גזר דין (נאשם 11)
רקע עובדתי והסדר הטיעון
1.במהלך חודש אפריל 2007, הגישה המאשימה כתב אישום רחב יריעה, נגד 11 נאשמים ובכללם 3 חברות. כתב האישום כלל 11 אישומים אשר יוחסו לנאשמים שונים על פי מעורבותם. באופן כללי, מדובר בפרשת הונאה שהתפרשה על פני 3 שנים ובמסגרתה עסקו שתיים מן החברות המתוארות בכתב האישום במהילת חומרי דלק אותם שווקו, על מנת להגדיל את רווחיהן. פעולת מהילה ומכירת הדלק המהול גררה אחריה עבירות נוספות שתוארו בכתב האישום המקורי.
כמו כן פירט כתב האישום עבירות של כיול משאבות, כך שכמות הדלק שתסופק ללקוחות של תחנות הדלק שבבעלותן תהיה קטנה יותר מן הכמות שהופיעה במונה של המשאבה. עניינו של נאשם 11 הוא במעורבותו בהיבט של כיול מוני משאבות.
2.מועד תחילת בירור המשפט ידע תהפוכות שכן התברר שכתב האישום הוגש עוד בטרם נערך שימוע לנאשמים, תוך הבטחה שלא יהיה בהגשתו כדי לפגוע בזכותם לשימוע. לאחר השימוע, ביקשה המאשימה להשלים את החקירה בנקודות מסוימות והתיק החל להשמע במרוצת חודש ספטמבר לפני שנה. ביני לביני, הגיעה המאשימה להסדרי טיעון עם כלל הנאשמים, למעט נאשם 5 שנמחק מכתב האישום ונאשם 10 שביקש לנהל הוכחות. במסגרת הסדרי הטיעון נגזרו עונשים שונים לנאשמים המעורבים, איש כפי חומרתו. על נאשמים 1 ו-2 הוטלו עונשי המאסר החמורים יחסית מאלה שהוטלו על אחרים משום שמעורבותם בפרשה היתה ללא ספק הדומיננטית ביותר.
3.הסדר הטיעון אליו הגיעו המאשימה ונאשם 11, מפרט את העובדות בהן הודה הנאשם כפי שיוצגו להלן. בכל הנוגע לעונש, הסכימו הצדדים כי ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה ואילו המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל של חודשים ספורים שירוצה כולו בחופף לעונש של 9 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על הנאשם בת.פ. 5010/03 של בית משפט השלום בבאר-שבע בגזר דין מיום 30.5.04. אשר לעובדות בהן הודה הנאשם, בתקופה שבין סוף אוגוסט 2006 ועד ליום 24.10.06, כייל הנאשם מוני משאבות בתחנת הדלק "רמה" שברמת-גן באופן שנוצר מצג שווא כלפי לקוחות התחנה, כאילו סופקו להם כמויות דלק גדולות יותר מאלה שסופקו בפועל. כתוצאה מכך שילמו הלקוחות בעבור כמות דלק גדולה יותר מאשר קיבלו. הכיול בוצע באופן שעל כל מילוי דלק, היתה כמות הדלק המתקבל בפועל נמוכה בכ-3% מהכמות המצויינת במונה המשאבה. באופן זה, נצברו במאגרי תחנת הדלק האמורה עודפים של אלפי ליטרים של דלק. העבירה שיוחסה לנאשם היא קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977.
טיעוני הצדדים
4.ב"כ המאשימה ביקש כי אפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם ואטיל עליו עונש מאסר חופף בן מספר חודשים. לטענתו, המדובר בעבירה שהתמשכה על פני תקופה של חודשיים, ואשר במהלכה הצליח הנאשם לגזול במרמה מלקוחות תחנת הדלק אותה ניהל מטעמם של בני משפחת סיטבון (נאשמים 1 עד 3) אלפי ליטרים של דלק. הנאשם הפר בהתנהגותו את חובת האמון כלפי חברת "דלק" ופגע בלקוחות שלא יכולים היו לדעת כלל כי הם מרומים. עוד עמד על עברו הפלילי של הנאשם הכולל עבירות מרמה בגינן ריצה עונשי מאסר. לדידו חלקו של הנאשם אינו נופל מחלקו – למשל – של נאשם 3, אשר נדון לעונש של 4 חודשי מאסר בפועל. עברו הפלילי של הנאשם אשר כולל עונש מאסר מותנה התלוי ועומד נגדו, אינו יכול לשמש לו הגנה ולהביא לכך שכדי להמנע מהפעלת העונש המותנה, ייגזר על הנאשם עונש קל לאין ערוך מזה שנגזר על מעורבים אחרים בפרשה באותה דרגת חומרה.
