פסק דין
1.עניינה של התביעה הנדונה הוא בנזקים שנגרמו לתובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") כתוצאה ממעורבות רכבה מסוג וולקסווגן, רכב הסעה מס' רישוי 9232318 (להלן: "הרכב") בתאונת דרכים מיום 6.11.08. התובעים טוענים כי התאונה התרחשה בעת שנתבע מס' 1 לא שמר מרחק מרכב התובעים שנסע בתוך הצומת ופגע בו בחוזקה רבה בחלקו האחורי. הנתבעים טוענים לרשלנות תורמת מצד נהג הרכב בכך שבלם בלימת חירום ללא סיבה מוצדקת.
2.כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב אובדן כללי על פי הערכת השמאי, והצדדים הגיעו ביניהם להסכמה לגבי ערך הרכב בסך 29,431 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך 1,750 ₪ כולל מע"מ.
3.המחלוקות בתיק נותרו בשאלת האחריות לתאונה, וכן מרכיב התביעה של הפסד הרווחים.
4.בישיבה שהתקיימה ביום 29.9.09 נשמעו עדויות הנהגים בשני כלי הרכב, ובישיבה ביום 10.11.09 נשמעה עדותו של רואה החשבון של חב' מובילי נטופה מ.ע.ן. בע"מ.
5.באשר לשאלת האחריות ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים שוכנעתי כי מלוא האחריות לתאונה מוטלת על נתבע מס' 1.
אני מאמינה לנהג רכב התובעים כי הוא עצר בצומת ברמזור אדום, הרמזור התחלף, החל בנסיעה מרחק של כעשרים מטר, ואז הגיע נתבע מס' 1 מאחוריו ופגע ברכבו בחוזקה.
נתבע מס' 1 מאשר כי הוא נסע במהירות 90 קמ"ש בעת התרחשות התאונה, כי לא עצר כלל ברמזור, כי הגיע לצומת כשהרמזור היה ירוק, המשיך בנסיעה, רכב התובעים בלם והוא סטה ימינה ופגע בו בצורה אלכסונית.
ברור כי המדובר בתאונה של אי שמירת מרחק מרכב שנסע מקדימה, ולא מצאתי כל רשלנות תורמת מצד נהג הרכב של התובעים. אין לקבל בעניין זה את טענותיו של ב"כ הנתבעת בעניין חובת הזהירות המוטלת על נהג הנכנס לצומת. חובת זהירות כזו אינה רלוונטית לענייננו היות והרכב הפוגע הגיע מאחורי רכב התובעים, ולא הוכח בפניי בשום צורה כי נהג רכב התובעים תרם להתרחשות התאונה בצורה כלשהי. סבורני כי נתבע מס' 1 רצה להספיק לעבור ברמזור ירוק, נסע במהירות גבוהה, 90 קמ"ש, שאינה מתאימה לנסיעה בצומת מרומזר, לא שמר מרחק מרכב התובעים שהחל לנוע באיטיות לאחר התחלפות הרמזור, ופגע בו בחלקו האחורי.
מכל האמור לעיל, אני קובעת כי נהג רכב התובעים אינו נושא באשם תורם כלשהו, וכל האחריות מוטלת על נתבע מס' 1.
6.באשר להפסד הרווחים הגיש רואה החשבון את ת/1, אישור על תפוקת הרכב לחודשים 9,10/08, וביקש מאותם נתונים להקיש לחודשים שלאחר התאונה כדי לעמוד על הפסד הרווח שנגרם לתובעים.
7.לאחר שעיינתי בת/1 ושמעתי את עדותו של רואה החשבון, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח את הנזק של הפסד רווחים.
הרווחים אליהם התייחס רואה החשבון הם הרווחים או ההכנסות של חב' מובילי נטופה מ.ע.ן. בע"מ ולא הרווחים של התובעת בעלת הרכב. ב"כ התובעים ניסה בסיכומיו לטעון לזהות בין אותה חברה לבין התובעת, בניגוד למה שנטען בסעיף 1 לכתב התביעה. לא ניתן לקבל טענה זו היות והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, והטענה לגופה אף לא הוכחה כלל וכלל.
רואה החשבון נשאל על כך מפורשות ע"י ב"כ הנתבעים, והשיב מפורשות כי התובעת לא סבלה הפסד רווחים כלשהו כתוצאה מהתאונה.
8.יתרה מכך, על אף שת/1 מתייחס לתפוקת והכנסת הרכב בחודשים שקדמו לתאונה, הרי הוכח בפניי על פי דבריו של רואה החשבון כי קו ההסעות הקבוע שבוצע באמצעות הרכב הפגוע לפני התאונה למועצה אזורית עמק הירדן, המשיך להתבצע באמצעות אוטובוס אחר. מבחינת הפעלת אותו קו הסעה, לא נגרם לבעל הרכב או לחב' מובילי נטופה כל הפסד, לפיכך המסמך ת/1 אינו מעלה ואינו מוריד, ואין בו כדי ללמד על הפסד אמיתי כלשהו שנגרם לבעל הרכב כתוצאה מהשבתתו.
רואה החשבון הוסיף כי אמנם נעשה הדבר באמצעות אוטובוס אחר, אך זה היה על חשבון הסעות מזדמנות רווחיות יותר. טענה זו עלתה רק בשלב מתן העדות, לא הוגשו להוכחתה כל מסמכים או ראיות, רואה החשבון לא נקב בכל סכום בגין אותם רווחים שנמנעו מבעל הרכב כתוצאה מויתור על אותן עבודות מזדמנות.
לא די בעדות בעלמא מצד רואה החשבון שאינה נתמכת בכל מסמך או ראיה כדי ללמד על הפסדי רווחים או הכנסות כלשהם. הפסד הכנסה הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה באמצעות מסמכים, חוו"ד של רואה חשבון, או דוחות מע"מ ומס הכנסה, ומסמכים כאלו לא הוגשו לתיק, כך שטענת התובעים לעניין הפסדי רווחים, נותרה בגדר טענה לא מוכחת.
9.לסיכום, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 31,181 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.2.09 ועד יום התשלום בפועל, וכן החזר חלקי של אגרה בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ.
המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.
ניתן היום, כ"ד חשון תש"ע, 11 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.