נדחתה טענת חברות ביטוח ל"תת ביטוח"

לתובעים היתה זכות להגיש תשובה לסיכומי הנתבעות בתוך 10 ימים מקבלת סיכומי הנתבעות. סיכומי הנתבעות הוגשו ביום 4.6.06. סיכומי תשובה לא הוגשו עד כה, ולכן פסק דיני ניתן בלעדיהם.

תחילה - הערה פרוצדורלית: התובע 2, מר צפלוביץ נחום ז"ל, נפטר ביום 11.7.04. לפיכך נרשם כ"תובע פורמלי". ב"כ התובעים הסכים למחיקתו מכתב התביעה, במקום לכלול את עזבונו כתובע תחתיו, מאחר שהיורשת שלו הינה ממילא התובעת 1 בשלמות, והוסכם כי תנאי לביצוע כל פסק דין, אם ינתן, יהיה המצאת עותק מצו הירושה. צו הירושה בענינו צורף לסיכומי התביעה, ולפי הצו - היורשת הינה, בשלמות, התובעת 1, הגב' אביגיל צפלוביץ, רעייתו. למען הנוחות יכונו בני הזוג צפלוביץ, יחדיו, " התובעים", אך כל סכום שיפסק, אם יפסק, יפסק למעשה לטובת התובעת 1, והתובע 2 ז"ל נמחק, בהתאם להסכמת הצדדים.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

בעבר היו התובעים בעלי פוליסת ביטוח מקיף (למבנה ולתכולה) בחברת הביטוח "כלל". בשנים עברו הוערכה תכולת הדירה בסך של כ-200,000 ש"ח. בתקופה שקודמת לאירועים נושאי תביעה זו, הגיע מעריך מטעם חברת הביטוח "כלל" לבית התובעים, והעריך את שווי תכולת דירתם בשיעור של 400,000 ש"ח (מדובר בסקר של חברת "גמודן" מיום 11.9.02, שיקרא להלן - "סקר גמודן"). בהתאם, נדרשו התובעים לשלם פרמיה גבוהה בהרבה עבור הביטוח. הם חשו שהערכת הביטוח הינה מופרזת, שכן "לא נרכשו כל פריטים חדשים לבית בשנים האחרונות, ואפילו יצאו פריטים מעצם יציאת כל הילדים מהבית, והילדים לקחו איתם פריטים. למשל פסנתר שהיה בבית עבר אלי" (דברי הבת, הגב' שלומית צפלוביץ, בדיון מיום 30.3.06, עמוד 8, שורות 27-29 ).

לכן, פנו - באמצעות בתם, הגב' שלומית צפלוביץ (אשר תקרא להלן - הגב' צפלוביץ), ל נתבעת 2, תורן סוכנות לביטוח בע"מ. לענין תוכן הפניה והדברים שהוחלפו במסגרתה ארחיב בהמשך, שכן חילופי דברים אלה ומשמעותם - הם לב המחלוקת, אך אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

1.   הגב' צפלוביץ ביקשה הצעת מחיר לביטוח עבור דירה שתכולתה שווה 400,000 ש"ח;

2.   היא סיפרה לסוכנת, הגב' אתי ברקאי, את הרקע לפנייתה, כפי שפורט בפיסקה לעיל;

3.   היא סיפרה כי קיימת הערכה של סוקר מטעם "כלל" על 400,000 ש"ח;

4.   היא לא נתבקשה באותו שלב להציג בפני הסוכנת את אותה הערכה;

5.   היא הסבירה לגב' ברקאי כי לדעת הוריה ההערכה מופרזת;

6.   בסופו של דבר נעשה חוזה ביטוח, בין התובעים לנתבעת 1, אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן - " אריה"), לפי ערך תכולה של 200,000 ש"ח. תחילת תוקפה של פוליסת הביטוח היא 1.12.03.

יצויין, כי הן בפוליסה ב"כלל" והן בפוליסה ב"אריה" בוטח המבנה בערך של 550,000 ש"ח, וענין זה אינו במחלוקת.

