה מסוג זה. כאשר בפני שוטר מצוי נהג שרישיונו פקע שנים ארוכות על השוטר לשקול את עיכובו המיידי של אותה נהג לחקירה, ואם יש צורך בכך להביאו בהקדם האפשרי בפני שופט עם כתב אישום מתאים ובמידת הצורך אף עם בקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

כמובן שאין באמור לעיל כדי לשמש נסיבה אשר מצדיקה את התנהגות הנאשם לאורך יותר מעשרים שנה. הנאשם שבפניי אדם מבוגר וברור לי לחלוטין כי לפני שנים הבין כי נהיגה ברכב ללא רישיון אסורה בהתאם לחוק וחובה היה עליו בהתאם לחוק לחדול מהתנהגות זו עוד לפני שנים רבות.

התנהגות הנאשם לאורך השנים מצביעה על החלטה עקרה מצידו להמשיך ולנהוג בניגוד לחוק, תוך שהוא יוצר בכך גם סיכון למשתמשי הדרך האחרים, שכן בהתאם לחוק מרגע שחלפה שנה מיום אי חידוש הרישיון, נחשב הנאשם כבלתי מורשה לנהיגה כלל מבחינת משרד הרישוי.

מעבר לכל המתואר על ידי לעיל, אין אני יכול להתעלם ממספר נקודות אשר העלתה בצדק ב"כ הנאשם.

ראשית, הנאשם פעל נמרצות בתקופה האחרונה כדי לתקן את הפגם נשוא תיק זה.

ב"כ הנאשם הציגה בפני רישיון נהיגה תקף אותו אוחז היום הנאשם לאחר שעבר מבחן עיוני ומעשי מחדש לצורך קבלת רישיון נהיגה.

מעצם העובדה שהנאשם חידש את רשיונו מסכים אני עם ב"כ הנאשם כי המדובר למעשה בעבירה אותה הנאשם לא יכול לבצע, אלא אם כן יפסל בהחלטה שיפוטית ויחליט לנהוג בזמן פסילה.

מעברו הפלילי של הנאשם ניתן ללמוד כי על פי רוב מנהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי ולמעט אירוע פלילי אחד בעברו, שאין לו קשר לנהיגת רכב, עברו הפלילי נקי.

צודקת ב"כ הנאשם כי לא תלוי כנגד הנאשם מאסר מותנה, ונכון כי מדיניות בית המשפט בכל הקשור לענישה נוהגת על פי רוב להזהיר בדרך של מאסר מותנה טרם ישלח נאשם לריצוי ענישה מאחורי סורג ובריח.

אני סבור כי גם שליחתו של נאשם לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות היא ענישה שלפני הטלתה יש מקום על פי רוב לגזור מאסר מותנה, ורק אם מפר נאשם את התנאי שהיה תלוי נגדו יש מקום לעבור לשלב הענישתי הבא והוא רכיב של מאסר ממש, בין אם לריצוי בעבודות שירות ובין אם מאחורי סורג ובריח.

עמדתי זו כמובן תישקל בכל תיק לגופו של עניין, שכן ענישה לעולם תהיה אינדיווידואלית ובהחלט יתכן מצב בו גם כאירוע ראשון יגזור בית המשפט מאסר לריצוי בפועל (ראה לצורך כך הלכת בית המשפט העליון בפרשת מורד אבו לבן נגד מדינת ישראל ).

בנוסף לכל האמור לעיל יש לקחת בחשבון את העובדה כי העבירה נשוא תיק זה בוצעה על ידי הנאשם לפני כמעט שלוש שנים, ויש גם נפקות בעיניי לעובדה כי הנאשם סיים בשבועות האחרונים תקופת פסילה ארוכה של שנה בגין תיק זהה לגביו נשפט בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת.