כמו כן הוגשו על ידי קרנית "תצהיר מוסר" ביחס לצדדי ג' 3-4 (ראו הודעת קרנית מיום 17.4.19).
11.מטעם צדדי ג' 1-2 העידה נוהה מילאד (להלן: "נוהה")– תצהירה סומן נ/5.
12.כאמור, מטעם צדדי ג' 3-5 אשר לא התגוננו לא הוגשו ראיות.
המחלוקת:
13.שתיים הן השאלות בהן עלי להכריע במסגרת פסק הדין:
הראשונה: מה הן הנסיבות בהן נפגע התובע ?
השנייה : האם הנסיבות עולות כדי תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד וככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית - יהא מקום לדון בשאלה השלישית: האם קרנית זכאית לשיפוי ואם כן מי אחראי לשפותה.
דיון:
מהן הנסיבות בהן נפגע התובע
14.לטענת התובע (ראו סעיפים 2-3 לתצהיר ועדותו לפני בעמ' 8 ש' 17-18), התאונה אירעה כאשר הרים ביחד עם עובדים נוספים את פינות משטח הניילון עליו נופלים הזיתים כדי לשפוך את הזיתים לעגלה שמחוברת לטרקטור. לטענתו, בעת העברת הזיתים לעגלה החל לפתע הטרקטור לנסוע כאשר גלגל העגלה, שהייתה כאמור מחוברת אליו, עלה על רגלו ומעך אותה.
עדותו של התובע לפני באשר לנסיבות התאונה הייתה ברורה וסדורה ולא נסתרה על ידי מי מהצדדים.
לא זו אף זו - גרסת התובע כאמור נתמכה גם בעדויותיהם של סמי וחמאד שהיו ברורות וסדורות בעניין זה ואף לא נסתרו [ראו עדותו של סמי בעמ' 15-14 לפרוטוקול וגם את עדותו של חמאד בעמ'13-12 לפרוטוקול]
15.באשר לטענת התובע כי הטרקטור כמו גם העגלה שחוברה לו לא היו מבוטחים במועד התאונה בביטוח חובה - הרי שגם טענה זו לא נסתרה ולמעשה, קרנית, נוהה ומילאד בע"מ אינם מתייחסים בראיותיהם לעניין זה.
לא זו אף זו - גם הטענה, כי רק לטרקטור הייתה לוחית רישוי, לא נסתרה [עמ' 10 ש' 8]
האם הנסיבות בהן נפגע התובע עולות כדי תאונת דרכים?
16.בסעיף 1 לחוק הפלת"ד מוגדרת תאונת דרכים כך: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" .
בענייננו, מתמקדת המחלוקת,בשאלה האם העובדה שהתובע נפגע מעגלה שהיתה מחוברת לטרקטור עונה על הדרישה של שימוש ל"מטרות תחבורה".
כבר נקבע בפסיקה, כי טרקטור כמשמעו בחוק הפלת"ד הוא כלי עבודה ממונע המאופיין בכושר לגרירת מטענים, וככזה נחשב לכלי רכב מנועי כאמור בסעיף 1 לחוק הפלת"ד [ראו רע"א 2212/99 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ציון ואח', נד(2), 303].
17.לאחר ששקלתי ולנוכח קביעתי, כי גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה לא נסתרה, אני סבורה, כי פגיעתו ארעה עקב שימוש ברכב מנועי, וזאת שעה שהשימוש בעגלה שחוברה לטרקטור מהווה חלק מפעולת הגרירה המהווה כשלעצמה שימוש ברכב.
רוצה לומר, התובע הרים את הנטל והוכיח כי פגיעתו מהווה תאונת דרכים כמשמעות דיבר זה בחוק הפלת"ד.
מי אחראי לנזקי התובע
[הערה מתודית: כל ההפניות להלן הינם לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2019 אשר יכונה להלן: "פרוטוקול"/ "שם" לפי העניין].
18.נבחן להלן איזה מהנתבעים אחראים לנזקי התובע:
קרנית:
משקבעתי, כי התובע אכן נפגע בתאונת דרכים כמשמעות דיבר זה בחוק הפלת"ד שעה שנפגע בעגלה שהייתה מחוברת כ"נגרר" לטרקטור שלא היה מבוטח בביטוח חובה, הרי שעפ"י הקבוע בסעיף 9 לחוק הפלת"ד, החובה לפצות את התובע מוטלת על קרנית.
נדמה, כי גם קרנית עצמה אינה חולקת על חבותה - ראו האמור בסעיף 3 לסיכומיה.
