השופט נעם סולברג:
1. שני ערעורים בפנינו על תוצאות הבחירות לכנסת ה-17: עמ"ן 319/06 - ערעורה של
מפלגת העבודה - מימד (להלן - מפלגת העבודה) ועמ"ן 320/06 - ערעורה של
הרשימה הערבית המאוחדת - התנועה הערבית להתחדשות (להלן - הרשימה הערבית).
עמ"ן 319/06 - עיקרי טענות הצדדים
2. בערעורה טוענת
מפלגת העבודה על הפרה רבתי של דיני הבחירות אשר הובילה הרשימה הערבית, עד כדי עיוות מסיבי של תוצאות ההצבעה בקלפיות רבות במיגזר הערבי. בתחילה טענה על כ-100 קלפיות, בהמשך צימצמה מפלגת העבודה את טענותיה ל-25 קלפיות. הטענה היא בדבר פגמים, ליקויים וזיופים - לבד מטעויות טכניות בספירת הקולות - הצטברות משמעותית של הפרות דיני הבחירות, שתוצאתם גריעת מנדט ממפלגת העבודה, שבו זכתה שלא כדין הרשימה הערבית. הפחתת כ-280 קולות מן הקולות שנרשמו לטובתה של הרשימה הערבית, תגרום לגריעת מנדט ממנה ולהענקתו למפלגת העבודה. זו עתרה בערעורה ל"העברה" של המנדט אליה, ולחלופין, לביטול הבחירות ב-100 הקלפיות נשוא הערעור על מנת לקיימן מחדש. בעיקרי הטיעון נזנח הסעד העיקרי והסעד החלופי היה לבלעדי, קרי, ביטול הבחירות ב-25 הקלפיות נשוא הערעור (לאחר צימצומו) ועריכת בחירות חדשות בקלפיות הללו.
3. בתשובתה, מבקשת ב"כ
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 ושר הפנים (להלן - ועדת הבחירות) לדחות את הערעור. לדבריה, אכן קיימות אינדיקציות לאי-סדרים ואף למעשי זיוף בחלק מן הקלפיות, וחשדות לפלילים בעניינן של כמה קלפיות הועברו לחקירת המשטרה. עם זאת, ממשיכה ב"כ ועדת הבחירות, טענותיה של מפלגת העבודה אשר לפיהן יש לפסול 25 קלפיות אינן מבוססות די הצורך, וחלקן אינן מבוססות כלל. לטענתה, במרבית התקלות אשר עליהן הצביעה מפלגת העבודה, אין כדי להצביע על אי-תקינות הגוררת פסילת קלפיות: חלק מן הליקויים אינם אלא ליקויים לכאורה, שכן אינם מנוגדים להוראות הדין, חלקם ליקויים טכניים גרידא, וחלקם לא התקיימו כלל. ב"כ ועדת הבחירות טוענת, כי חשיבות רבה יש לדיני הבחירות, לעצם קיומן ולאופן עריכתן, ברם, בדיקת טענות מפלגת העבודה מעלה כי גם בהצטברות כל הליקויים שהוצגו, אין כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. כשל נוסף בערעור מצוי, לטענת ב"כ ועדת הבחירות, באי-צירופן של סיעות אשר עליהן יכול הערעור להשפיע.
4. גם
הרשימה הערבית מבקשת לדחות את הערעור; על הסף ולגופו של עניין. לשיטתה, שינוי קל בחלוקת קולות הבוחרים יכול להביא לשינוי בחלוקת המנדטים לגבי מספר מפלגות. כיוון שכך, כשלה מפלגת העבודה באי-צירוף שורה ארוכה של רשימות שהערעור יכול להשפיע עליהן. לדידו של ב"כ הרשימה הערבית, טענותיה של מפלגת העבודה לגופו של עניין אינן אלא הפרחת האשמות-שווא, טענות בעלמא אשר אינן נתמכות בראיות שהיו בהישג ידה. הוא מוסיף, כי הערעור המינהלי לא נועד לבירור עובדתי, וכי בית המשפט לא נדרש להחליט מחדש תוך החלפת שיקול דעתה של ועדת הבחירות המרכזית בשיקול דעתו-שלו. ב"כ הרשימה הערבית סבור, כי אין הצדקה לפסול את הבחירות ולו בקלפי אחת, ולא כל שכן ב-25 קלפיות, בטוענו שאומנם התרחשו ליקויים ספורדיים, אך הם אינם מצדיקים את פסילת הקלפיות. עוד הוא טוען, כי נציגיה של מפלגת העבודה שימשו בוועדות הקלפי, ולפיכך היא מושתקת ומנועה מלטעון על ליקויים באותן קלפיות. מכל מקום, לשיטת הרשימה הערבית, אין בטענות מפלגת העבודה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.
עמ"ן 320/06 - עיקרי טענות הצדדים
5. בערעורה-שלה טוענת
הרשימה הערבית, כי תוצאות ההצבעה בבחירות לכנסת ה-17 בקלפי 043-7600 בעכו, כפי שנתפרסמו על-ידי כבוד השופטת ד' ביניש, יו"ר ועדת הבחירות, ולפיהן זכתה הרשימה הערבית ב-162 קולות מסך של 271 קולות כשרים, הנן מוטעות. למעשה, כך היא טוענת, זכתה ב-312 קולות מסך של 405 קולות כשרים. הטעות נובעת, לטענתה, מפנייתה של מפלגת העבודה אל יו"ר ועדת הבחירות כדי שתעשה שימוש בסמכותה לתקן את מניין הקולות. הרשימה הערבית טוענת, כי יו"ר ועדת הבחירות טעתה בהחלטתה, "חרגה מסמכותה ושינתה את התוצאות ללא בדיקה מתאימה וללא כל הסתמכות על המסמכים והמקורות הנדרשים בחוק... קביעתה... משוללת יסוד עובדתי" (סעיף 24 לערעור). הטעות, כך נטען, נבעה מהסתמכות בלעדית על גליונות ספירת הקולות שייתכן והם מוטעים או חסרים, תוך התעלמות מן הפרוטוקול ומהערות חברי ועדת הקלפי. לתמיכה בערעורה צירפה הרשימה הערבית את הפרוטוקול וכן תצהירים מאת היו"ר, המזכיר ומשקיף בוועדת הקלפי, ומאת חבר ועדת הבחירות האיזורית. הרשימה הערבית מבקשת אפוא להוסיף
150 קולות לכלל הקולות שבהם זכתה, ולחלופין, לבטל את הבחירות בקלפי הנ"ל ולהורות על עריכת בחירות חדשות במקומן.
ב"כ
ועדת הבחירות היפנתה אל תרשומתה בכתב-יד מיום 4.4.06 של יו"ר ועדת הבחירות (נספח מ/1 לערעור), ללמדנו על האופן שבו תוקנה ספירת הקולות.
מפלגת העבודהסבורה, כי יש להעדיף את הרישום בגליון ספירת הקולות, אשר משקף לטענתה את מספר פתקי ההצבעה, על פני הרישום בפרוטוקול ועדת הקלפי.
6. בפשטות ניתן היה לברר מחלוקת זו, על דרך של ספירת פתקי ההצבעה. דא עקא, ב"כ
ועדת הבחירות הודיעה כי חרף חיפושים שנעשו, לא נמצאו פתקי ההצבעה.
ברם, גם אם אכן קרתה הטעות הנ"ל, אין בכך כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. תוספת של 150 קולות לרשימה הערבית, לא תשנה את חלוקת המנדטים. הערעור הוגש לשם הזהירות בלבד וכדברי ב"כ הרשימה הערבית "הדיון בו יהיה רלבנטי אך במידה ובית המשפט יחליט לקבל איזה מן הסעדים להם עתרה המשיבה 3 בעמ"נ 319/06. אם יידחה עמ"נ 319/06 אין צורך לדון בערעור זה" (סעיף 6 לערעור).
ערכי היסוד והאיזון שביניהם
7. הבחירות לכנסת הן מאושיות המשטר הדמוקרטי. הזכות לבחור לכנסת הנה מזכויות היסוד של האזרח בישראל. חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן - חוק הבחירות) נועד ל"
הגשמת רצונו של הבוחר בהליך הגון,
טהור ויעיל" (רע"א 12/99 מרעי נ' פריד, פ"ד נג(2) 128, 137 (1999)). אך במעבר מן החזון אל המציאות נוצר פער.
