מ' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

האם וכיצד ימשך ההליך דנן? אלו השאלות העומדות להכרעה כעת.

הרקע ועמדות הצדדים

1. ביום 13.2.2015 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב, לבקשתו, וביום 22.2.2018 הוכרז החייב כפושט רגל.

2. מצבת חובותיו המאושרים של החייב מגיעה כדי 700,940 ₪, מתוכם 6,436 ₪ בדין קדימה. עיקר חובותיו של החייב הם לחברת הביטוח "הראל" [חוב מאושר בסך 475,080 ₪ משנת 2014] ולחברת כלמוביל [חוב מאושר בסך 142,290 ₪ משנת 2013]. אין מחלוקת כי החוב לחברת הביטוח הראל נוצר בשל עבירות מרמה שביצע החייב, וחברת הראל אינה מסכימה להחיל את ההפטר על חוב זה, ועומדת על גבייתו במלואו. משכך, ממילא בהתאם לסעיף 69(א)(2) בפקודה, לא יחול ההפטר על חוב זה.

   לטענת החייב [הודעתו מיום 7.3.2021] החוב לחברת כלמוביל הוא חוב בגין הלוואה ואינו קשור להליך הפלילי. אציין כי מתסקיר הנאמנת עולה כי גם חוב זה נוצר כתוצאה ממעשי מרמה בגינם הורשע. בשלב זה, אין צורך להכריע במחלוקת זו לעניין מקור החוב לחברת כלמוביל.

3. החייב כבן 40, אינו בריא [יש לו תעודת עיוור], נשוי בשנית ואב ל- 5 ילדים קטינים, והוא ואשתו הנוכחית מתקיימים מקצבאות. החייב צובר חוב חדש למל"ל נוכח אי תשלום מזונות לאשתו הראשונה.

4. במהלך חודש יוני 2018 הוגשה בקשה לביטול הענקה, לפי סעיף 96 בפקודה, במסגרתה עתרה הנאמנת לבטל הענקת חלקו של החייב בדירת המגורים לגרושתו, במסגרת הסכם גירושין [בקשה 12]. בהמשך, הוגשה במקומה בקשה לפירוק שיתוף בנכס המקרקעין [בתהליך 15].

   בהחלטתו של כב' השופט עמית כהן מיום 30.10.2019 התקבלה הצעת הנאמנת לפדיון זכויות החייב בנכס על ידי גרושתו בעבור סכום של 75,000 ₪. בין לבין ניסה החייב [באישור בית המשפט] להגיע להסדר עם הנושים על מנת לנסות ולהביא לתועלת ממשית של כלל הנושים בהליך [ראו בין היתר החלטה מיום 30.10.2019]. ואולם, בשל היעדר התקדמות בהליך, נקבע דיון בהצעת הנאמנת למימוש הנכס נשוא הבקשה לפירוק שיתוף, וזאת ליום 3.3.2021. בטרם הדיון הודיע הבנק [בנק מזרחי טפחות] כי אין ברצונו בשלב זה לממש את הנכס עבור המשכנתא נוכח היעדר כדאיות בשל שהנכס תפוס [הודעה מיום 12.7.2020 בתהליך 15].

5. לדיון ביום 3.3.2021 התייצבה גרושתו של החייב [המשיבה בבקשת פירוק השיתוף] ביחד עם בא-כוחה, עו"ד גבריאל איסקוב. הנאמנת הביעה דעתה כי ניתן לשקול הפטר לחובות שנוצרו בתום לב אולם לא לחובות שנוצרו בחוסר תום לב. לדבריה, המשמעות אינה גדולה כיוון שעיקר חובותיו של החייב נוצרו במרמה.

   המשיבה [גרושתו של החייב] התנגדה לפירוק השיתוף ומימוש זכויותיו של החייב, בטענה כי אין ביכולתה לממן את רכישת זכויותיו של החייב בסך של 75,000 ₪. לדברי בא-כוחה, היא הסתפקה במזונות מופחתים והיא לא חיה חיי פאר, כשגם כיום החייב אינו טורח לשלם מזונות. המשיבה הסכימה כי אין לה טיעון משפטי כנגד ביטול ההענקה ופירוק השיתוף אולם טענותיה הן יותר בהקשר של הצדק בהיבט התוצאתי. היא ביקשה כי הדירה תישאר ברשותה במלואה.

