נדחתה תביעה ברשלנות רפואית בגין אי גילוי מום גנטי

לפני תביעת קטינה והוריה, אשר  נטען כי כתוצאה מרשלנות המיוחסת לנתבעים בביצוע בדיקת מי שפיר ואי גילוי מום גנטי, נגרמה לה נכות בשיעור 100%. האם העדר פרוט סיבת הפנייה לביצוע הבדיקה וגיל הנבדקת, מטילים אחריות על הרופא השולח או על המעבדה? האם ניתן לגלות את המום הגנטי הנדון בביצוע "בדיקה שגרתית"? אלה השאלות המרכזיות בתיק זה.

רקע כללי

1.         תובעת מס' 1 (להלן: " הקטינה") נולדה בשלהי 1993 לאם ילידת 1967, בת 26 בעת הריונה. (להלן: 'תובעת 2 או: 'האם' ). היה  זה הריון שני לאחר טיפולי פוריות. הריון ראשון הסתיים בהפלה טבעית.

האם היתה במעקב הריון בתחנה לבריאות המשפחה ואצל רופא נשים בקופת חולים מכבי.

בשבוע 21 להריונה ביצעה סקירת מערכות במרפאה פרטית בבאר שבע.

בשל הימצאותן של שתי צ'יסטות בקרניים הקדמיות במוח העובר, הומלץ לאם על ביצוע בדיקת מי שפיר, באופן פרטי, במכון "מדיקל סנטר באר שבע". הנוזל שנשאב בדיקור נשלח ליחידה הגנטית של בית החולים מאיר (נתבע 2) שם בוצעה הבדיקה המעבדתית.

בחודש ספטמבר 93 נשלחה התשובה לרופא השולח ולאם, ובסופה המסקנה:

 " בבדיקה שבוצעה בתאים מתרבית מי שפיר לא נמצאו סטיות כרומוזומליות".

 לאחר יומיים נעשתה לאם סקירת מערכות נוספת שתוצאותיה היו תקינות.

כשבוע לאחר מכן, בשבוע 39 להריון, הגיעה האם לבית החולים סורוקה, שם הוחלט על ביצוע ניתוח קיסרי עקב חוסר התקדמות בלידה ומצוקה עוברית. מהלך הניתוח והלידה היו תקינים.

2.         את  הארועים לאחר הלידה מתארים התובעים, כדלקמן:

עם לידתה נמצא אצל הקטינה, בין היתר, דיסמורפיזם בפניה, שהתבטא, בין היתר, במפתח עיניים צר, לסת  עליונה בולטת, קושי בפתיחת הפה עם חיוך נמוך, אצבעות ידיים ורגליים ארוכות, ועוד. הקטינה סבלה ממצוקה נשימתית, שנבעה מהיצרות קדמית באף, ובשל כך שוחררה מבית החולים, רק לאחר יותר משבועיים, ביום 16.1.94. כמו כן, במהלך ימי חייה הראשונים התקשתה הקטינה לספוג מזון ונזקקה לעירוי נוזלים,  נצפתה בעיה בעיניה ועוד פגמים ומומים שונים.

בהמשך נמצא כי הקטינה לוקה בפיגור שכלי והתפתחותי חמור ונזקקת להזנה באמצעות צינור ישיר לקיבתה.

שבועיים לאחר שחרורה של הקטינה מהאשפוז הראשון, אושפזה היא בשנית במחלקת ילודים ופגים בבי"ח סורוקה בשל מצוקה נשימתית קשה. במהלך אשפוז זה, שנמשך כחודשיים, נערך בירור גנטי שבמהלכו אובחן כי הקטינה סובלת מליקוי -כרומוזומלי, לפיו על הזרוע הקצרה של  כרומוזום 9 קיים מקטע עודף ששייך לזרוע הקטנה של כרומוזום 4, ומקורו של ליקוי, הנקרא טריזומיה חלקית של כרמוזום 4, הוא בטרנסלוקציה מאוזנת של כרומוזומים 4 ו-9 אצל אביה.

במכתב שנשלח למשפחה מאת פרופ' רבקה כרמי, מנהלת היחידה לגנטיקה קלינית בבי"ח סורוקה, נאמר כי הגורם למומי הקטינה הינו עודף החומר הגנטי השייך לכרומוזום 4, המצוי על כרומוזום 9.

בנוסף, הומלץ להורים לערוך בדיקת כרומוזומים של העובר בכל ההריונות בעתיד, ואכן הריונות נוספים שעברה התובעת 2 נסתיימו בהפלה יזומה בשל אבחנה של ליקוי כרומוזומלי אצל העובר, והריונות נוספים הסתיימו בלידת ילדים בריאים לאחר בדיקת כרומוזומים תקינה.

גירסת התובעים

3.         במגמה להראות שניתן היה לגלות את המום הגנטי הנדון, ולהוכיח רשלנות מצד הנתבעים, מציינים התובעים, כדלקמן:

"במהלך הריונות נוספים לאחר לידתה של התובעת, עברה האם בדיקות מי שפיר ובהם זוהה הפגם. בעקבות זיהוי זה ביצעה האם הפלות. בהריונות נוספים אובחן כי לא קיים פגם ואכן האם ילדה ילדים בריאים נוספים". (סיכומי התובעים ע' 3)