מ' נ' מדינת ישראל

בפני בקשה בהתאם להוראת סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, להורות למשיבה להעמיד לעיונו של המבקש את רישומם הפלילי של עדי התביעה הקטינים ו.ח. ו- ב.ו. זאת אך ורק ככל שיש להם הרשעות או תיקים תלויים ועומדים בעבירות של סחר בסמים.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 34426-09-19 המייחס לו עבירות של סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית בניגוד לסעיפים 13 + 19א ו- 7(א)+ 7(ג) פקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג 1973 ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום ביום 10.6.19 מכר המבקש לקטין ב.ו. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 0.4396 ג' תמורת 50 שח. כשהגיעו למקום שוטרים נמלט המבקש מהמקום ובכך הכשיל השוטרים במילוי תפקידם. באותו מועד החזיק המבקש בביתו בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 0.493 ג' וזאת שלא לצריכתו העצמית. כשבוע קודם לכן מכר המבקש לב.ו. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 0.5 גרם תמורת 50 ₪. במהלך החודשיים שקדמו למועד הנ"ל, בשלושה מועדים שונים מכר המבקש לקטין ו.ח. סם מסוג קנבוס, 0.5 גרם בכל פעם תמורת 50 ₪.

לטענת ב"כ המבקש, הראיות הקושרות את המבקש לעבירות הסחר המיוחסות לו מבוססות אך ורק על הודעותיהם של הקטינים שטענו כי המבקש הוא שמכר להם את הסמים. המבקש הכחיש זאת.

ב"כ המבקש ציינה כי מדוחות הפעולה של השוטרים עולה שאחד הקטינים מוכר לשוטרים מתחום הסמים, ולעומתו, המבקש עצמו חסר כל עבר פלילי.

לשיטתה, הקטינים בעלי אינטרס ברור להפליל את המבקש, זאת על מנת להימנע מהליכים פליליים כנגדם.

עוד הפנתה ב"כ המבקש לכך שבהודעותיו של הקטין ו.ח. קיימות סתירות ביחס למטרת הימצאותו במקום מעצרו וביחס לשימושו בסמים ביום האירוע, וכי ישנן סתירות בין עדותו של ו.ח. לעדותו שלל ב.ו. בנושאים אלה.

על כן, לטענתה, ככל שיש למי מהקטינים הרשעות או תיקי מב"ד בעבירות של סחר בסמים, יהיה בכך כדי לסייע בהגנת המבקש, ולחזק את קו ההגנה שלו לפיו יש לקטינים גישה לסמים, ולא הוא זה שמכר להם את הסם.

ב"כ המשיבה טענה כי הרישום הפלילי של עדי התביעה הקטינים, ככל שקיים, קל וחומר תיקי מב"ד, אינו רלוונטי ואינו מהווה חומר חקירה. הפנתה לחסיונות בדין בכל הנוגע לרישום פלילי של קטינים, טענה כי אין ברישום הפלילי, ככל שקיים, דבר היכול לסייע להגנת המבקש. לדבריה המבקש לא טען בהודעותיו כי אחד הקטינים הביא למקום את הסם.

דיון והכרעה

שאלת חשיפת הרשעותיהם של עדי תביעה נדון בבש"פ 5881/06 בניזרי נ. מ"י, שם נקבע כי היתר לעיון בגיליון ההרשעות של עד ינתן על ידי בית המשפט: "אם ישוכנע כי הדבר נחוץ לעשיית הצדק, במשפט התלוי ועומד לפניו".

השיקולים שינחו את בית המשפט מתמצים בנוסחת האיזון שנקבעה בבג"צ היומנים (בג"צ 9264/04 מ"י נ' בית משפט השלום בירושלים, פד ס(1) 360 :

"בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף... אולם כאשר זכות של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות... הפגיעה בפרטיותם של העדים... צריכה להיות מידתית... שלא תעלה על הנדרש...".

ראו גם בש"פ 600/15 מתתיהו הירשמן נ' מדינת ישראל (1.2.15); בבש"פ 4508/15 אורן סבג נ' מדינת ישראל (9.7.15); בש"פ 2447/16 פלוני נ' מדינת ישראל ( 10.8.16).

המבחנים לגילויים של תיקים תלויים ועומדים (תיקי מב"ד) נוקשים יותר מהמבחנים שנקבעו לגילוי הרשעות.

בבש"פ 5535/13, מדינת ישראל נ' שימשילשווילי שלווה שלמה (15.8.13) קבע כב' השופט עמית:

"בבוא בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו ולהורות על חשיפת מב"דים או תיקים סגורים בפני נאשם, המבחנים נוקשים יותר מאשר לגבי גילוי פרטים הנכללים במרשם הפלילי. על בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים, לאו דווקא על פי סדר חשיבותם: האם החומר נכלל מלכתחילה בתיק החקירה; האם הרלבנטיות היא בעוצמה גבוהה או שמא מדובר בחומר שהרלבנטיות שלו אינה מובהקת, על אחת כמה וכמה לא רחוקה ושולית; האם מדובר ב"מסע דיג" ספקולטיבי; האם מדובר בתיקים ישנים, מה שמשליך הן על הרלבנטיות והן על משאבי התביעה לאיתור התיקים; הזכות לכבוד, לפרטיות, לשיקום ולרהביליטציה של העד או קרבן העבירה ומידת הפגיעה בזכות זו; החשש הכללי כי עדים וקרבנות עבירה יחששו להעיד במשפט; הפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, שייתכן כי מעורבים בתיקים שנסגרו, ומידת הפגיעה; העיקרון של סופיות תשובות העד בענייניים צדדיים, אשר יש בו כדי להחליש את התועלת שיכולה לצמוח להגנה מהחומר.

