נובכוב אלכסנדר נ' אחים אלמקיס מפעל לעץ בע " מ ואח'

פסק דין

מבוא טענות הצדדים

לפניי תובענה לפיצוי בגין נזק-גוף לפי פקודת הנזיקין עקב תאונה בעבודה.

התובע, יליד 29.5.1958, נגר במקצועו, סבל עובר לתאונה ממחלה ניוונית בשתי עיניו ('רטיניטיס פיגמנטוזה'; להלן: 'המחלה'). כיום התובע עיוור בשתי עיניו.

ביום 9.6.02 עבד התובע בנגריה של הנתבעת 1. שבב-עץ ניתז מן המסור שעליו עבד ופגע בעינו השמאלית. עקב כך נגרמו לו חתך בעפעף עליון ודימומים בלשכה הפנימית, בזגוגית וברשתית (להלן: 'התאונה').

לטענת התובע, עקב התאונה הידרדרה חדות-הראייה שלו בעין שמאל. לפיכך, יש לזקוף לחובת התאונה, ולא לחובת המחלה, נכות בשיעור 30% לפי פרט 52(1)3ח בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), שעניינו ליקוי בשיעור 6/12 בעין האחת ובשיעור 3/60 בעין השנייה.

עוד טוען התובע כי התאונה נגרמה בשל רשלנותה של הנתבעת 1; שהתבטאה בכך שהמסור לא היה מגודר לבטח, משקפי מגן לא היו זמינים והשימוש בהם לא נאכף, וכן לא ניתנה הדרכה מתאימה לעבודה בטיחותית עם המסור.

הנתבעת טוענת כי ההידרדרות בחדות הראיה נזקפת לחובת המחלה, וכי התאונה לא תרמה לנכותו של התובע, העומדת ממילא על 100%. עוד טוענת הנתבעת כי המסור היה מגודר באופן נאות, היו משקפי מגן והתובע הונחה להשתמש בהן, וניתנה לו הדרכה נאותה בדבר שיטת העבודה הבטיחותית; לרבות פינוי שבבי-עץ מן המסור, כדי שלא יותזו ממנו ויסכנו את העובדים.

אין מחלוקת כי הנתבעת 2, מבטחת אחריותה של הנתבעת 1 כלפי עובדיה, תישא בחבות כלפי התובע, ככל שתיקבע כזו, בגבולות אחריותה לפי החוזה הביטוח שלה עם הנתבעת 2.

שתי המחלוקות העומדות להכרעה בענייננו, אפוא, הן אם הנתבעת 1 יצאה ידי חובתה לספק לתובע סביבת עבודה בטוחה, או שמא התרשלה בכך; ואם ההידרדרות בחדות-הראיה של התובע, בתקופה שלאחר התאונה, נזקפת לחובת התאונה או שמא לחובת המחלה.

ככלל, אומר כבר עתה כי התובע עשה עליי רושם אמין. הוא לא ניסה להאדיר את נזקיו. הוא התנגד לתזה שהוצעה לו בחקירה הנגדית כאילו הוא מנוע מביצוע עבודות בבית, ולא הגזים בפירוט הנסיעות והטיפולים שלהם נזקק עקב התאונה [פרוטוקול, עמ' 16-17]. עדותו נמצאה תואמת את ההודעה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת 2 [שם, עמ' 15].

בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

האחריות

מכונות במקום העבודה צריכות להיות 'מגודרות-לבטח' [פקודת הבטיחות בעבודה, סעיף 37]. דבר זה לא נועד רק לחסום הכנסת אברי-גופו של העובד לתוך חלקים מסוכנים במכונה, אלא גם כדי לחסום היפלטות שבבים מן המכונה אל עבר איברי-גופו של העובד [ע"א 697/72 ויסמונסקי נ' מרכבים מפעלי מתכת בע"מ מיום 10.1.74].

עובדים צריכים להיות מוגנים בציוד מגן אישי המותאם לסיכונים בעבודה, כגון משקפי-מגן להגנה מפני חלקיקים העלולים לבוא במגע עם העיניים ולפגוע בהן. מעבידים ומנהלי-עבודה צריכים לספק ציוד כזה ולאכוף על העובדים את השימוש בו, לרבות הפסקת עבודתו של עובד שאינו משתמש בו [תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997; תקנות 3(א) ו-8].

מעבידים ומנהלי עבודה צריכים להדריך את העובדים בדבר שיטות עבודה בטוחות, ולנהל פנקס הדרכות שבו יירשמו ההדרכות האמורות [תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999 (להלן: 'תקנות ההדרכה'); תקנה 6].

מר אילן אלמקייס (להלן: 'אילן'), עובד בנגריה, ואחיו של מר אלי אלמקייס, הבעלים והמנהל של הנתבעת 1 (להלן: 'אלי'), היה במקום בעת התאונה. הוא העיד כי המגן המותקן מעל המסור אינו מכסה אותו מכל צדדיו, ואינו עשוי לחצוץ בין שבבים הניתזים מן המסור לבין העובד המשתמש בו, או עובדים אחרים החולפים בקרבת-מקום [פרוטוקול, עמ' 31, 32]. לפיכך יש לקבוע כי הנתבעת 1 הפרה חובה חקוקה, והתרשלה, בכך שהמסור שלה, שבו השתמש התובע בעת התאונה, לא היה מגודר לבטח.

בעניין השימוש במשקפי מגן הודה אילן כי לא תמיד עובדים עם משקפי מגן, ולא תמיד מעירים על כך לעובדים [שם, עמ' 31]. לדבריו, לא העיר לתובע על עניין זה משום שהתובע לא עבד אותה עת בעבודה מסוכנת המצריכה משקפי מגן [שם, עמ' 32]. אולם, אלי העיד כי חיתוך הפינות שבו עסק התובע עובר לתאונה דווקא חייב שימוש במשקפי מגן, וכי "בהיעדר משקפי מגן, הוא לא היה צריך לחתוך" [שם, עמ' 28]. למעשה, מסקנה זו מתבקשת גם מדברי אילן עצמו בדבר היעדר חציצה הרמטית על ידי מגן המסור, החושף את העובד לנתזים [שם, עמ' 30], וגם מן השכל הישר.

הנתבעת 1 טוענת כי על התובע היה להקפיד להסיר כל העת את השבבים ממשטח העבודה. בעניין זה נדון להלן. מבחינה לוגית, נכון כי אם אין שבבים – אין נתזים. אולם, אמצעי בטיחות לא נועדו למצבים אופטימאליים – אלא למצבים פתולוגיים. הניסיון מלמד כי תאונות, והתנהגויות רשלניות, מתרחשות חרף האיסורים שנועדו למנעם [ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי מיום 10.3.82]. ייתכן שעובד ישכח להסיר שבב אחד מיד עם נפילתו על המשטח, או ימהר בעבודתו ו"ידלג" על ביצוע חובה זו. יתכן שתוך כדי הנסירה יינתז שבב מן העץ, ישירות לעבר העובד, בטרם יהיה סיפק בידי העובד לסלקו. ייתכן שהנסירה תתיז ענן של נסורת העלולה לפגוע בעין, שאותה ממילא לא ניתן ולא מצופה להסיר מן המשטח כל העת. לצורך הגנה מפני כל המקרים הללו יש צורך במשקפי-מגן.

לפיכך יש לקבוע כי הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא הקפידה כי התובע ירכיב משקפי-מגן בעת ביצוע עבודה החושפת אותו לסיכון של היפגעות משבבים העלולים להינתז לעברו.