גזר דין
הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח חובה והדחה בחקירה.
הנאשם זוכה מעבירות של שבועת שקר ושיבוש מהלכי משפט.
עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין אציין בקצרה כי ביום 5.10.05 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכביהם של הנאשם ובאסם אבו שאהין. במועד התאונה לא היתה לנאשם פוליסת ביטוח חובה בתוקף לגבי רכבו, והיא הונפקה לו רק מאוחר יותר באותו יום לתקופה של חודש אחד, ושולמה בבנק הדואר למחרת התאונה.
ביום 13.12.05 דרש הנאשם באמצעות עורך דין, פיצויים מן המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, תוך שהוא טוען כי התאונה אירעה ביום 6.10.05.
בנוסף, ביום 23.1.07, עם צאת הנאשם מחקירתו במשטרה בחשד לעבירות נשוא כתב האישום, טלפן לאבו שאהין וביקש לפגשו מן הטעם "שיש בעיה עם התאריך". השניים נפגשו והנאשם ביקש מאבו שאהין למסור למשטרה כי התאונה אירעה ביום 6.1.05.
הנאשם כבן 66 ואין לו עבר פלילי.
התובע מבקש להטיל עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וכן קנס כבד שיעלה בקנה אחד עם ניסיונותיו של הנאשם לגרוע מכיסה של חברת הביטוח, וכן פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם.
התובע מציין בטיעוניו כי מעשיו של הנאשם חמורים וכי יש ליתן משקל לעובדה כי המדובר בעבירות שכיחות שיש להטיל בגינן ענישה מרתיעה, ואף מפנה לרע"פ 6206/04 מסיקה נגד מדינת ישראל, שם אושר עונש מאסר של 10 חודשים בגין עבירות מן הסוג דנן.
אשר למעשי המרמה, טוען התובע כי יש ליתן משקל גם להתנהגותו של הנאשם במהלך ניהול המשפט, ולצעקותיו מחוץ לאולם על עד התביעה אבו שאהין, וכן על התערבותו הבוטה במהלך עדותן של עדות ההגנה, דבר המתיישב היטב עם עבירת ההדחה בחקירה בה הורשע.
לטענת התובע, הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו, ניהל את המשפט עד תומו, כאשר גם חלוף הזמן אינו נסיבה אותה יש לזקוף לזכותו מאחר והנאשם נחקר בשנת 2007, וכתב האישום הוגש זמן סביר לאחר מכן באותה שנה.
הנאשם טוען כי כל שרצה הוא לעשות טובה לאבו שאהין, וכי יש שני עדים שהיו עימו ברכב, והוא כלל לא צריך לקבל עונש. לטענתו עובד הוא מעט כנהג מונית, הוא חולה וסובל מגבו.
אין צורך להכביר מלים בדבר חומרת מעשיו של הנאשם.
בעבירות מן הסוג אותו ביצע, נפגע הציבור לא רק ברמה הכלכלית אלא גם ברמה המוסרית והרעיונית: רבים המנסים לקבל במרמה כספים מחברות הביטוח, ומי שבסופו של דבר פורע את החשבון הוא מחד – הציבור הנאלץ לשלם מחירים גבוהים יותר תמורת הביטוח, ומאידך – הנפגעים האמיתיים שהטיפול בעניינם מתעכב שלא לצורך ומסתבך מעל לדרוש. משכך, מתבקשת ענישה משמעותית ומרתיעה (ר' בענין זה רע"פ 6206/04 מסיקה נגד מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 777 וכן עפ"א (מחוזי נצרת) 299/09 מרים והאני עומר נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 13.10.09).
עוד יש לזכור כי הנאשם נהג ללא פוליסת ביטוח חובה ברכב, ובמקצועו כנהג מונית, סיכן את נוסעי הרכב אותם העלה לרכבו, במקרה והללו יפגעו.
לכך מצטרפת גם העבירה של הדחה בחקירה בה הורשע הנאשם, אשר הינה עבירה חמורה אף היא, הפוגעת בטוהר ההליך השיפוטי וחשיפת האמת. לא בכדי קבע המחוקק עונש מאסר מירבי של חמש שנים בגינה, וזאת על מנת לצמצם את התופעה של השפעה על עדים אשר הפכה לחזון נפרץ ושיש בה סכנה חמורה של שיבוש עשיית הצדק במשפט (ר' ע"פ 814/78 מוסק נגד מדינת ישראל, פד"י לד(1), 343).
כפי שנקבע בהכרעת דינו של הנאשם, פנה הוא מספר פעמים לאבו שאהין על מנת לנסות ולהדיחו כדי שימסור שהתאונה אירעה ביום 6.10.05.
בגזירת דינו של הנאשם יש להתחשב, עם זאת, גם בנסיבות העומדות לזכותו, ובהן עובדת היותו אדם נורמטיבי, איש עבודה שאין לחובתו הרשעות קודמות. הנאשם טוען כי הוא סובל מבעיות בריאות ולענין זה אקבל את דבריו חרף העובדה כי לא הציג מסמכים רפואיים המאמתים את טענותיו.
עוד יש לשים אל לב כי העבירה בוצעה בשלהי שנת 2005, וכי מאז לא הסתבך הנאשם בעבירות נוספות.
הנאשם לא הודה במיוחס לו בבית המשפט, וזוהי כמובן זכותו ואין להחמיר בעונשו בשל כך. עם זאת, לא יוכל לבקש לעצמו את ההקלה הניתנת בדרך כלל למי שמודה במעשיו ובכך חוסך זמן שיפוטי, ובעיקר את הצורך המכביד בעדויות העדים השונים.