מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' אביסרור ראובן

בפני

שופטת יפה שטיין

הכרעת דין

זוהי הכרעת דין בעניינו של הנאשם. על פי כתב האישום נמצא עובד זר אשר עסק בעבודות בניין בנכס הנמצא במושב מסילת ציון מגרש 113 (להלן גם: האתר), כשבין הנאשם לבין יוסף (יוסי) אורון נחתם הסכם לביצוע עבודות בניין באתר (מוצג ת/2 - להלן: ההסכם).

הוראות החיקוק על פיהם הואשם הנאשם: סעיף 2, 2(ב)(2), 2(ב)(3), ו- 2 (ב)(7) לחוק עובדים זרים התשנ"א- 1991 (להלן: החוק).

דיון:

אין חולק כי הנאשם היה במועד הרלבנטי קבלן אשר עסק בעבודות בניין, וכי בינו לבין מר אורון נערך הסכם לביצוע עבודות בניין באתר. כך עולה מפרוטוקול הדיון מה-12/7/09 – בתשובתו להקראה.

בכותרת ההסכם נרשם "הסכם פיקוח לעבודות בנייה". על פי הרשום בו, מועד ההסכם הינו: 20/5/03 . לעניין זה העיד מר אורון, כי לא דובר על הסכם פיקוח – למרות הכותרת, וכי לקח את הנאשם כקבלן לצורך עבודות בנייה, (עמ' 2 שורה 18 לפרוטוקול מיום 22/11/10). לדברי מר אורון (עמ' 3 שורה 1):"אני לא הבאתי אף עובד, ולא הזמנתי חומר. מי שעשה את כל הדברים האלה זה הקבלן". עדות זו אמינה עלי. כך גם מלמדת החשבונית שהומצאה עבור העבודה (ת/3)

מר אורון אישר בעדותו שאמנם עבד בסה"כ עם שני קבלנים, אלא שבמועד הרלבנטי לתביעה, רק הנאשם היה הקבלן במקום ולא דוד ביטון (הקבלן השני) (עמ' 2 שורה 12 לפרוטוקול). גם הנאשם עצמו הודה בת/8 ואף בחקירתו הראשית, כי במועד הרלבנטי ואף לאחר מכן – עבד כקבלן באתר, ושהמשיך לעבוד גם אחרי פברואר 2004 באתר.

ע"פ כתב האישום, ביום 4/2/04 בשעה 11:15 או בסמוך לכך, במסגרת סיור שגרתי שערכו מפקחי משרד העבודה והרווחה, נמצא באתר עובד זר אשר עסק בעבודות בנין ובין היתר בהכנת טיט. לעניין זה העיד בפני בית הדין מפקח התמ"ת, מר מרדכי אלירן, כי במהלך סיור שגרתי באזור, כביקורת יזומה, הבחין בעובד סיני שעובד בבית שברח' מסילת ציון 113, אך הוא ברח מהמקום כשראה אותו. לאור זאת תיאם עם משטרת ההגירה שיבואו לסייע, ולכן הגיעו ביום 4/2/04, שני צוותים – של הפיקוח ושל המשטרה. במועד זה הגיע שוב לבית והבחין בעובד סיני כשהוא מערבב בבית טיח, או משהו דומה, והוא ברח, לכיוון יער אשתאול ואז הוזעקו השוטרים שרדפו אחריו ותפסו אותו. מר שמעון ביטון העיד כי הוא היה השוטר שתפס את העובד הזר, כאמור בדו"ח הפעולה שכתב.

יצויין כי אמנם יש סתירה מסויימת בין שני העדים לגבי השאלה האם ניתן היה לגבות מהעובד הזר – שהינו עובד סיני - עדות בעברית (כשלדברי מר אלירן לא דיבר איתו כי לא ידע עברית, ולדברי השוטר - כן ניתן היה לתקשר איתו, ולגבות ממנו עדות). אעפ"כ, ולמרות סתירה מסויימת זו - עדויותיהם של השניים אמינים עלי. על פניו נראה שמר אלירן הניח שכשמדובר בעובד סיני ממילא לא ניתן לתקשר איתו, בעוד שהשוטר, מר ביטון, ניסה לשוחח עימו באופן בסיסי, והצליח. מכל מקום וכאמור עדויות שניהם ודו"חות הפעולה שרשמו ושהוגשו, מקובלים עלי כנכונים וכמשקפים את שארע.

לגבי פרטי העובד הזר ועובדת היותו שוהה בלתי חוקי – הוגשו תעודת עובד ציבור ורשימת העובדים – (ת/4, ת/6, ת/7). על פי מסמך ת/7 – תעודת בירור על נוסע – העובד הזר נכנס לישראל ב-21/9/01 וגורש מהארץ ב-9/2/04. על פי תעודת עובד ציבור (ת/6) תוקף האשרה פג ב-31/12/01 וכי המעסיק שעל שמו נרשמה האשרה הינו: מ. מגן אינטרנציונאל.

