1. בפניי תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") אשר הוגשה על ידי מר משה זמוש (להלן: "התובע מס' 1") ומר פרי גרופר (להלן: "התובע מס' 2") כנגד חמישה נתבעים כדלקמן: כלבו החדשה בע"מ (להלן: "הנתבע מס' 1"), כנגד הכתב מר רמי רוזן (להלן: "הנתבע מס' 2"), כנגד מר איתן מרקוביץ ששימש עורך בזמנים הרלבנטיים לתביעה (להלן: "הנתבע מס' 3"), כנגד מר אמנון קומולוש (להלן: "הנתבע מס' 4") וכנגד גב' רחל קומולוש (להלן: "הנתבעת מס' 5") שהתראיינו לכתבה אשר פורסמה ביום 8/3/02 במקומון הנתבע מס' 1.
רקע כללי:
2. ביום 8/3/02 פורסמה במקומון הנתבע מס' 1 כתבה שעניינה, בין היתר, מסע לחצים שהפעילו התובעים לסילוקו של תומר (המכונה בכתבה ת'), בחור שלקה בגמגום ופיגור קל, שהיה אהוב על הילדים, מפעוטון נעמ"ת בו הועסק בהתנדבות בעבודות טכניות שונות ואשר התובעים הביאו לסילוקו המיידי מהפעוטון.
הכתבה נשוא התביעה סיקרה את מהלך האירועים שהובילו לסילוקו של תומר מהפעוטון תוך הבאת עמדת הנתבעים מס' 4 ו-5, התובעים מס' 1 ו-2, אימו של תומר, גב' יהודית זוסמנוביץ נציגת נעמ"ת ודוברת משרד החינוך. במסגרת הכתבה אכן נמתחה ביקורת על מעשיהם של התובעים אשר הביאו לסילוקו המיידי של תומר מהפעוטון.
3. התובע מס' 1 מציין בכתב התביעה כי הינו שדרן ועורך בגלי צה"ל מזה 15 שנים, ממייסדי הערוץ השני, שדר ומפיק בטלויזיה בכבלים, בעל חברת הפקות, איש טלויזיה ועיתונות, חבר הנהלת איגוד עיתונאי הספורט בצפון ודמות ציבורית מוכרת וידועה ברחבי הארץ בכלל וברחבי חיפה והצפון בפרט.
4. התובע מס' 2 מציין בכתב התביעה כי הינו מנהל מחלקת הנוער של קבוצת מכבי חיפה, שחקן הקבוצה בעבר, מאמן נבחרת ישראל - נערים, המוכר כבעל מקצוע וכאיש חינוך שעתידו לפניו בתחום עיסוקו ואשר כל מעורבותו מסתכמת בהיותו דמות ציבורית מוכרת (סעיף 16 לכתב התביעה).
5. עדים רבים העידו בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתאריכים הבאים: 3/3/05, 13/6/06, 11/7/06, 18/3/07, 25/3/07, 17/4/07, 25/4/07 ו-17/5/07. מטעם התובע מס' 1 העידו התובע מס' 1, גב' סיגל זמוש, מר יצחק אמיתי וגב' שרון מרום. מטעם התובע מס' 2 העידו התובע מס' 2, גב' שירי גרופר, מר דורון מיכלסון, מר צבי ברקן, מר יוסף קדוש ומר שוקי פרנקל. מלבד הנתבעים מס' 5-2 העידו הגב' רחל פולק, הגב' סימי שלום, הגב' תמי ערגון וגב' לימור סרור.
התביעה:
6. בכתב התביעה ובסיכומים מתמקדים התובעים במספר קטעים המהווים לטענתם לשון הרע ואשר פורסמו על מנת לפגוע בהם ובשמם הטוב. קטעים אלה יובאו להלן במלואם:
א. ההפניה בעמוד השער של העיתון: "משה זמוש מגרש" אליה צורפה תמונת התובע מס' 1.
ב. הכותרת בגוף הכתבה: "מגמגמים החוצה".
ג. כותרת המשנה בגוף הכתבה: "משה זמוש, כתב גל"צ ומפיק במת"ב, ופרי גרופר, ראש מחלקת הנוער של מכבי חיפה, לא יכלו לסבול את העובדה שבפעוטון נעמת של הילדים שלהם מתנדב בחור מגמגם. זה שהילדים נקשרו אליו ושאר ההורים אהבו אותו לא הפריע להם לפתוח בקמפיין להדחתו. הם פנו לזוסמנוביץ, איימו לפנות למצנע, ולבסוף הצליחו להעיף את המגמגם מהגן. הישראלי המכוער, הגרסה החיפאית".
