מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-אזרחי נ' ג'מאל

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירה של השמטה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן:"פקודת מס הכנסה"), עבירה של מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה וכן עבירה של שימוש במרמה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

במועדים הרלוונטיים, היה הנאשם קבלן לביצוע עבודות מסגרות. בתאריך 12.09.04 הגיש הנאשם דו"ח למס הכנסה על הכנסותיו לשנת 2001 ובו ציין כי הינו "שכיר מובטל" וכי לא היו לו הכנסות לשנת מס זו. בפועל הנאשם עבד באותה שנה בשלושה מקומות עבודה שונים וקיבל מהם, תמורת עבודתו, סכום כולל של 500,648 ₪ כולל מע"מ.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולפיו במידה ויסיר הנאשם את המחדל, תגביל עצמה התביעה בטיעוניה לעונש למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

טיעונים לעונש:

התובעת טענה כי שליחת היד לקופה הציבורית הינה עבירה קלה לביצוע וקשה לגילוי אשר הפכה למכת מדינה, על כן העונש ההולם בגינה הינו מאסר מאחורי סורג ובריח. לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת בעבירות מס, אולם לזכותו של הנאשם עומדת העובדה כי הסיר את המחדל האזרחי, הזמן הרב שחלף וכן העובדה כי לא עבר מאז עבירות מס נוספות וכפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון, הגבילה עצמה התביעה לענישה מתונה הכוללת מאסר בפועל אשר לא תתנגד כי ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס גבוה שישקף חומרת העבירה וירתיעו מלבצע עבירות דומות בעתיד.

הסנגור טען כי הנאשם הסיר את המחדל במלואו, הביע חרטה מעשית, בכך שהחזיר את כספי הגזילה. הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר. לנאשם אין למעשה עבר פלילי, למעט תיק מס הכנסה בגין אי הגשת דוחות שהינה עבירה של קנס מנהלי. הנאשם נורמטיבי, מפרנס יחיד. הנאשם עבר תקופה קשה, במהלכה גססה אמו שהיתה חולת סרטן והנאשם טיפל בה. מאז ביצוע העבירות ועד היום לא עבר עבירות נוספות. לאור כל האמור לעיל, ביקש שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל, לגלם את עונש המאסר בקנס עם ענישה צופה פני העתיד. במידה ויוטל קנס ביקש לפרוס אותו לתשלומים.

דיון:

המדובר בעבירות חמורות לפי חוקי מס הכנסה של הגשת דוחות שאינם נכונים, השמטת הכנסות תוך שימוש במרמה. חומרתן של עבירות המס ידועה ונקבעה שוב בבית המשפט העליון ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) :

" בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי , ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויוניות בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה".

קיים קושי רב בגילוי עבירות מס, שכן כל המעורבים הינם בעלי אינטרס שלא לגלות את העבירות. יש לשקול ענישה מכאיבה שיש בה כדי להרתיע עבריינים בכוח למול הפיתוי לרווחים קלים ומהירים, וכן למול הסיכוי הקלוש להיתפס. וכך נקבע ע"י כב' הנשיא ברק בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט נ' מדינת ישראל פ"ד לה (3) 218 :

" בהטלת עונשי מאסר אלה, מביעה החברה המאורגנת , את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס ומטביעה עליהם אות של קלון. יידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו לבן והרי הוא כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט ".

יש להבהיר לעברייני מס בכוח כי אין כדאיות כלכלית במעשיהם הנלוזים, על כן העונשים המועדפים בעבירות אלה יהיו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וכן קנסות גבוהים, כפי שנקבע ברע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) , מפי כבוד השופט ס' ג'ובראן :

"ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור" .

נראה אף כי אין לתת משמעות יתרה לעניין קיומן של נסיבות אישיות וכלכליות, ומשקלן של אלו בקביעת העונש נקבע בע"פ 6474/03, יוסף מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3), 721 עמ' 726-727 :

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית".

לאור כל האמור לעיל, בבואי לגזור את הדין, אשקול נסיבותיו האישיות של הנאשם, העובדה כי הודה בעובדות כתב האישום וכי הסיר את המחדל והשיב כספי הגזלה לקופת המדינה, ואתן להן את משקלן הראוי אל מול חומרתה של העבירה ונסיבות ביצועה, בכך שאאפשר ריצויו של עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי הנסיבות לקולא ולחומרא, אני מטיל עונש כדלהלן:

אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל של חודשיים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות בבית הקשיש בשפרעם, תחילת העבודות ביום 22/11/10.

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על אותן עבירות.