1. בבקשתו שלפני עותר המבקש לכך, שיינתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבים לשדר הערב (16.12.2007) את כתבת התחקיר שנעשתה עליו במסגרת התוכנית "כלבוטק", וזאת עד לדיון שייקבע במעמד הצדדים.
2. כעולה מהבקשה, עוד בתאריך 10.12.2007 קיבל המבקש מברק, שכותרתו "כתבה אודותיך בתוכנית כלבוטק". במברק נכתב, כי המשיבים מתכוונים לשדר כתבת תחקיר אודות קשרים שניסה המבקש לרקום עם אישה פלונית. מהמברק עולה, כי הטענות נגד המבקש הן, שבמסגרת תפקידו כמנהל לשכת התעסוקה בישוב כפר כנא ניצל המבקש את מעמדו, והעניק לאותה אישה הטבה שלא הייתה זכאית לה, ועוד נטען, כי בשתי הזדמנויות הטריד המבקש את אותה אישה הטרדה מינית.
במברק התבקש המבקש למסור תגובתו לטענות הנטענות במברק עד ליום 12.12.2007.
3. מטענות ב"כ המבקש למדתי לדעת, כי המבקש קיבל העתק מכתבת התחקיר שנעשתה אודותיו, ואולם, העתק מהסרט לא צורף לבקשה.
4. בעיקרם של דברים טוען המבקש, כי מעמדו בלשכת התעסוקה אינו כזה היכול ליתן לו הכוח להעניק טובות הנאה או לשלול זכויות מזכאים, ואם קיימות טענות - שלטענת המבקש מקורן, ככל הנראה, בקנוניה - על דבר קשריו עם אישה פלונית, הרי אין בדבר עניין לציבור, מהטעם, שהדברים נוגעים לשעות שלאחר שעות העבודה ואינם נוגעים למילוי תפקידו של המבקש.
ב"כ המבקש, הבהיר בטיעונו, כי השיהוי בהגשת הבקשה נובע מכאבי גב בהם נתקף המבקש, ועוד הדגיש ב"כ המבקש את הנזק העלול להגרם למבקש אם לא יינתן צו מניעה זמני, בה בשעה שדחיית שידור הכתבה לא יפגע במשיבים. ב"כ המבקש הדגיש דברים אלה במיוחד לאור אופיה של החברה השמרנית בה חי המבקש, ולאור טענות ב"כ המבקש, כי מצבו הנפשי של המבקש מאז קיבל את המברק מהמשיבים אינו תקין.
5. לאחר ששקלתי את הבקשה ואת טענות ב"כ המבקש, הנני מחליט לדחות את הבקשה.
מהבחינה המהותית, מדובר באדם המחזיק במשרה ציבורית, והוא מנהל לשכת התעסוקה בכפר כנא, ונטען כלפיו, כי אותה פלונית, שנטען כי הטריד אותה, היא אישה הנזקקת לשירותי הלשכה. אין איפוא מקום לטענה שאין עניין ציבורי בתחקיר שנערך. כמובן, שאין להבין מדברים אלה, שבשלב זה ניתן לקבוע התחקיר נכון או אמיתי. ואולם, באיזון בין חופש הביטוי מחד גיסא והחשש שמא ייפגע המבקש נאידך גיסא, יש לאפשר למשיבים לשדר את הכתבה, והמבקש יהיה זכאי, אם ימצא מקום לכך, לתבוע את נזקיו. בעניין זה ראה: ע"א 214/89
אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, פ"ד מ"ג(3) 840 (1989).
מהבחינה הדיונית נפל בבקשה פגם חמור, והוא פגם השיהוי. כאמור, המבקש קיבל הודעה על הכוונה לשדר את כתבת התחקיר אודותיו כבר ביום 10.12.2007, אך הוא לא מצא זמן לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד דחוף, אלא ביום שידור הכתבה עצמו (ובשעות הצהריים). במצב דברים זה, נמנעה מבית המשפט האפשרות לקבל את עמדת המשיבים לבקשה. אמנם, המבקש מתרץ את השיהוי במצבו הרפואי, ולבקשתו צרף אישור רפואי מתאריך 7.12.2007, ולפיו מומלץ לו לנוח מתאריך 9.12.2007 ועד 18.12.2007, ואולם, באישור נרשמה הערה, כי "אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים, צבאיים ומשרד הביטחון".
אם האישור הרפואי מעיד על עצמו כי אינו בתוקף עבור "מוסדות משפטיים" , וכזה הוא לדעתי בית המשפט, כי אז אין בכוחו של האישור להתגבר על השיהוי בו לוקה הבקשה.
מכל מקום, הנני סבור, כי השיהוי פוגע בזכויותיהם הדינויות של המשיבים, ועל כן די היה בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
6. זאת ועוד: אם בידי המבקש העתק מכתבת התחקיר אודותיו, ראוי היה כי יצרף העתק הימנה לבקשתו, על מנת שניתן יהיה לבחון את תוכנה, ולשקול האם באמת אין בה אלא השמצות שמקורן בקנוניה, או שמא יש בכתבת התחקיר עובדות שיש בהן עניין לציבור. הסתרת הכתבה מבית המשפט, לצד הגשת הבקשה לצו מניעה זמני בצהרי היום בו הכתבה אמורה להיות משודרת, אינה מדברת בזכות ניקיון כפיו של המבקש.
7.
אשר על כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את הבקשה ואת טענות ב"כ המבקש, הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני דוחה את הבקשה.
(ב) במידה והמבקש עומד על תביעתו, עליו להגיש תביעה עיקרית בתוך 7 (שבעה) ימים.
(ג) במידה ותוגש תביעה עיקרית, הנני קובע אותה לקדם משפט לתאריך 7.2.2008 שעה 08:30.
ניתן היום, ז' בטבת, תשס"ח (16 בדצמבר 2007), במעמד ב"כ המבקש.
מותר להפצה מהיום.