נדחתה בקשה לביטול פסק ידן שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה

רקע

1.         בפני מונחת הבקשה ב בש"א 1019/07 שהגיש הנתבע ביום 1.1.07, לביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי מותב זה במעמד צד אחד בהעדר הגנה ביום 7.12.06 (להלן:" פסק הדין"). במסגרת תמ"ש 038921/06, הוגשה תובענה על ידי המשיבה (להלן:" המשיבה") לסילוק יד המבקש במקרקעין.

2.         בתובענה העיקרית נטען כי המשיבה היא בעלת הזכויות בדירה ברח' *****  ** ב *****, הרשומה גם כגוש ****, חלקה ** בתת חלקה ** (להלן:" הדירה").

3.         המשיבה צירפה כנספחים נסח רישום בטאבו והסכם גירושין (להלן:" ההסכם") אשר קיבל תוקף של פסק דין בפני כבוד בית הדין הרבני ביום כ"ה בניסן תשנ"ג (1993).

4.         ביום 7.12.06 התקיים דיון בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, במהלכו הוגש אישור מסירה. התובעת אף העידה, כי הייתה נוכחת בעת מסירת כתבי הטענות ואישרה את תוכן התובענה לפינוי. אי לכך, ניתן פסק דין בהעדר הגנה המורה על סילוק ידו של הנתבע מהדירה.

5.         כנגד פסק הדין מונחת הבקשה נשוא החלטה זו.

טענות הצדדים

6.         בבקשת הנתבע נטענות שתי טענות. הראשונה שבהן פרוצדוראלית והשנייה  מהותית, מתייחסת לגופו של עניין. ראשית, הנתבע טוען, כי לא קיבל את כתב התביעה, והחתימה על אישור המסירה אינה שלו. שנית, טוען הנתבע, כי במעמד הדיון במתן פסק דין בהעדר הגנה היה על בית המשפט לדחות את התובענה מהטעם שאין ראיות לתמיכתה. הנתבע, הטוען לזכויות בנכס לרבות טענת חזקת השיתוף, הוסיף, כי אין להסתמך על ההסכם בין הצדדים מאחר ולא בוצע סידור גט פיטורין בהתאם להסכם.

7.         כנגד הטענה הראשונה העידה פקידת ב"כ המשיבה ואישרה את חתימת הנתבע כמקבל כתב התביעה על נספחיו.

8.         לגופו של העניין, מסתמך ב"כ המשיבה על המסמכים התומכים בתובענה.

9.         עוד נטען על ידי ב"כ המשיבה שיש לדחות את הבקשה על הסף מאחר והבקשה לקויה, בהעדר תצהיר מפורט על פי תקנה 258ו לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן : "התקנות").

דיון

10.        לעניין טענתו האחרונה של ב"כ המשיבה, אין לדחות את הבקשה שבפני רק מן הטעם שאין תצהיר מפורט בתמיכת בקשה בכתב. לפי תקנה 258 (ו) ותקנה 258 (ח) לתקנות, אין חובה לתצהיר מפורט כאמור.

            לא זו בלבד, אלא שלפי סעיף 8 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995, מוסמך בית המשפט לסטות מסדרי דין כדי לעשות צדק. בעניין דנן, אין מקום לעמוד על הפורמאליות של תצהיר לעומת תצהיר מפנה.

11.        לגופו של עניין, נראה כי הנתבע טוען בניסיון לאחוז בשני קצותיו של החבל, דבר הפוגע באמינות טענותיו המהותיות.

            מחד גיסא, הוא מבקש מבית המשפט לרכוש בו אמון בכך שלא חתם על אישור המסירה ולא קיבל את כתב התביעה, כאשר נטל הראיה עליו, וזה בניגוד לעדותה המהימנה של מוסרת כתבי הטענות. מאידך גיסא, מבקש הנתבע ממותב זה ליתן אמון בטענות ההגנה שלו, ובפרט בטענותיו לחזקת השיתוף.

12.        לעניין טענת הנתבע כנגד מימוש ההסכם בין הצדדים, הרי שאין בטענה זו ממש. מדובר בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ולא בוטל. על פי המשפט העברי, אין זיקה בין סידור גט פיטורין לבין ההסכם, מאחר והיה מדובר בגט פיטורין מעוסה. לכן, זכותו של בעל הקניין בנכס לפנות דייר בר רשות, מעת שאין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון (ראה: תמ"ש 20670/01 ר.ש. נ' נ.י., מיום 1.9.05 (פורסם במאגר נבו)). יתרה מכך, לא הובאה בפני ראיה של בקשה לביטול פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם. לא זו אף זו, אלא שלפי סעיף 6(ב) להסכם, המבקש ויתר על טענותיו בעניין הדירה כנגד פטור מלא בעניין המזונות, לכן הוא אף קיבל תמורה בגין ויתור המשיבה למזונות או כנגד כל טענה כספית אחרת על ידה.

יצוין, כי אין בסילוק יד בנכס, כדי לפגוע ביכולתו של הנתבע להגיש כל תביעה קניינית אחרת. ברור שבטענת חזקת השיתוף, גם לאחר חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973, נפתח שער לבן זוג להוכיח כוונת שיתוף מיוחדת בנכס פלוני (ראה: ת"א (י-ם) 1595/96 מונטיליו נ' מונטיליו, דינים מחוזי לב(2) 680).

13.        בית המשפט נדרש להכריע על סמך הראיות המונחות בפניו. כאשר אין כתב הגנה, אין בפני בית המשפט טענות קנייניות מטעמו של הנתבע ובפרט טענות חזקת שיתוף, עקב מעשים ו/או פעולות ו/או הסכמה בין הצדדים. טענות אלו ניתן להעלות במסגרת תובענה נפרדת. במתן פסק הדין בהעדר הגנה על בית המשפט לבחון את הראיות בחלקן או במלואן בתמיכת התובענה ( ר' תקנה 97 (א) ו-102 לתקנות). לעומת זאת, אין בית המשפט נדרש לחקור את התובעת במחשבה תחילה של כל הטענות שניתן להעלות על ידי הנתבע. אין בית המשפט נדרש לעמוד כסנגורו של הנתבע. די למתן פסק הדין עם הוכחת העובדות הנטענות (ראה: גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית 2005, עמוד 310).

14.        הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מאי המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה.

15.        בענייננו, המחדל באי התייצבותו של הנתבע אינו נובע מאי המצאה כדין. לפיכך, אין למבקש עילת ביטול בשל פגם שנפל בהליך. פסק הדין שניתן בשל אי התייצבות בדין ניתן, כפסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי (טרם פורסם). ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור: