בפני תביעה לפיצוי בסך של 2,532,652 ש"ח. עילת התביעה היא טענה בדבר הפרת הסכם בלעדיות וטענות בדבר גניבת עין, עשיית עושר שלא במשפט, פגיעה במוניטין, בגין העתקת דגמי לבוש שעיצבה על פי הנטען גב' גלית לוי. התביעה מופנית כנגד ספק בדים ובעלי עסקים נוספים שעוסקים במכירה והשכרה של שמלות כלה וערב.
התביעה הוגשה בשנת 2003 לבית המשפט המחוזי בתל אביב והועברה לבית משפט מחוזי מרכז עם הקמתו באוגוסט 2007.
הצדדים
1.
התובעת
והנתבעת שכנגד ג.ל. קוטור בע"מ היא חברה בבעלות ובניהול הגב' גלית לוי, העוסקת בעיצוב, ייצור, מכירה והשכרה של שמלות כלה, שמלות ערב ופריטי ביגוד.
2.
הנתבעת 1 ו
התובעת שכנגד,
טרבולסי אחים בע"מ היא חברה פרטית, המנהלת עסק בשם "שאנל שאנטי גלרי" (להלן גם: "
שאנל" או
"טרבולסי") והמייבאת ומוכרת בדים וקישוטי אופנה, ובתקופה הרלבנטית לתובענה זו נמנתה על הספקים מהם רכשה התובעת בדים.
3.
הנתבע 2, מר
עובדיה כהן, הוא הבעלים של חנות לשמלות כלה וערב, שמקום מושבה בחולון.
4.
הנתבע 3, מר
אלון סולימני הוא הבעלים של חנות לשמלות כלה וערב, שמקום מושבה במושב מרגליות.
5.
הנתבעת 4
"סבינה מילניום בע"מ", היא חברה פרטית המפעילה עסק לשמלות כלה וערב, ומקום מושבה בראשון לציון - התביעה כנגד הנתבעת 4 נמחקה.
6.
הנתבעת 5,
הינומה המרכז לכלה וליופי הנשי בע"מ היא חברה פרטית המפעילה עסק לשמלות כלה וערב, ומקום מושבה בירושלים (שתיקרא להלן גם
"הינומה").
דיון והכרעה
טענות התובעת כנגד הנתבעת 1 בתביעה העיקרית
7. בחודש נובמבר 2002 ביקר סוכן של הנתבעת 1 אצל הגב' לוי. בביקורו זה הציג הסוכן בפני הגב' לוי דוגמאות בדים, ובהן דוגמת בד מסוג
"גיפיור פרחים לבן" (להלן:
"הבד"). הגב' לוי ביקשה לרכוש את כל כמות הבד שהחזיקה הנתבעת 1 במלאי, 9.5 מטרים, וקיבלה בלעדיות על הבד באופן שזה יימכר רק לתובעת.
8. במועד סמוך בחודש נובמבר 2002, תוך כדי בחירת הבד, עיצבה הגב' לוי דגם ייחודי של שמלה, במיוחד לרגל פרסום קטלוג המגזין "מתחתנים" בגיליונו שפורסם בחודש ינואר 2003. בנוסף לשמלה עוצבו גם כל דגמי השמלות לשנת 2003, בהן אלה שפורסמו לאחר מכן במגזין "מתחתנים".
9. התובעת טענה שלאחר הפרסום הנ"ל הגיעה הגב' לוי להסכמה עם הסוכן בדבר הזמנה של כמות נוספת דרך הנתבעת 1 של הבד. המדובר בהזמנת ארבעה גלילים, באורך של 13.5 מטרים כל אחד ובסך הכל 54 מטרים של הבד. לטענת התובעת סוכם בין הצדדים באותו מעמד כי הנתבעת 1 תיתן לתובעת זכות בלעדיות בבד, באופן שאת אותו בד ספציפי תייבא רק עבור התובעת ולא תמכור לאחרים בישראל.
10. עם הגעת הבד לארץ, בחודש אפריל 2003, יוצרה קולקציה שלמה מהבד למטרת השכרה ללקוחות. עוד שימש הבד לייצור של שמלת חופה ושמלה נוספת להחלפה, וגרסה נוספת, של שמלה מאותו הדגם עם חלק עליון בצורת מחוך לחתונתה של הדוגמנית מלי לוי בחודש יוני 2003 (להלן:
"דגם מלי לוי").
11. חתונתה של מלי לוי זכתה לסיקור תקשורתי נרחב. עובדה זו גרמה לכך שדגמי מלי לוי הפכו ללהיט. כתוצאה מכך הזמנות לדגם מלי לוי החלו לזרום בקצב חסר תקדים אצל התובעת. כך, בחודש יוני 2003 בלבד, החודש הראשון בו שווקו הדגמים לאחר ההד התקשורתי, השכירה התובעת 48 שמלות מדגם מלי לוי.
12. התובעת טענה כי קצב של הזמנות, צפוי היה להימשך לפחות עד תום "עונת החתונות" של שנת 2003, כאשר על סמך ניסיון העבר של התובעת, ניתן היה להמשיך להשכיר את השמלות גם בשנת 2004. ממוצע ההשכרות הצפוי, במצב דברים רגיל וללא חיקויים, לא אמור היה להיות פחות מ- 30 לחודש, מה גם שבחודשים הראשונים הקצב בפועל היה גבוה יותר, כ- 48 שמלות בחודש.
13. מחירה הממוצע של שמלה להשכרה עמד על סך 12,000 ש"ח, והשתנה בהתאם לבחירתה של הלקוחה לשכור חלק אחד או שני חלקים מהשמלה. הרווח הגולמי מהשכרת השמלות עולה לכ- 45% מעלות ההשכרה.
14. לטענת התובעת, קצב ההזמנות פחת בהדרגה ובשיעור ניכר. הירידה בביקוש לוותה באופן טבעי בקשיי השכרה ובהורדת מחירים מתאימה. כך, במהלך חודש יולי 2003 הוזמנו 35 שמלות במחיר ממוצע של 10,000 ש"ח, בחודש אוגוסט 2003 הוזמנו רק 25 שמלות במחיר ממוצע של 8,000 ש"ח ובחודשים ספטמבר ואוקטובר 2003 צנח מספר ההזמנות ל- 7 ול- 8 בלבד בהתאמה, במחיר ממוצע של 7,500 ש"ח לשמלה. הנה כי כן, מ- 48 השכרות בחודש, הגיעו ההשכרות לשפל של 7 בלבד, קרי ירידה של למעלה מ- 85%, אשר נגרמה ממכירות של חיקויים של דגמי מלי לוי, תוך כדי שימוש בשמה של התובעת, ואף הצגת תמונותיה של מלי לוי בחתונתה.