ביום 2.1.04 פרצה שריפה בדירת התובעים, אשר כילתה חלקים ניכרים ממנה ומתכולתה. הנזק שנגרם היה רב. שמאי מטעם "אריה", מ"הדס שרותי שמאות" הגיע לדירה והעריך את הנזקים. בסיכומו של דבר מצא שהנזק שנגרם למבנה הוא בסך 223,033 ש"ח, וכך הציע לפצות את התובעים, וכי הנזק לתכולה (בערכי שיפוי) הוא 141,047 ש"ח. בענין התכולה, הגיע למסקנה, לאחר שעיין בסקר גמודן, כי שווי התכולה של הדירה ערב השריפה היה 300,000 ש"ח. לאור זאת קבע, כי יערך תחשיב ביטוח חסר, ולענין התכולה הוא המליץ לפצות את התובעים ביחס שבין 200,000 ש"ח (שווי התכולה בפוליסה) ל-300,000 ש"ח (שווי התכולה לפי הערכתו), היינו בשעור של T, שהם 94,031 ש"ח.

טענות התובעים

התובעים טוענים טענות בשלושה ענינים:

1.   לענין טענת ביטוח החסר, התובעים (באמצעות בתם) גילו לגב' ברקאי, שהיא סוכנת מטעם "אריה", את כל המידע הרלוונטי לענין ההתקשרות בחוזה הביטוח, ולא הסתירו דבר. למרות זאת, הגב' ברקאי אמרה לגב' צפלוביץ לעשות פוליסה לפי שווי תכולה של 200,000 ש"ח, ובהמשך ישלח הסוקר מטעם "אריה". היא לא הזהירה את הגב' צפלוביץ מפני הסכנה שבעריכת פוליסה, בסכום שעשוי להיות נמוך משווי התכולה בפועל ולא החתימה אותה על כל מסמך בענין זה. היא לא ביקשה לראות את סקר גמודן, אלא לאחר השריפה. כבר בכך, נהגה בצורה רשלנית וחובבנית. בהמשך, לא דאגה לכך שהסוקר יגיע לבית התובעים, כדי להפחית את פרק הזמן שבו עומדים התובעים בסיכון של "תת ביטוח" (אף שהם עצמם לא ידעו שהם בסכנה כזו). לפוליסה שהונפקה (על שווי של 200,000 ש"ח) לא צורפה כל אזהרה על כך שהתובעים נמצאים במצב של תת ביטוח, לא בפוליסה גופה ולא במכתב הנלווה לה. התובעים מפנים בענין זה לע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749. היתה חובה להבליט את ענין תת הביטוח, כשם שיש חובה להבליט הגבלות, לפי סעיף 3 ל חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה ביטוח). לכן, טוענים התובעים, הנתבעות אינם יכולים להסתמך על טענתם לענין תת הביטוח, כי מדובר בנושא שהיה באחריות הנתבעות והם התרשלו בו ולא פעלו כשורה, ועליהם להשלים את הסך של 47,015 ש"ח שנגרע מהסכום ששולם, בשל טענת תת הביטוח.

2.   ראש נזק שני שנתבע הוא הפרשים לגבי מטלטלין שניזוקו בשריפה, והשמאי מטעם הנתבעת העריך אותם, ללא הצדקה, בסכומים נמוכים משווים בפועל. מדובר בשלחן מעץ, תמונות וחפצי נוי, נברשות, כורסת טלויזיה, כסאות וספות, שהוערכו, לטענת התובעים, בסכומים נמוכים מדי, וכן מיקרו, דלת התנור ודלת המקרר שלא נדרשו בתחילה, אך בהמשך נתברר שניזוקו ונסיונות הניקוי עלו בתוהו. סך הכל - 31,550 ש"ח.

3.   ראש נזק שלישי שנתבע, הוא פיצוי שלא אושר בגין מרכיבים מסוימים הקשורים לביטוח המבנה. למשל - בגין הריצוף בסלון אושרה רק מחצית מדרישת התובעים, נדרש סכום עבור פיקוח הנדסי על העבודות, מיזוג האויר שתוקן בצורה לקויה, שידה בחדר שינה שנאלצו לפרקה ולבנות מחדש וארון קיר שניזוק ללא יכולת תיקון. בסך הכל - 28,435 ש"ח.