   גרושתו של החייב סיפרה באריכות ובדמעות לבית המשפט על הקשיים עמם היא מתמודדת גם כיום ותיארה את נחישותה לפעול למען ילדיה הקטנים, על אף הבעיות הרבות. לדבריה, היא לא תוכל להתמודד עם תשלום כלשהו.

6. ב"כ הכנ"ר הודיעה במהלך הדיון כי על אף עמדת החייב [שאינו מתנגד למימוש הנכס שאינו גר בו] לא תהא תועלת במימוש הנכס וזאת נוכח המשכנתא, התשלומים ששילמה הגרושה ע"ח המשכנתא [תשלומים שיש לאזנם במסגרת ההתחשבנות הכוללת] וגובה הדיור החלוף שיש לקבוע לגרושה.

   עוד ציינה ב"כ הכנ"ר כי ממילא לחובות העיקריים לא יהיה הפטר וכי גם היום החייב לא עומד בחיוביו הבסיסיים בהליך, כיוון שאינו מגיש דו"חות מאז יולי 2019 ואף יוצר חובות חדשים למל"ל. על כן, טענה ב"כ הכנ"ר כי יש לבטל את ההליכים, לרבות את הבקשה לפירוק השיתוף.

   הנאמנת הותירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

7. החייב, באמצעות בא-כוחו, ביקש שהות לזמן את החייב למשרדו כדי לבחון את הדברים. עלתה גם אפשרות כי ההליך יסתיים ברישום מלוא הזכויות בנכס על שם הגרושה ובכך לפחות לתת לה מזור.

   בהודעתו מיום 7.3.2021 טען החייב כי אין לבטל את ההליך. נטען כי נסיבות חייו ומצבו מצדיקים מתן הפטר, לפחות לכלל החובות למעט החוב לחברת הראל. נטען כי החייב עומד בתשלומים ומשלם מזונות וכי את החוב לחברת הראל יוכל לפתור מול ההוצאה לפועל.

   נטען כי ביטול ההליך והותרת החייב עם כלל חובותיו יפגע עוד יותר במצבו הנפשי הקשה ויעצים את מצוקתו. באשר לנכס המקרקעין, חזר החייב על עמדתו כי יש מקום לפירוק השיתוף אולם הותיר זאת לשיקול דעת בית המשפט. החייב חזר על כך שהוא נכה, בעל אי-כושר של 100% ועל כן זכאי להפטר מחובותיו, גם אם המשמעות שהחוב העיקרי לא יהיה מופטר.

   ההכרעה

8. ראשית, אציין כי לטעמי, הגם שניתן לשקול ביטול ההליך מקום בו מתברר כי החוב נוצר שלא בתום לב, עדיין ראוי כי ייעשה כן בשלבים הראשוניים של ההליך. יש לכך מספר טעמים ובכלל זה אינטרס הציפייה של החייב שפעל בהליך במשך שנים; האינטרס של הנושים האחרים שלא יכלו לפעול בדרכים חלופיות במשך שנים ואף אינטרס הציבור שהשקיע את הזמן השיפוטי והמשאבים הציבוריים בהליך. על כן, מקום שבו סבור בעל תפקיד או הכנ"ר כי נכון לבטל הליך בשל האופן שבו נוצרו החובות, כי אז יש לדון בבקשה שכזו בסמוך ככל שניתן לפתיחת ההליך או לפחות לשלב שבו נודע הדבר לבעל התפקיד, גם לאחר צו הכינוס.

   בהקשר זה, יש להבחין בין ביטול ההליך בשל אופן יצירת החובות שלא בתום לב, ובין ביטול ההליך בשל היעדר תועלת נוכח שהחובות לא יהיו מופטרים בשל שמקורם במרמה.

   אני מוכן לקבל במקרה שלפנינו כי ביטול ההליך המתבקש אינו בשל האופן שבו נוצרו החובות אלא בשל שההפטר לא יחול על החובות שנוצרו במרמה.

   כאמור, לא מצאתי להכריע כעת לעניין האופן בו נוצר החוב כלפי חברת כלמוביל, כשממלא לא נשמעו לכך ראיות. די בעובדה שלא במחלוקת כי החוב לחברת הראל נוצא בשל עבירת מרמה שביצע החייב להונות את חברת הביטוח. עבירות אלו הינן עבירות כלכליות ומידת חומרתן ואי חוקיותם של המעשים רבה ועל כן יכול שהיה ראוי למנוע את מתן צו הכינוס על מנת שלא לאפשר מקלט לחייב בהליך של פשיטת רגל [השוו ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.5.2003)].

   עם זאת, כאמור, ההליך התנהל ולטעמי אין מקום לבטלו כיום בשל אופן יצירת החובות. די בקביעה [המוסכמת] כי החובות שנוצרו בשל מעשיו הפליליים של החייב לא יהיו בני הפטר, וזאת בהתאם לסעיף 69(א)(2) בפקודה.

9. עיקר ההצדקה בביטול ההליך נעוץ בהיעדר תוחלת בו לנושים: בקופת פשיטת הרגל צבור כעת סכום של קצת יותר מ- 90,000 ₪. לחייב פיגור בתשלום אולם אינו משמעותי להחלטה זו. החייב משלם 600 ₪ לחודש וכן עליו לשלם מזונות שהוקצבו, כשבמקביל הוא צובר חוב למל"ל.

   לחייב ולבני ביתו הנוכחיים דרגות אי כושר גבוהות של 100% וגם אחד הילדים נכה בשיעור של 100%. התא המשפחתי מתקיים כולו מקצבאות.

   המשמעות, מבחינתם של הנושים, היעדר תועלת כלכלית בהמשך ההליך, אלא אם ימומש נכס מקרקעין. ואולם, גם בהקשר זה, אין לכך תוחלת כיוון שגרושתו של החייב אינה מסוגרת לפרוע את זכויותיו בנכס ופירוק השיתוף הנכס ומימושו לאחר מכן לא יניב תועלת לנושים, נוכח המשכנתא הקיימת, והצורך בהתחשבנות עם גרושתו של החייב. לכל היותר תהא התועלת בשיעור של כ- 75,000 ₪ [ראו לעניין זה קביעה קודמת], ובשים לב להיקף החובות, ולנזק שייגרם לגרושתו של החייב שבעצמה מתמודדת עם קשיים רבים, יש לומר כי אין הצר שווה בנזק המלך.

   על כן, חזרנו להנחת המוצא כי אין תועלת בהמשך ההליך, מבחינתם של הנושים.

10. הדילמה אם כן היא האם לבטל את ההליך, או ליתן לחייב הפטר, שממלא לא יחול על החובות שנוצרו במרמה.

    בע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (11.1.2015) נשאלה השאלה האם יש ביצירת החוב על רקע עבירות פליליות [שם היה מדובר בעבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הלנה והעסקה שלא כדין, סרסרות ועושק] כדי להשליך על כל ההליך. באותו מקרה, בחר בית המשפט לתת משקל נמוך לכך, בין היתר בשל היקף החוב שמקורו במרמה ביחס לכלל החובות. הטעם לכך היה היחס שבין חובו ה'פגום' של החייב כלפי המערערת לבין מכלול חובותיו ה'רגילים', כשחלקו של החוב הפגום עמד על כ- 5.5% מכלל החובות.

    לא זה המקרה שלפנינו בהקשר היחסיות בין החובות:

    נפסק, כי במצבים שבהם מעורבת אי-חוקיות ביצירת החובות, תכליותיה הספציפיות (והעיקריות) של הפקודה אינן עולות בקנה אחד עם תכליותיה הכלליות (והמשניות). הפתרון לקושי זה, כך נפסק, נעוץ באיזון הראוי ביניהן, כאשר אבן הבוחן המרכזית לעניין זה קשורה במידת החומרה ואי-החוקיות העומדת על הפרק, ואוסיף – גם בשאלה מה חלק החוב שמקורו בפעילות הבלתי חוקית במכלול חובותיו של החייב.

    ככל שחלק זה בחובות יהיה נמוך עד כדי שולי, נהיר יהיה שלא לשלול מהחייב את חלק ההגנה שבפקודה, ואף לא נכון יהיה לשלול מהנושים את מקצת היתרונות הטמונים בהליך זה מבחינתם. ואולם, מקום שבו עיקר החוב הוא בשל המעשים הלא חוקיים, בוודאי כאשר אי החוקיות והמוסריות משמעותיים, כי אז עלול להימצא חוטא נשכר עוד יותר אם יחסה החייב מפני נושיו תחת מטריית ההליך, לתקופה, שבסופה לא תהא להם כל תועלת בכך. גם לא נכון יהיה להחריג את החוב העיקרי מבין חובותיו בני ההפטר של החייב, בוודאי לא בחלוף זמן כה ארוך.

    כאשר נכנסים תחת מטריית הליך פשיטת רגל זה לצד זה חובות "ישרים" ושאינם כאלה, נמצאים החובות הישרים נדחקים הצידה והם מקבלים משקל מועט מכפי שהיו צריכים לקבל אלמלא החובות שנוצרו במרמה או בפליליות משמעותיות. תוצאה זו אינה מוצדקת לא רעיונית ולא בפועל, והחוטא יוצא נשכר עוד יותר.

11. עקרונית, ניתן היה לבסס פתרון הכולל פיצול החובות והבחנה ביניהם, כך שלגבי החובות הישרים יערך הסדר נושים. אלא שגם בכך אין תועלת שהרי החייב מבקש הפטר מעיקר חובות אלה גם כן, בשל מצבו הרפואי שאינו מאפשר לו כושר השתכרות.

    לא מן הנמנע כי אילו לא היה החייב עוסק בפלילים, לא היה מגיע כדי חדלות פירעון ויכול היה לפרוע את חובותיו האחרים. במצב שכזה, הפטרת החייב מחובותיו הרגילים רק בשל שאינו יכול לפרוע חובותיו שאינם פטורים, תוציאו כנשכר עוד יותר ממעשיו הלא חוקיים ואף זאת לא תוצאה ראויה.

    המסקנה היא כי בשים לב לחלק המשמעותי של החובות שנוצרו בחוסר תום לב ובאי חוקיות משמעותית, ובהעדר תועלת ליתר הנושים, נכון יותר יהיה לבטל את ההליך.

12. לא נעלמו מעיני בית המשפט טיעוני החייב ובכלל זה הצפוי לו. לא נעלם גם חלוף הזמן אולם אין מדובר בחלוף זמן משמעותי, שהרי ההליך החל סמוך לאחר היווצרות החובות ולמעשה הגעתו של החייב להליך פשיטת הרגל בסמוך להיווצרות חובות אלו לאחר גזר דינו ופסיקת בית המשפט לקבל את תביעת חברת הראל, שהיא נפגעת העבירה ממש [מדובר היה בעבירות של הונאת חברת ביטוח].

    אלא שגם התנהלותו של החייב בהליך לא היתה נקייה מקשיים: עם תחילת ההליך העניק את מחצית הדירה לגרושתו במסגרת הסכם גירושין ולא בכדי הוא מסכים כעת לפירוק השיתוף. כך גם נמנע החייב מהגשת דו"חות לאורך תקופה לא קצרה.

    הקשיים שיעמדו בפני החייב לאחר ביטול ההליך אכן אינם מעטים אולם אין מדובר בשיקול בלבדי. גם אם הנטייה היום היא לשקול יותר ויותר שיקולי שיקום החייב, עדיין אין לשכוח את התכלית הנוספת של ההליך, והוא עניינם של הנושים וראיית הדברים במכלול הרחב, ובכלל זה גם הסטת ההגנות המשמעותיות למקרים הראויים. לא זה המקרה שלפנינו.

     

    סוף דבר – ביטול ההליך

13. לא ראוי ולא מוצדק לדון בביטול הענקה או לפרק שיתוף זכויות בנכס כדי לממש את חלקו של החייב לטובת הליך פשיטת הרגל. הפגיעה בגרושה כתוצאה מהליך זה אינה מדתית והצר אינו שווה בנזק המלך. אדרבא, אולי מוצדק יותר דווקא שלא לעסוק בביטול הענקה. כך או כך, לא תכלית הליך זה כעת להצהיר על זכויות בנכס המקרקעין מקום שבו לא יוכרעו הבקשות.

14. נוכח האמור, ובהעדר תועלת לנושים ואף נוכח שאין זה ראוי לפטור את החייב מחובותיו, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק, וניתנות ההוראות כדלקמן:

    • צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנת החייב, בטלים;

    • צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, וזאת על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים;

    • ישולם לנאמן שכר לפי תקנה 8 בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981, אך לא פחות מכתב המינוי, והוצאות גלובליות כפי כתב המינוי. כן זכאי הכונס הרשמי לאגרת השגחה.

    • היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, אם תיוותר, תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין ו/או תועבר ללשכת ההוצאה לפועל.

       

       

       

       

      זכות ערעור לבית המשפט העליון בהתאם לדין.

       

      ניתן היום, י"ט ניסן תשפ"א, 01 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.