ע"פ כתב האישום נתפס העובד הזר (שפרטיו מצויינים בתעודת עובד ציבור), כשהוא מערבב טיט בתוך הבית. גם לגבי השאלה מה ערבב העובד הזר ואם היה זה טיח או גבס – מקובלת עלי עדותו של מר אלירן, כי דובר בטיט וכי העובד אכן נתפס בתוך הבית כשהוא מערבב טיט. עדות זו עדיפה עלי מעדותו של הנאשם אשר טען כי כלל לא עבדו בטיט אלא בגבס באותו שלב.

הטענה שהועלתה כאילו העובד הזר עירבב טיט בשביל קבלן אחר או עבור בית אחר – לא מקובלת עלי. אין זה סביר שיערבב טיט בבית שאינו עובד בו. מכל מקום טענה זו - מעבר לעצם העלאתה, לא נתמכה בכל ראייה לכך, וכאמור – איננה נראית סבירה כלל ועיקר. עוד טען הנאשם כי לפעמים פועלים לוקחים חומרים מבית אחר בלא ידיעת הקבלנים וכי יתכן שבמצב כזה נתפס העובד, אף שכלל לא עובד אצלו. גם טענה זו לא יכולה להתקבל, ואף איננה סבירה גם לאור העובדה שגם יום קודם לכן נראה עובד סיני בורח מהאתר. לעניין זה נשאלה נאשם בחקירתו הנגדית _עמ/ 18 שורה 5:"ש. בהודאה שלך, איפה אתה טוען שהעובד הזר ערבב טיח או טיט בסלון של משפחה אחרת או באתר בניה אחר?ת. אתה יודע כמה דברים לא טענתי בהודעה שהם נכונים וצודקים".אעפ"כ, ברור לחלוטין מדברי הנאשם, כי במועד בו נחקר לא טען טענה זו, שהועלתה רק לקראת הדיון בבית הדין.

מטעם הנאשם העיד רק הנאשם עצמו, ולא הובא אף עד או ראיות אחרות היכולות לסתור את הראיות מטעם המאשימה. לדבריו, יש לו 15-17 עובדים פלסטינים עם אישור עבודה ולכן לא נזקק לפועל הסיני , אלא שגם טענה זו לא הוכחה. לדברי הנאשם נמצא עדיין בקשר עם חלק מהעובדים שיש לו לגביהם אישור עבודה. אעפ"כ, לא הביא מי מעובדיו כדי להעיד על כך שעבדו במקום, וכי העובד שנתפס לא עבד עימם כלל.

לטענת ב"כ הנאשם לו היו גובים מהעובד הזר עדות מלאה, ניתן היה לקבל את תשובותיו לשאלה מי העסיקו, ואז היה מתברר כי לא הנאשם העסיקו. לעניין זה יצויין כי אין חובה לעשות כן, ואף לא תמיד ניתן לקבל כאמינה את גירסת העובד הזר בשאלה מי העסיקו (כאשר קורה לא אחת כי עובד זר נותן שמות פיקטיביים על מנת שלא לפגוע במעסיקו האמיתי). מכל מקום אין באי גביית עדות מהעובד הזר כדי לגרום לזיכויו של הנאשם לאור מכלול הראיות שבתיק.

לעניין טענת ב"כ הנאשם בסיכומיו, אין לראות בנאשם כמי שעבד באופן בלעדי כקבלן במקום, כיוון שעבד קבלן נוסף בשם דוד ביטון. טענה זו נסתרה, כאמור, בעדותו של אורון אשר העיד במפורש כי למרות שעבד בבניית הבית עם שני קבלנים – במועד הרלבנטי לתביעה רק הנאשם עבד במקום (עמ' 2 שורות 4-14).

עוד טענה שנטענה הינה כי העובד הזר נכנס לארץ עם אשרת עבודה מחברת מגן אינטרנשיונאל, וכי לא נבדקה האפשרות כי היא המעסיקה שלו. אלא שגם בעניין זה –אין רלבנטיות לשאלה מי קיבלו כשהגיע לארץ, ועל שם מי נרשמה האשרה בכניסתו לארץ. ע"פ תעודת עובד ציבור, שלא נסתרה, במועד בו נתפס העובד הזר לא הייתה לו אשרת שהייה בתוקף, ואף אם נכנס לארץ כעובד של חברה זו (שלא נטען שעבדה באתר) – אין זה מסייע לנאשם באשר אין לו אישור העסקה ספציפי להעסיק עובד זה.

מכל מקום – טענה זו נטענה בעלמא, ולא הובא מי מטעם חברת מגן אינטרנשיונאל כדי שיעיד כי נכון למועד ביצוע העבירה, הועסק העובד על ידי החברה.

גם הטענה בסיכומי ב"כ הנאשם כי הנאשם לא היה קבלן אלא רק מפקח – נסתרה , כאמור לעיל בעדותו של מר אורון.