גם לאחר שבית המשפט בחן שיקולים אלה והגיע למסקנה כי הנאשם צלח את כל המשוכות דלעיל, שומה על בית המשפט לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו".

בטרם מתן החלטה בבקשה, חזרתי ועיינתי בתיק החקירה, וחזרתי ועיינתי בהחלטתי מיום 27.6.19 בתיק מ"ת 34399-06-19 בנוגע לתשתית הראייתית הקיימת בתיק.

האירוע החל בכך שאחד השוטרים הבחין בקטין המוכר לו מתחום הסמים ועל כן ניגש לכיוונו.

המבקש עמד בסמוך למקום בו היו הקטינים עת נתפסו עם הסמים, וברח מהמקום עם הגעת השוטרים. על המבקש לא נתפס כסף. בביתו של המבקש באותו מועד נתפסה כמות קטנה של סמים (0.493 גרם קנבוס).

כפי שציינה ב"כ המבקש, התשתית הראייתית לעבירת הסחר בסמים מבוססת בעיקרה על הודעותיהם של שני הקטינים, שטענו כי רכשו את הסמים מהמבקש.

אין תיעוד מצולם או מוקלט של עסקאות הסמים.

אין ממצאים פורנזיים שקושרים את המבקש לסמים שנתפסו בחזקת הקטינים.

אין הודעות ווצאפ או תיעוד שיחות המלמדות על סחר בסמים.

הטלפון של המבקש נבדק ואין בו דבר הקושר אותו לעיסוק בסמים.

בתיק נתוני תקשורת המלמדים כי בין המבקש לבין הקטינים היה קשר טלפוני במועדים שונים.

על רקע הנתונים שלעיל בחנתי את התקיימותם של המבחנים שהתוותה הפסיקה:

• האם החומר נכלל מלכתחילה בתיק החקירה: על פניו, דוח הפעולה של השוטר חושף את הנתון כי אחד הקטינים מוכר לשוטר, היכרות קודמת מתחום הסמים. כך שדוח הפעולה מגלה בבמידה מסויימת את חומר החקירה המבוקש, ככל וקיים.

   

• האם הרלבנטיות היא בעוצמה גבוהה: כאמור, ב"כ המבקש צמצמה בקשתה לחשוף רישום פלילי או תיקי מב"ד, ככל שקיימים, אך ורק ביחס לעבירות של סחר בסמים, ולא עבירות אחרות, אף לא עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית. בהינתן שעבירת הסחר מיוחסת למבקש אך ורק לאור הודעותיהם של הקטינים, כמפורט לעיל, וכשטענת ההגנה הינה כי המבקש לא מכר להם את הסם, אלא הסם היה בחזקתם בטרם הגיעו של המבקש למקום, יש לחומר החקירה המבוקש רלבנטיות בעוצמה גבוהה ומובהקת.

   

• האם מדובר ב"מסע דיג" ספקולטיבי: בשים לב לדוח השוטר כי אחד הקטינים מוכר לו מתחום הסמים, ובשים לב שהקטינים נתפסו במקום כשהסם בחזקתם, אין מדובר ב"מסע דיג" ספקולטיבי.

   

• הפגיעה בזכותם של הקטינים לכבוד, ולפרטיות: אין ספק כי חשיפת הנתונים המבוקשים, ככל שקיימים, תביא לפגיעה בכבודם ובפרטיותם. כאמור, פגיעה מסויימת כבר נגרמה מדברי השוטר כי מכיר את אחד הקטינים מתחום הסמים.

   

סיכומו של דבר:

בנסיבות שבפני ככל שלמי מהקטינים יש הרשעות או תיקי מב"ד בעבירות של סחר בסמים, הדבר הוא רלבנטי בעוצמה גבוהה לסוגיה שבמחלוקת ויכול לסייע להגנה.

כשעל כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של המבקש למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של קטינים, פרטיות שכבר נחשפה במידה מסויימת כמפורט לעיל, משקלה של זכות המבקש למשפט הוגן מכריע את הכף.

עם זאת, ועל מנת למזער את הפגיעה בפרטיותם של עדי התביעה, ככל הניתן, בפרט על רקע היותם קטינים, אני סבורה כי אין הצדקה להתיר עיון מלא בגיליון הרישום הפלילי ותיקי המב"ד, ככל שקיימים, אלא ניתן להסתפק בכך שהמשיבה תמציא לב"כ המבקש, אינדיקציה בסיסית לעצם קיומם של רישומים הנוגעים לסחר בסמים, ככל שקיימים (הרשעות ותיקי מב"ד להבדיל מתיקים סגורים). האינדיקציה צריך שתכלול האם עסקינן בהרשעה או בתיק מב"ד, את מועד ביצוע העבירה ואת סוג הסם.

מיותר לציין, כי כל מידע כאמור שימסר, בנוגע לרישום הרשעות או תיקי מב"ד של קטינים הוא חסוי ויש לנהוג בו בזהירות המתחייבת. ב"כ המבקש תשמור על המידע באופן שלא יעשה בו שימוש על ידי אחר מלבדה, והיא לא תשתמש בו, אלא לצורך המשפט.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

הרישום הפלילי שהועבר לעיוני ותיק החקירה יוחזר לב"כ המבקשת ביום 16.9.19.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.