ד. תמונת התובע מס' 1 ולצידה הכיתובית: "בושה. משה זמוש" ותמונת התובע מס' 2 ולצידה הכיתובית: "חרפה. פרי גרופר".
ה. התבטאותה של הנתבעת מס' 4 בכתבה: "מספרת רחל קומולוש, אחת האמהות: "נוצר עימות בין ההורים וכששמעתי את הנימוקים של זמוש וגרופר להרחיק את ת' הייתי מזועזעת. קשה לי לומר זאת, כי אני מיודדת עם משפחת זמוש וגם הילדים שלנו מיודדים, אבל פשוט אי אפשר היה לסבול את הדרישה שלו ושל מנהל מחלקת הנוער של מכבי, אותו פרי גרופר. לקחו מישהו שעשה רק טוב לילדים, להורים, לפעוטון, לכולם, והחליטו להיפטר ממנו כי הוא מגמגם. כבת של ניצולי שואה זה זיעזע אותי במיוחד. זה נראה כאילו אירוע פעוט באיזה פעוטון, אבל בעיני זה הרבה מעבר לכך"."
ו. התבטאותו של הנתבע מס' 5 בכתבה: "אמנון קומולוש, בעלה של רחל: "נעמת יצרה נורמה שלפיה מעכשיו כל שני הורים שירצו בכך יוכלו להרחיק את מי שנראה להם חריג. כמי שמכיר את ת' טוב ומההתחלה, אני מתקשה להבין למה הוא בכלל נחשב חריג. הוא מגמגם? לי יש קרחת. "פגשתי בכל פעם בחור פתוח, ידידותי, אחראי ומסור, שאפשר לדבר איתו על כל דבר. הוא היה רץ אחרי אמהות ששכחו משהו, וכשדוור השאיר שק דואר זה עורר את חשדו והוא מיהר לדווח על כך. הוא היה הגבר היחיד במעון, נסך ביטחון במטפלות ובילדים, ובאותה הזדמנות חסך שכר איש ביטחון. אבל כנראה במדינה של אנשים מוטרפים, בחור סובלני ואחראי הוא גורם חריג ומסוכן שצריך לסלק. מעניין אותי מאוד לשאול בהקשר זה את הבעלים של מכבי חיפה יעקב שחר מה הוא חושב על מנהל מחלקת הנוער שלו גרופר".".
7. לצידה של הכתבה נשוא התביעה התפרסם טור שנכתב על ידי כתב אחר בשם ארז אשרוב ואשר כלל הבעת דעה בלשון מטאפורית בנוגע לסילוקו של תומר מהפעוטון. משהתובעים הגישו תביעתם אך ורק בגין הכתבה שנכתבה על ידי הנתבע מס' 2 כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה ובכתב התביעה לא צויין כי הטור שנכתב על ידי מר ארז אשרוב מהווה אף הוא חלק מתביעתם, אין מקום להתייחס לכתבה זו. לא ניתן לקבל את נסיונם של התובעים להתייחס לטור שנכתב על ידי מר ארז אשרוב ולתוכנו, שעה שטענות בהקשר זה הועלו על ידי התובעים לראשונה במסגרת סיכומיהם ושעה שלא פעלו לתיקון כתב התביעה בשום שלב במהלך ניהול תביעתם.
עוד אציין, כי לא ניתן להתייחס גם לטענת התובע מס' 2 ביחס לתגובות קוראים שפורסמו לאחר שבוע מפרסום הכתבה, שכן אלה אינן מהוות חלק מעילת התביעה, התגובות לא צורפו לתצהירי הצדדים, לא הוגשו כראיה במשפט ולא נתבררו במהלך המשפט.
8. הפרסום האמור אכן מתאר את התובעים באופן שאינו מחמיא וכמי שפעלו לסילוקו של חריג מהפעוטון שבו שהו ילדיהם על רקע חריגותו ומיד משנודע להם על שהותו בפעוטון וזאת על רקע דעות קדומות שרווחו אצל התובעים ביחס לסכנה הנשקפת מהחריג.
9. הנתבעים טוענים להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, לרבות הגנת סעיף 14 שעניינה אמת דיברתי ולהגנות סעיפים 15(2) שעניינה חובה חוקית מוסרית וחברתית, סעיף 15(3) שעניינה עניין אישי כשר, סעיף 15(4) שעניינה הבעת דעה, סעיף 15(6) שעניינה ביקורת והגנה וסעיף 15(10) שעניינה גינוי או הכחשה של לשון הרע. להלן אדון בטענות ההגנה של הנתבעים אחת לאחת.