'רצון הבוחר' ו
'טוהר הבחירות' אינם עוד ערכים מוחלטים, אלא יחסיים. חיי המעשה מחייבים
איזון: "סופיות הבחירות, יציבות השלטון, והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי, הם כולם ערכים חשובים המובילים למסקנה כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לבטל תוצאותיהן של בחירות. עם זאת, אין ערך להגשמת 'רצון הבוחרים' בהליך דמוקרטי אם תוצאות הבחירות אינן משקפות רצון זה. לפיכך, טוהר הבחירות אף הוא ערך בעל חשיבות עליונה. האיזון הראוי בין ערכים אלה מוצא את ביטויו, בין השאר, בנטל המוטל על המבקש את ביטולן של תוצאות בחירות. נטל זה מצוי בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר הנהוגה במשפט הפלילי".
(דברי הנשיא א' ברק ברע"א 3055/05 פרומר נ' סבג, ניתן ביום 21.8.2005 (להלן - עניין פרומר), פיסקה 7; וראו את דברי חברי השופט ד' חשין ברע"א 659/06 גריפאת נ' הייב, ניתן ביום 2.7.2006 (להלן - עניין גריפאת), פיסקה 5).
זוהי אפוא נקודת המוצא לדיון בערעור דנן: על מפלגת העבודה מוטל
נטל הוכחה
מוגבר. על מנת שיינתן לה מבוקשה - ביטול תוצאות הבחירות - עליה לבסס את טענותיה ברמת הוכחה ש
בין מאזן ההסתברויות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
טענת סף - אי צירוף משיבים
8. עד שנבוא בטרקלין, כדי לדון בטענות על הפרות של חוק הבחירות, נתעכב קמעא בפרוזדור, לראות מי ומי במתדיינים. עוד מתחילה, בכתבי הטענות ובדיונים המקדמיים, הלינו המשיבים על כך שמפלגת העבודה נמנעה מלצרף כמשיבים כמה וכמה סיעות אשר עלולות להיפגע מן הערעור. אכן, מושכלות ראשונים הם, כי יש לצרף כמשיב את מי שעלול להיפגע מן ההליך המשפטי. באי-כוחה של מפלגת העבודה שמעו בעל-פה וקראו בכתב את טענותיהם החוזרות ונשנות של המשיבים בעניין זה, אך לא עשו מעשה ולא ביקשו לתקן את הטעון תיקון. אין לדעת אם נהגו כך מכיוון שחששו שאין לאל-ידם להצביע על 'נימוקים מיוחדים' שיצדיקו להיעתר לבקשה שכזו, או שחדלו מטעם אחר. מפלגת העבודה הסתפקה בהודעה על כך שאינה מתנגדת לצירוף משיבים נוספים, ובהמשך הודיעה על הסכמה לצירוף כל משיב אשר נוכחותו דרושה לדעת בית המשפט לדיון בערעור. בכך לא סגי. זה מעט מדי ומאוחר מדי. אי-אפשר להסתפק ב'ישיבה על הגדר' בחוסר מעש. צריך היה לנקוט יוזמה. כך בכלל, ובפרט לאור הוראתו המפורשת של סעיף 86(ג) לחוק הבחירות: "המשיבים בערעור יהיו יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, שר הפנים וכן בא כוחה של סיעה וחבר הכנסת שהערעור נוגע להם".
9. צירוף המשיבים הנכונים באופן מלא הנו חובה סטטוטורית-מהותית. אי-הצירוף איננו פגם טכני גרידא.
כך, למשל, נפסק בעתירה בעניין הרכבה של המועצה הדתית בירושלים: "ברור מראש, שלא ייתכן לדון ולהכריע בשאלות אלה מבלי לשמוע את טענותיה של הסתדרות אגודת-ישראל, שכל הכרעה בדבר הגדלת נציגותו של הפלג המיוצג על-ידי העותרת תפגע בראש ובראשונה במספר נציגיו של הפלג המיוצג במועצה הדתית על-ידי אגודת-ישראל. מאחר שכך, אין מקום לדון בעתירה ללא צירופן של המפלגות האחרות... ובנסיבות העניין שלפנינו אי-צירופם הוא פגם היורד לשורשו של עניין" (דברי כבוד השופט מ' אלון בבג"צ 84/82 הסתדרות פועלי אגודת ישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד לז(1) 813, 815-816 (1983)).