מילאד בע"מ
השאלה הנשאלת, האם גם מילאד בע"מ אחראית לפיצוי התובע ביחד עם קרנית. לאחר ששקלתי אני סבורה, כי התשובה לשאלה זו חיובית. ואסביר.
כאמור מילאד בע"מ הינה צד ג'1 - מטעם מילאד בע"מ כנתבעת הוגש כתב הגנה בו נטען, כי היא איננה מעסיקתו. מטעם מילאד בע"מ לא הוגשו מסמכים וגם לא העידו עדים. מי שהעידה הייתה רק נוהה, מי שמופיעה במסמכים כבעלים ומחזיקת מניות במילאד בע"מ. מעדותה עולה, כי שימשה בעבר כבעלים של הנתבעת 2 ואמיר, קרוב משפחתה ניהל אותה (ראו עמ' 15 ש' 31-29 לפרוטוקול ועמ' 16 ש' 10-9 לפרוטוקול).
התובע צרף אישור מבית החולים ממנו עולה, כי מי שחתם בבית החולים כערב לתשלום ההוצאות והטיפול בו היה אמיר מילאד. האמור מחזק את עדותם של התובע סמי וחמאד, שהעידו שמי שפינה את התובע לבית החולים היה אמיר.
כאמור גם בעניין זה עדותם לא נסתרה, בין השאר, שעה שנוהה לא מסרה כל גרסה בעניין זה ואילו אמיר כלל לא התגונן ובוודאי שלא התייצב להעיד.
זאת ועוד - נוהה גם העידה, כי השיק שהוצג לה על ידי התובע, שיק של מילאד בע"מ, הועבר על ידה לאמיר. משעה שנוהה לא ידעה לספק הסבר סביר מדוע וכיצד הגיע השיק מאמיר לתובע, הרי שגם טענת התובע לפיה השיק שולם לו על ידי אמיר כשכר בגין עבודתו במילאד בע"מ, לא נסתרה.
19.לאור כל האמור ולאחר ששקלתי טענות הצדדים והראיות שהוצגו לי, ראיתי להעדיף את גרסת התובע, ולפיה במועד הרלוונטי לתביעה הוא היה עובד של מילאד בע"מ, ובהיותה מעבידתו חבה היא בנזקי התובע, שכן חלה עליה החובה לדאוג כי כלי הרכב (במקרה דנן - הטרקטור) בו עשה התובע שימוש ביחד עם אחרים במהלך עבודתו יהא מבוטח בביטוח חובה.
20.אשר על כן, אני קובעת כי הן קרנית והן מילאד בע"מ חייבים ביחד ולחוד בנזקי התובע.
21.לנוכח קביעותי עד כאן אעבור כעת ואדון בהודעות לצדדי ג' ששלחה קרנית ולרבות בשאלה האם קרנית זכאית לשיפוי ואם כן ממי:
צד ג' 1 - מילאד בע"מ:
22.לנוכח קביעותי לעיל בסעיפים 18-20 לעיל הרי שמהנימוקים שפורטו שם חייב גם צד ג'1 בשיפוי קרנית.
צד ג' 2 - נוהה:
23.בעדותה לא הכחישה נוהה, כי היא הייתה הבעלים של מילאד בע"מ, אך טענה בעדותה כי בפועל מי שניהל את החברה היה גיסה - צד ג' 5 (להלן: "אמיר מילאד"):
"רק בניירות זה היה על השם שלי" (שם, עמ' 15 ש' 31).
גם בתשובה לשאלת ביהמ"ש מדוע אם כן מסרה תצהיר, העידה :
"ערבו אותי לא יודעת איך ערבו אותי." (שם, עמ' 16 ש' 22-23).
24.יחד עם זאת, בהמשך חקירתה העידה כי בזמנים הרלוונטיים היא שימשה כמנהלת החברה ואף טיפלה בענייניה:
"ש. בסע' 3 את כותבת שבזמן התאונה שימשת כמנהלת החברה.
ת. זה כתוב.
ש. האם זה נכון?
ת. כן.
ש. את כותבת שאת ובעלך טיפלתם בענייני החברה.
כ. כן." (שם, עמ' 18 ש' 13-18).
25.ועוד, במהלך חקירתה השיבה נוהה "לא זוכרת"/"לא יודעת" לגבי שאלות מהותיות לתביעה שהוצגו לה, כגון: בעלות החברה על הטרקטור מושא התאונה; זהות החתום על גבי השיק שצורף לתצהיר; היכרותה את התובע, סטטוס מילאד בע"מ אצל רשם החברות: פעילה או מחוקה; המועד בו לטענתה חדלה מילאד בע"מ להיות פעילה; האם חתמה בזמנו על טפסי ההתאגדות של מילאד בע"מ; האם לאמיר מילאד (צד ג' 5) הייתה חותמת של החברה בזמנים הרלוונטיים; האם רישומה כבעלת החברה אינו מייצג את המציאות. הדבר הגיע לכדי אבסורד עת השיבה, כי אף אינה יודעת את מספר הנייד של בעלה (שם, עמ' 19 ש' 16-17).
26.נוהה למעשה בחרה שלא להשיב על אף שאלה מהותית שנשאלה. כך למשל גם לא השיבה על השאלות: האם היו מקרים נוספים בהם נטל אמיר מילאד שיקים של החברה (שם, עמ' 19 ש' 10-11); האם דיברה עם אמיר מילאד על כתב התביעה (שם, עמ' 17 ש' 7-8); האם היא מכירה את התובע (שם, עמ' 17 ש' 9-10).
27.ועוד - גם כשנשאלה, מדוע לא ציינה בתצהירה כי מילאד בע"מ אינה פעילה כפי שהעידה בחרה שלא להשיב לגוף העניין כאשר תחילה השיבה תשובה מיתממת ואמרה כי לא ציינה זאת בתצהיר מאחר שלא נשאלה על כך (שם, עמ' 16 ש' 24-25), אחר כך העידה כי 'רק אתמול ראתה את התצהיר' (שם, עמ' 16 ש' 26-27) ולבסוף העידה ' כי הדבר כתוב' (שם, עמ' 16 ש' 28-29) אלא שלאחר עיון בתצהירה לא ידעה להגיד היכן זה כתוב (שם, עמ' 16 ש' 30-32).
28.לאור כל האמור, הסתירות העולות מחקירתה, העובדה כי בחרה להשיב על שאלות רבות "לא יודעת" או "לא זוכרת" ועל חלק מהשאלות אף שתקה וביקשה שלא להשיב, כשמנגד, אין חולק כי היא הייתה רשומה בזמנים הרלוונטיים כמנהלת מילאד בע"מ ואף טיפלה בענייניה, לא מצאתי כי עדותה ראויה לכל אמון, שכן לא התרשמתי שאכן מדובר במישהי תמימה אשר נוצלה, כדבריה, על ידי אחרים.
29.משקבעתי כי נוהה שימשה בעת התאונה כמנהלת במילאד בע"מ, כעת עלי לדון בשאלה האם ניתן לייחס לה אחריות אישית, שאם כן - כי אז תקום לקרנית זכות חזרה גם כנגד נוהה בנוסף לזכות החזרה שיש לה כלפי מילאד בע"מ, כפי שפורט בהרחבה דלעיל.
30.סעיף 54(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע:
"אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס."
31.מלשון הסעיף עולה, כי האורגן אינו יכול להסתתר מאחורי האישות המשפטית הנפרדת
של החברה, מקום בו נקבע כי מעשה נזיקין כזה או אחר בוצע על ידו (ר' ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 695-696).
ואכן, אף בתי המשפט פירשו את הסעיף ברוח זו. כך למשל קבע בית המשפט העליון בפסק דינו עוד משנת 1981 במסגרת ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן ואח' פד"י ל"ה (4) 253, 256 נקבע כי:
"עובדת היותו של פלוני מנהל חברה ולפיכך אורגן שלה אינה קונקלוזיבית לעניין קביעת אחריותו האישית בנזיקין. עצם האחריות בנזיקין והיקפה אינם פונקציה של הקביעה, אם העוולה בוצעה על-ידי אותו אדם כאורגן של חברה או כאדם פרטי. היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו. השאלה שיש לשאול היא, אם התמלאו היסודות, הנדרשים לקיומה של אחת העוולות,המנויות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואם התשובה היא חיובית, תוטל אחריות אישית על האדם, שממעשיו או ממחדליו עולים היסודות המרכיבים עוולה אזרחית פלונית."
ראה בענין זה גם: ת.א. (ת"א) 38149-01-12 ל.א.ד.נ אחזקות בע"מ נ' דורון שחר ואח' [פורסם בנבו, 1.7.2014].
32.בענייננו, התובע נפגע מעגלה שהייתה רתומה לטרקטור, אשר אין חולק כי במועד התאונה הטרקטור לא היה מבוטח בביטוח חובה.
