נדחתה תביעה נגד מסעדת ספגטים- די בארוחה זוגית כפיצוי

1.         התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי כספי מהנתבעת וזאת עקב אירוע שהיה ביום 12.7.07. לטענת התובעת, היא סעדה במסעדה השייכת לנתבעת יחד עם חברה. השתיים הזמינו כל אחת ארוחה עסקית שכללה מנת סלט וספגטי. מאחר ולא הספיקו לסיים את מנת הספגטי, ביקשו לארוז את המזון. התובעת וחברתה לקחו את המזון למקום העבודה. במקום העבודה החלו לאכול את הספגטי. תוך כדי לעיסה חשה התובעת דבר מה מוזר בפיה. היא חשבה שמדובר בחרק ואז גילתה כי מדובר בבדל סיגריה. את התובעת אחזה תחושה קשה של גועל והיא הקיאה את המזון. לדבריה, התקשרה מיד למסעדה ודיווחה על מה שארע. למחרת התקשר אליה בעל המסעדה שהציג עצמו בשם בני והיא סיפרה לו את פרטי המקרה. בני הזמין אותה לבוא למסעדה ולראות את המטבח ואת תנאי הניקיון במסעדה. לדבריה, בני הוסיף ואמר כי ידאג לפצות אותה ואת חברתה. התובעת טוענת כי הגיעה למסעדה ביום 24.7.07, וביקשה לדבר עם בני אך הוא לא היה במקום. השניים שוחחו בטלפון. התובעת טוענת כי בני צעק עליה בטלפון, והוא אמר לה שהוא חש מרומה, שכן אחותה של התובעת הייתה במסעדה לפני אותו מועד וקיבלה פיצוי של ארוחה במקום התובעת. התובעת טוענת כי אחותה לא קיבלה ארוחה בחינם, אלא הייתה במסעדה, סיפרה לעובדים מה שארע עם התובעת, אך היא שילמה מחיר מלא עבור הארוחה. במכתב דרישה ששלחה התובעת באמצעות עו"ד, דרשה פיצוי של 15,000 ש"ח. התובעת העידה לפני וחזרה על טענותיה האמורות, וטענה כי לא סיכמה דבר כלשהו עם בני.

2.         מנגד, טוען מר בני חוג'ה שהוא מנהל הנתבעת, כי האירוע אינו ידוע לו, אולם הנתבעת הייתה מוכנה לפצות את התובעת בארוחה זוגית. ב"כ הנתבעת השיב למכתב ב"כ התובעת בו מוכחש האירוע. באותו מכתב נטען כי התובעת מוציאה לרעה דיבה על המסעדה, וכי הנתבעת שוקלת להגיש תביעה בגין לשון הרע כנגד התובעת. מר חוג'ה הגיש תצהיר לבית המשפט בו תיאר את העובדות הבאות: המסעדה שייכת לרשת של 16 סניפים. המסעדה מקפידה כמו כל רשת על סטנדרטים גבוהים של ניקיון והגיינה, ולא הגיוני שמישהו ישליך בדל סיגריה לתוך המזון המוגש לאורחים. לדבריו, הוא שוחח אישית עם התובעת ואמר לה שיוציא עבורה שובר לארוחה זוגית חינם, וביקש ממנה שתתקשר אליו לפני שהיא מגיעה למסעדה. לטענתו, התובעת הסכימה להצעה זו, אולם בדיעבד התברר כי העבירה זכות זו לאחותה.

3.         בישיבה שהתקיימה במעמד הצדדים, הגיעה למסור עדות אחותה של התובעת הגב' אלישבע סבג. מעדותה עלה כי הגיעה למסעדה ללא קשר לאחותה, אכלה שם עם חברתה. העדה זכרה כי אכלה ספגטי וכי סיפרה למלצרית מה שקרה לתובעת. המלצרית חזרה ואמרה לה שהיא מקבלת מנה אחרונה של עוגת שוקולד על חשבון הבית ללא קשר לתובעת. העדה גרסה כי שילמה מחיר מלא עבור הארוחה.

4.         דברים אלה עומדים בסתירה לטענת התובעת לפיה אחותה שילמה מחיר מלא עבור הארוחה שהרי כבר מעדות האחות עולה כי קיבלה מנה אחרונה בחינם. אולם, יותר מכך מטעם הנתבעת העידה אחראית המשמרת גב' נועה סאטו, שעבדה ביום בו אכלה אחותה של התובעת במסעדה. הגב' סאטו העידה כי היא זוכרת היטב את המקרה. האחות סיפרה למלצרית את האירוע שהיה לתובעת, והדגישה כי היא באה בשמה של התובעת לקבל את הארוחה בחינם כפי שהתחייב בעל המסעדה. העדה התקשרה לבעל המסעדה וקיבלה ממנו אישור. מר חוג'ה הגיש במהלך עדותו מסמך שהופק במחשב לגבי השולחן והאוכל שסופק באותו היום לאחות התובעת ממנו עולה כי אכן הוזמנה ארוחה זוגית, ונערך זיכוי על כל מרכיבי הארוחה, כאשר לצד הזיכוי נכתב "על חשבון הבית". הפריט היחיד עבורו שולם סכום כסף היה כוס תה ועבור כך שולם סך של 8 ש"ח. אחותה של התובעת נחקרה בקשר לארוחה זו והיא זכרה כי הזמינו ספגטי, וכי הזמינה כוס תה. בכך נוצר הקשר בין הארוחה שקיבלה אחות התובעת למסמך שהוגש ולעדותה של אחראית המשמרת.

5.         לאור זאת, אני מקבל את גרסת הנתבעת כי אכן אחות התובעת קיבלה ארוחה זוגית ללא תשלום, וזאת כפיצוי עבור התובעת.

6.         מכאן, יש להגיע למסקנה כי ראוי להעדיף את עדותו של מר חוג'ה כי אכן היה סיכום בין התובעת לנתבעת באמצעותו, שהתובעת תקבל כפיצוי ארוחה זוגית.

7.         ראוי לציין כי מר חוג'ה הביע לפני בית המשפט עמדה כי אין מדובר מבחינתו בשאלה כספית אלא בשאלה עקרונית, מאחר והוא חש שהתובעת מנסה לקבל פיצוי נוסף מעבר למוסכם.

8.         כאמור, לעניין ההסכמה, מקובלת עלי גרסת הנתבעת ויש לדחות את גרסת התובעת, במיוחד לאור הסתירות שנמצאו בגרסת התובעת ואחותה באשר לארוחה שקיבלה אחות התובעת במסעדה. זאת ועוד, התובעת לא טרחה לזמן לעדות את חברתה שאכלה עמה במשרד, ואשר לטענתה של התובעת ראתה את בדל הסיגריה.  דבר זה גם הוא עומד לחובת התובעת במאזן הכולל של הערכת הראיות.

9.         יתכן, כי במקרה אחר בו אכן נמצא בדל סיגריה במזון המוגש לסועדים במסעדה, היה ראוי לפסוק פיצוי שונה ואולי גבוה יותר, אולם מאחר והצדדים הגיעו להסכמה, כפי שפורטה לעיל, עוד לפני הגשת התביעה, ומאחר והשתכנעתי שהנתבעת עמדה בהבטחתה, אינני רואה מקום להטיל פיצוי נוסף על הנתבעת.

10.       לאור כל האמור, התביעה נדחית וזאת ללא צו להוצאות.

11.       המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ד' בכסלו, תשס"ח (14 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים