מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' משיח ואח'

בפני

כב' השופט ארז יקואל

הכרעת דין

לנאשמות 1 ו-4

מבוא

1.ביום 14/12/2007 יצא ילד בשם דניאל פחימה, בן שלוש, מגן נעמת ברחוב השלושה 7 בעיר בת-ים. הוא שוטט לבדו ברחובות העיר, עד שנמצא לאחר כשעה כשהוא עומד ברמזור ברחוב סואן (להלן – "הילד" וה"גן" בהתאמה).

2.השאלה הניצבת במוקד הדיון הינה, האם בשל רשלנות הנאשמות – מטפלת בגן הראשונה ומנהלת הגן הרביעית - התאפשרה יציאת הילד מהגן.

3.כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמות עבירה של השארת ילד ללא השגחה לפי סעיף 361 רישא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן "החוק") ומוסיף ומתאר כי הנאשמות, כל אחת על פי תפקידה ואחריותה, התרשלו בכך שלא פעלו למניעת יציאת הילד מהגן, השאירו אותו כשהוא נתון בהשגחתן ובאחריותן ללא השגחה ראויה והותירו פתח לחשיפתו לפגיעה ממשית ולסיכון חייו.

4.הנאשמת 2 שימשה כאחראית כיתה עליה נמנה הילד ותקרא להלן – "מזל". הנאשמת 3 שימשה כמטפלת בגן ותקרא להלן – "דורית". הנאשמות 2 ו- 3 הודו בעבירת הרשלנות שיוחסה להן ונגזר דינן. הנאשמות 1 ו-4 תקראנה להלן "לימור" ו"פנינה" בהתאמה.

5.למעט הודייה במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום, כפרו לימור ופנינה בעובדות המטילות עליהן אחריות לאירוע המתואר בו. שתי הנאשמות טענו לרשלנות אחרת משלהן, שהביאה ליציאת הילד מהגן.

לימור טענה כי בעת הרלוונטית, היא ביצעה עבודות ניקיון בגן כהוראת דורית, עת הילד נמצא בהשגחה חלופית. פנינה טענה כי תפקידה אינו מחייב שמירה על ילדים בפועל וכי היא פעלה מעבר לנדרש על מנת להטמיע נהלי עבודה, ביניהם כללי התנהגות למניעת יציאה לא מפוקחת של ילדים מהגן.

6.התרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם, ממכלול נסיבות העניין, מאותות האמת שהתגלו במהלך הדיון ומהגיונם של דברים ושוכנעתי שהוכח מעל לכל ספק סביר כי רשלנות הנאשמות הביאה ליציאת הילד מהגן ולהעמדתו בסיכון ניכר, בהעדר אפשרות סבירה אחרת לקרות האירועים לבד מזו המפלילה.

7.מצאתי כי הנאשמות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית החלה עליהן ביחס לילד, משנמצא קשר סיבתי הדוק בין יציאתו מהגן לבין אופן הצגת ויישום נהלי בטיחות בהפעלת הגן.

בנסיבותיו הייחודיות של העניין, יציאת הילד מהגן הייתה בצפייתן הברורה של לימור ופנינה, הן חדלו מהתנהגות סבירה ומתבקשת לשם מניעתה והתעלמו למעשה מאפשרות התרחשותה.

בחינת מכלול הראיות מעלה תמונה עגומה באשר להתנהלות צוות הגן ובכללו לימור ופנינה. הנאשמות כולן, כל אחת על פי תפקידה, הביאו ברשלנותן ליציאת הילד מהגן. נהלים חשובים מתבקשים הקשורים לביטחון הילדים בהקשר למניעת עזיבתם הלא מבוקרת את הגן, לא קיבלו את המשקל המתבקש על דרך הטמעתם וקביעת התנהלות מדוייקת ליישומם.

לימור התרשלה ולא התנהגה כמטפלת סבירה בכך שהפעילה שיקול דעת שגוי וביצעה עבודות ניקיון בשעת דחק בה מגיעים הורים ליטול את ילדיהם מהגן. בשעה זו, נדרשת השגחה הדוקה על הילדים ומתבקש כי לימור לא תנתק עיניה מאלו הנתונים להשגחתה בכלל ובשעה זו בפרט.

אין נפקא מינא אם רשלנותה של לימור הייתה לנוכח נהלים קיימים בגן או לנוכח מאפייניה של מטפלת גן סבירה. ממילא מתבקש מכזו כי לא תנתק שימת לבה מהילדים עליהם היא מופקדת דווקא בשעה שנדרשת השגחה הדוקה עליהם.

פנינה התרשלה בכך שלא הטמיעה נהלים קריטיים לשמירת בטחון ילדי הגן. היא הותירה לצוות הגן אפשרות לפרשנות אסורה ורופפת ביישומם, היא לא פרטה אותם לפרטים ולכדי כללי התנהגות ברורים ומחייבים אישית, היא לא הדגישה אותם בכתובים או דאגה להטמעתם בדרך אחרת והיא לא העלתה את רף ההתייחסות אליהם, כנדרש וכמתבקש, מאירוע סמוך קודם בו כמעט ויצא הילד השובב מהגן. אחרון אך לא בחשיבותו, פנינה ראתה כיצד נהלי בטיחות בהם היא אוחזת מופרים בזמן אמת ולא עשתה דבר.

למעשה, פנינה הותירה פתח לעובדות הגן להעדיף את נוחותן ובהתחשב ברקע הנסיבות המיוחדות, הדברים מגיעים כדי התנהגות מנוגדת למתבקש ממנהלת גן סבירה. תוצאת הדברים נפרטה להותרת השער הפנימי בגן, המאפשר מניעת יציאת הילדים משטחו, ללא השגחה ובנפרד, לביצוע עבודות ניקיון על ידי עובדות הגן בשעה המקשה על השגחת הילדים כשהוריהם מגיעים לאספם.