5.לעומת זאת, ביקש ב"כ הנאשם כי אתן את מלוא המשקל להמלצת שירות המבחן לפיה יוארך המאסר על תנאי ויוטל על הנאשם עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב. לדבריו חלקו של הנאשם שולי, הוא לא נטל אגורה לכיסו וביצע את העבירות משום שהאחים סיטבון היו היחידים שהיו מוכנים להעסיקו לאחר ששוחרר מבית הסוהר, אולם התנו זאת בכך שישתף פעולה עם מעשיהם הרעים. ב"כ הנאשם עמד על כך שמאז ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, היינו לפני כ-4 שנים, שיקם הנאשם את חייו ולא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים. לדידו שליחת הנאשם למאסר לא תשרת כל אינטרס ציבורי ותהרוס את שבנה הנאשם בעמל רב בשנים האחרונות.
תסקיר המבחן
6.שירות המבחן עומד בתסקיר מפורט על נסיבות חייו של הנאשם. המדובר באדם כבן 40, נשוי ואב ל-3 ילדים בגילאים 20 עד 4.5. מזה 3.5 שנים הוא עובד כנהג אוטובוס. ילדותו של הנאשם מאופיינת בחוויות קשות ובאופן מיוחד מות אביו באופן פתאומי כאשר הנאשם היה כבן 11. משפחתו של הנאשם ידעה קשיים כלכליים וקשיים נוספים המפורטים בתסקיר. שירות המבחן מכיר את הנאשם מעבירות קודמות ובכללן שורה של עבירות הונאה בגינן נשפט בשנת 2003 ל-14 חודשי מאסר. לאחר השיחרור, כך מדווח התסקיר, הצליח הנאשם לשקם את יחסיו עם אישתו ולאחר מכן נולדה בתם השלישית. התסקיר מדווח על שינוי לטובה שחל בהתנהלותו של הנאשם ועל תפקודו הנורמטיבי כבעל וכאב, המצליח ליצור עתה קשר משמעותי עם בני משפחתו. התסקיר מדווח על קשיים לא פשוטים עמם על בני הזוג להתמודד בכל הנוגע לילדיהם והסנגור, כמו גם אשת הנאשם, פרטו על כך בעל-פה. מחמת צנעת הפרט, לא ארחיב את הדיבור, אולם לא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר אכן בקשיים של ממש.
אשר לעבירה, שירות המבחן מתרשם כי הנאשם נוטל אחריות למעשיו ומסביר את מעורבותו בכך שהאחים סיטבון היו היחידים שהסכימו לקבלו לעבודה בהינתן עובדת היותו אסיר משוחרר. הנאשם חש מחוייבות גדולה כלפיהם ולכן הסכים לקבל את העבודה בתנאי שהללו התנו, היינו שיעלים עין מן הנעשה בתחנת הדלק.
שירות המבחן סבור כי עונש מאסר בפועל יוביל להתמוטטות רגשית וכלכלית של המשפחה. עוד עומד הוא על כך שמזה כ-4 שנים לא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים וכי ניתן להתרשם כי הנאשם אכן מנסה בשנים האחרונות לעבור הליך של שינוי דפוסי התמודדותו. לפיכך ממליץ שירות המבחן לאפשר לנאשם הזדמנות שיקומית, להאריך את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, וכדי להציב בפניו גבולות בענישה מוחשית - להטיל עליו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 600 שעות.
דיון והכרעה
7.אכן עברו הפלילי של הנאשם בעבירות מן הסוג הנדון כאן, כמו גם חומרתה הרבה של העבירה בה הורשע, על נסיבותיה, היו על פניו מצדיקים נקיטת גישה מחמירה. הנאשם קיבל אזהרות כואבות ממערכת אכיפת החוק על אשר צפוי לו אם ישוב לבצע עבירות, והנה שב וחטא. גם נסיבות העבירה אינן פשוטות. הנאשם ניהל תחנת דלק ובמשך חודשיים היה אחראי לכך שהמשאבות תהיינה מכויילות במרמה ותגזולנה בדרך זו את קהל הלקוחות.
8.ביחס לנאשמים האחרים בפרשה, הרי שאין ספק כי הנאשם אינו מן "הבכירים" שבהם. נאשם 1 ונאשם 2 היו העבריינים העיקריים ונדונו לעונשי מאסר של 27 ו-29 חודשי מאסר בהתאמה. נאשם 3 נדון ל-4 חודשי מאסר בפועל. כמו כן הוטלו עליהם קנסות כספיים. נאשמים 4 ו-9 נדונו לעונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
9.איני סבורה כי חומרת מעשיו של נאשם 11 מגעת לחומרת מעשיו של נאשם 3. האחרון הודה בכך שאמור היה לקבל לידיו סכום של 10,000 ₪ בנוסף לכך שעסק בכיול משאבות. בנוסף, ולכך יש חומרה מיוחדת, נאשם זה הודה שנתן סכום של 1,000 ₪ לממונה על בדיקות ומשקלות מטעם משרד המסחר והתעשיה. בגין מעשה זה יוחסה לו עבירה של סיוע להפרת אמונים. הנה כי כן, למעשיו של נאשם 3 התלווה גוון של שחיתות שהוא אלמנט מחמיר במיוחד. אשר לנאשם 4, הרי שהלה הודה כי במהלך תקופה של למעלה משנה עסק באופן אינטנסיבי בפריטת עשרות שיקים מחשבון החברה בסכום כולל של כ-15 מיליון ₪ כשאת סכומי הכסף המזומן העביר לידיו של נאשם 2, או החזירם לקופת החברה. מעשים אלה נעשו על מנת להתחמק מתשלום מס הכנסה ומע"מ. נאשם 4 נדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות כאשר ההנחה שפעלה לטובתו היתה כי עשה את כל שהודה בו מתוך עצימת עיניים מבלי שהפיק רווח אישי. עם זאת, ברור שהמדובר בפעילות אינטנסיבית ומתמשכת לאין ערוך מזו של נאשם 11. אשר לנאשם 9, הרי שזה סיפק לנאשם 1 חומרי מהילה במהלך תקופה של מספר חודשים ואף ייעץ לו כיצד להשתמש בהם ולהסוות את המהילה על מנת שלא תתגלה. גם כאן דומה כי מדובר במעשים חמורים יותר על פי טיבם מאלה של נאשם 11.
10.לא הייתי מהססת להטיל על הנאשם עונש מאסר ולו כזה שירוצה בעבודות שירות לנוכח עברו ולנוכח נסיבות ביצוע העבירה בה הורשע. אלא שלעיתים האינטרס שבשיקומו של נאשם מכריע. למסקנה זו הגעתי על יסוד שיקלול של מספר נתונים. ראשית, עברו הפלילי של הנאשם, חלקו מתייחס לתקופה בה היה קטין (שנים 96 עד 99). לאחר מכן ביצע מספר עבירות מרמה בשנת 2002 בגינן נדון כאמור לעונש של 14 חודשי מאסר. העבירה שבגינה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בוצעה באותה תקופה בה בוצעו העבירות הנ"ל ולא מן הנמנע כי לו היה הנאשם מיוצג בהליך בו נדון לעונש המאסר האמור, היתה גם עבירה זו מצורפת ולא נדונה בנפרד. כעולה מפרוטוקול הדיון בת.פ. 5010/03, אמר הנאשם לבית המשפט כי "התיק הזה היה אמור להיות מצורף. אני ייצגתי את עצמי ועשיתי את העסקה בעצמי. פרקליט מחוז ירושלים פנה בבקשה ואף שלח פקס כדי לצרף את התיק ולא לחרוג מההסכם של הסדר הטיעון". מתשובת ב"כ המאשימה באותו הליך קשה להבין מדוע כתב האישום לא צורף. בנסיבות אלה, וכשהמדובר בעבירה משנת 2001 שנדונה בשנת 2004, יש ליתן משקל לטענת הסנגור לפיה לא יהיה זה מן המידה להפעיל כנגד הנאשם את המאסר המותנה. שנית, מאז אוקטובר 2006, לא נרשמו לחובת הנאשם תיקים פתוחים או הליכים פליליים כל שהם. עובדה זו יש בה כדי לתמוך תמיכה של ממש כי חל שינוי באורחותיו של הנאשם. נראה בעיני, כי כאשר בא בפני בית המשפט אדם, שהנתונים האוביקטיבים מצביעים על כך שהפנים את החובה לכבד את החוק ובמשך שנים מספר אינו עובר עוד עבירות, על בית המשפט להושיט לו יד. אכן יש מסר הן ליחיד והן לרבים, ולפיו חרטה כנה ואמיתית יש לה משמעות. מובן, כי לא תמיד ניתן יהיה להתחשב בנסיבות אלו, והדבר כרוך בחומרת העבירה. בענייננו, הן חומרת העבירה והן המדרג העונשי בתיק הנדון מאפשרים התייחסות כזו. שלישית, ההליכים בתיק זה התנהלו עת רבה וחלק ניכר מן הזמן שחלף יש לזקוף לחובת המאשימה כפי שתואר בפתח הדברים. חרב ההליך הפלילי היתה מונחת על צווארו של הנאשם עת רבה, שלא בטובתו. לזמן שחלף יש משקל בפני עצמו, ומשקל זה מתעצם, כאשר ניתן ללמוד על השינוי החיובי שחל בהתנהלותו של הנאשם. ורביעית, הבאתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם ושל בני משפחתו. התרשמתי כי הערכת שירות המבחן לפיה עונש מאסר ימים אסון על המשפחה, יש לה על מה שתסמוך. ושוב, לא תמיד שיקול זה יוכל להביא לתוצאה של המנעות מהטלת עונש מאסר, אולם בשים לב למפורט לעיל, דומה כי הטלת עונש מאסר תהיה בלתי מידתית ותעמוד בסתירה לאינטרס הציבורי שבשיקומו של הנאשם ושל בני משפחתו.
11.נוכח כל אלה, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א.עונש המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בת.פ. 5010/03 יוארך בשנתיים.