טענות הנתבעות

1.   תחילה, ל נושא תת הביטוח: התובעים, באמצעות בתם, פנו בתחילה לסוכנות הביטוח, הנתבעת 2, וביקשו הצעה לפי תכולה בשווי 400,000 ש"ח. רק לאחר מכן, פנו שוב לגב' ברקאי וביקשו הצעה נוספת על 200,000 ש"ח. לא הגב' ברקאי היא שיזמה את ההצעה השניה, אלא היא פעלה לפי בקשת התובעים. הגב' ברקאי אינה יכולה לדעת מה יש לתובעים בבית, ולכן היא הציעה להם, בתחילה, הצעה לפי מה שהיה להם קודם, היינו - פוליסה לפי שווי תכולה בסך 400,000 ש"ח. התובעים חתמו על הצעה לביטוח דירה בסכום של 200,000 ש"ח ואישרו כי הצהרתם זו מהווה בסיס לחוזה הביטוח בינם לבין "אריה", והפרטים המצויינים בטופס הם ענין מהותי, על פי חוק חוזה הביטוח. הנתבעות מציינות, כי הגב' צפלוביץ לא הציגה - לא לנתבעות ולא כראיה במשפט - את הסקר הראשון שהיה בידיה, שמסביר לטענתה את הבקשה להצעה לפי 200,000 ש"ח שווי תכולה, וגם לא את הפוליסה הקודמת, לפי שווי זה. הלכה היא, שכאשר בעל דין נמנע מלהביא ראיה הרלוונטית להוכחת תביעתו, ניתן להסיק כי אילו הובאה הראיה, היתה פועלת לרעתו. לא סביר, אומרות הנתבעות, כי הנתבעות, אשר להן אינטרס ששווי התכולה יהיה גבוה יותר בפוליסה (כי אז הפרמיה גבוהה יותר), יוציאו ביוזמתן את הפוליסה על בסיס 200,000 ש"ח. התובעים, הם שרצו לחסוך בפרמיה, ולכן ביקשו להוציא פוליסה לפי 200,000 ש"ח, למרות שידעו כי על פי דוח הסוקר האחרון, שווי התכולה הוערך ב-400,000 ש"ח.

הגב' ברקאי הזהירה את הגב' צפלוביץ שהוריה נמצאים בתת ביטוח. הטענה כי היתה חובה לרשום את האזהרה בפוליסה, או להבליטה - היא בבחינת הרחבת חזית, שכן לא נטענה בכתב התביעה וגם לא בדיון, אלא נטענה לראשונה בסיכומים, והנתבעות מתנגדות להעלאתה. למעלה מהצורך, מציינות הנתבעות, כי בסעיף 4 לפוליסה (ב"תנאים הכלליים") נאמר כי "אם בשעת כריתת החוזה היה סכום הביטוח פחות משוויו של הרכוש המבוטח, יופחתו תגמולי הביטוח בגין כל אובדן או נזק, בהתאם ליחס שבין סכום הביטוח ובין שוויו של הרכוש המבוטח בעת כריתת החוזה". מכאן, שהנתבעות עמדו בחובתן להבטיח שהמבוטח יהיה מודע לסייג בדבר תת הביטוח, גם בעל פה (דברי הגב' ברקאי) וגם בכתב (הפוליסה).

לענין הזמנת הסוקר, טוענות הנתבעות כי הגב' ברקאי הזמינה אותו, דרך חברת סוקרים, אשר מתפקידה ליצור קשר עם המבוטח. "החברה עצמה לא ביצעה את העבודה זה לא שסוכנות הביטוח או אני היינו לא בסדר" ( דברי הגב' ברקאי, עמוד 18, שורות 3-4 לפרוטוקול). התובעים, שיכלו להשאיר בתוקף את הצעת הביטוח הראשונה, על סך 400,000 ש"ח, עד שיגיע הסוקר, בחרו לעצום עיניים והתרשלו כאשר בחרו להפחית מפרמיית הביטוח ועל כן האחריות המלאה מוטלת עליהם.