פסק דין המעלה סוגיה דומה לענייננו ואשר הוזכר בסיכומי קרנית הינו ע"א (ת"א) 1970-09 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי ת"ד נ' גיא המוביל באשדוד בע"מ [פורסם בנבו, ניתן ביום 15.5.2012]. (להלן: "פסק הדין") ואשר אושרר במסגרת רע"א 4917/12 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [פורסם בנבו, ניתן ביום 28.8.2012].
33.בפסק דין זה נדונה השאלה, האם יש מקום לחייב את מנהל החברה באופן אישי בגין נזקי המערערת שנגרמו בשל תאונת דרכים, בין היתר, בשל העובדה כי הרכב הפוגע לא היה מבוטח בביטוח חובה.
בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים קבע, כי יש לחייב את מנהלה של החברה באופן אישי מכוח סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן מכוח סעיף 63 לפקודה דנא, שעניינה הפרת חובה חקוקה. בית המשפט משתית את מסקנתו בקבעו, כי מנהל של חברה - מתוקף תפקידו לוודא כי הנהגים המבצעים עבודות עבור החברה והנוהגים ברכביה, יהיו מכוסים בביטוח חובה (פסקה 42 לפסה"ד). עוד נקבע, כי אילו היה מנהלה נוקט את הפעולות המצופות ממנו היה נמנע מצב זה. לפיכך, מתקיים הקשר הסיבתי בין התרשלותו של מנהלה לבין הנזק שנגרם למערערת, שבשל היעדר ביטוח חובה, נאלצה קרנית לפצות את המערערת. לפיכך, יש מקום לחייבו מכוח סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
34.עוד נקבע, כי ניתן בנסיבות אלה להטיל אחריות אישית על מנהל החברה אף מכוח הפרת חובה חקוקה, סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהרי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 קובע את חבותו של בעל רכב שלא להשתמש או להתיר שימוש ברכב לאדם אחר מבלי שיש פוליסת ביטוח חובה בת-תוקף. משזאת לא נעשה, יש לראות בכך הפרת חובה חקוקה.
35.בענייננו, משאין חולק כי נוהה הייתה רשומה בזמנים הרלוונטיים כמנהלת של מילאד בע"מ ומשלא דאגה לבטח את הטרקטור מושא התאונה בפוליסת ביטוח חובה, הרי שיש לראות במחדל זה משום התרשלות והפרת חובה חקוקה, המטילה עליה אחריות אישית מכוח סעיף 54 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999. מאחר שחבותה של קרנית קמה מעצם התרשלותה ומחדלה של נוהה בתור מנהלת מילאד בע"מ, הרי שרשלנות זו היא המקימה לקרנית זכות לשיפוי בגין נזקי התובע.
36.לאור כל האמור, אני קובעת כי קמה לקרנית זכות חזרה הן כלפי מילאד בע"מ - הנתבעת 2, היא גם צד ג' 1 והן כלפי נוהה -צד ג' 2.
צדדי ג' 3,4,5:
37.צדדי ג' 3 - 5 לא התגוננו, הגם שמחומר הראיות עולה כי בוצעו להם מסירות כדין של הודעות צד ג'. (ר' אישור המסירה לצד ג' 3 - לחברה שהטרקטור נשוא התביעה היה בבעלותה - נ'6 וכן באישור המסירה לבעלי צד ג' 3 - צד ג' 4 - נ/7 וכן בתצהיר מוסר מיום וכן אישור המסירה לצד ג' 5 - אמיר מילאד ותצהיר מוסר בעניינו - נ/8).
38.תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין כנגד נתבע אשר לא הגיש כתב הגנה, וזאת על יסוד כתב התביעה. משכך, אני קובעת כי דין ההודעה לצדדי ג' 3,4,5 להתקבל במלואה.
39.לסיכום: בהינתן כל האמור עד כאן אני קובעת כי דין הודעה לצד ג' ששלחה קרנית להתקבל כנגד כל צדדי ג', באופן שצדדי ג' 1-5 חבים ביחד ולחוד בשיפוי קרנית בכל סכום שקרנית תפצה את התובע.
סוף דבר:
40.התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעות דיבר זה בחוק הפלת"ד.
41.אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד:
-
בפיצוי התובע בסך של 96,000 ₪ .
-
בשכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור כולל של 14,600 ₪, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.
-
בהוצאות התובע ולרבות אגרת בית המשפט בהתאם לקבלות, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.
42.אני מחייבת את צדדי ג' 1-5 ביחד ולחוד:
-
בשיפוי קרנית בכל סכום אותו תשלם קרנית לתובע.
-
בהוצאות קרנית בסך כולל של 20,000 ₪, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים - כמקובל.
ניתן היום, כ"ה ניסן תש"פ, 19 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
