נוימן נ' החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ ואח'

החלטה

ביום 27.8.13 הגיש המבקש "בקשה דחופה למתן סעד זמני במעמד צד אחד" בה ביקש להורות למשיבה 1 (ולהלן: "המשיבה") ולמנכ"ל המשיבה לאפשר לו לעיין במסמכי המשיבה. לא נעתרתי לבקשה וקבעתי כי המבקש לא תמך בקשתו במסמך המעיד שהוא דירקטור, וכמו כן לא הוגשה תובענה שאותה נועד הסעד הזמני לשרת.

לאחר התראה שאם לא יוגש הליך עיקרי תימחק הבקשה, הגיש המבקש ביום 29.10.13 בקשה לאישור תביעה נגזרת. ביום 12.11.13 הגיש המבקש את התביעה הנגזרת לאחר שקבעתי כי התביעה לא צורפה.

ביום 20.11.13 הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני נגד המשיבה ונגד יצהר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "יצהר"). בבקשה טען המבקש כי קיבל מכתב ממזכירות יצהר מיום 12.11.13 כי הוחלט על הפסקת תפקידו כדירקטור (יצהר היא בעלת מניות במשיבה ומינתה את המבקש כנציגה במועצת המנהלים, על פי תקנות המשיבה). המבקש עתר לצו האוסר את פיטוריו.

ביום 11.12.12 ניתנה על ידי החלטה כדלקמן:

"מטעמי המשיבה...וכן מן הטעם שהסעד הזמני המבוקש אינו בא לשרת את הסעד העיקרי שבתביעה, הבקשה נדחית. ככל שיש למבקש טענות כנגד פיטוריו עליו לנקוט בהליך מתאים, וצו מניעה במסגרת תביעה נגזרת, אינו כזה. בנסיבות אלה שהמבקש אינו דירקטור בחברה נראה לי כי אין לו, לעת הזו, מעמד להגיש התביעה הנגזרת (סעיף 194 בחוק החברות התשנ"ט -1999). המבקש יתן טעם מדוע לא תימחק התביעה בתוך 7 ימים מהיום...".

לאחר אורכה שניתנה הגיש המבקש את תשובתו ואלה טענותיו בתמצית: המבקש היה דירקטור במשיבה משך 19 שנה; ההחלטה על פיטוריו התקבלה עקב הגשת התביעה ונועדה לסכל אותה; חברי ועד יצהר פעלו תחת לחצים של "הנתבעים"; הבקשות הוגשו עת כיהן המבקש כדירקטור; המבקש פוטר מבלי שניתנה לו זכות טיעון.

תמצית טענות המשיבה לעמדת המבקש: למבקש אין מעמד להגיש תביעה נגזרת בהתאם לסעיף 194 בחוק החברות, התשנ"ט-1999, (להלן: "חוק החברות"); המבקש אינו דרקטור במשיבה; דירקטור שחדל להיות כזה במהלך ניהול התביעה מאבד את זכותו להמשיך את ניהול התביעה.

יצהר הצטרפה לטענות המשיבה.

סעיף 194(א) בחוק החברותקובע:

"כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה (בפרק זה - תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות סימן זה".

התביעה הנגזרת עניינה למקרים בהם זכות התביעה מוקנית לחברה עקב הפרת חובה כלפיה (אם על ידי נושאי משרה בחברה ואם על ידי צדדים שלישיים) אלא שהחברה אינה מממשת את כוח התביעה. מטרותיה של התביעה הנגזרת הן הרתעה ופיצוי (ר' ציפורה כהן בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות כרך ג' (מהדורה שנייה) עמ' 456): "החשש מפני התביעה הנגזרת גורם לנושאי המשרה להקפיד על שמירת הנורמות הקבועות בחוק, בידיעה שהפרתן תגרום להגשת תביעה נגדם, גם כאשר הם אלה ששולטים על כוח התביעה של החברה" (שם, בעמ' 457-456). ציפורה כהן בספרה מציינת כי המטרות של פיצוי והרתעה עומדות גם ביסוד האפשרות שמקנה חוק החברות לכל דירקטור להגיש תביעה נגזרת (שם, בעמ' 465).

הקניית זכות לדירקטור להגיש תביעה נגזרת נעוצה בכך שהדירקטור יודע במקרים רבים על מעשים לא כשרים שנעשו או עתידים להיעשות, עוד לפני בעל המניות, שעל כן הוא במצב טוב יותר לקבלת סעדים מניעתיים "זכות התביעה של הדירקטור חשובה במיוחד באותם מקרים שהדירקטוריון נשלט בידי בעלי מניות השליטה בחברה, ואז הדירקטוריון יימנע מלפעול גם כאשר תובאנה לפניו ראיות ברורות לגבי התנהגות בלתי הולמת או בלתי חוקית... החוק הישראלי מקנה את הזכות לדירקטור מכהן בלבד, ולא למי שכיהן כדירקטור בעבר" (שם, בעמ' 489).

ולענייננו. השאלה היא האם יש מקום לסלק על הסף את התביעה והבקשה לאישורה נוכח העובדה שהמבקש אינו עוד דירקטור בחברה. נראה שתכלית החקיקה של הזכות להגיש תביעה נגזרת, היא להביא למימוש זכותה של החברה, אם הופרה, כאשר החברה אינה פועלת למימושה נוכח יחסי הכוחות בחברה או בשל אינטרסים של נושאי המשרה בה. נוכח תכלית זו נראה כי יש לקבל את הפרשנות לה טוען המבקש, כי לצורך הגשת התביעה הנגזרת די שהיה דירקטור בעת הגשת הבקשה. יש להניח כי לפחות בחלק מן המקרים בהם יידרש דירקטור להגיש תביעה יהיה הדבר שלא על דעת חבריו לדירקטוריון, שאם לא כן הייתה התביעה מוגשת על ידי החברה, וכי יתכן גם כי נוכח פעילותו יתכן ותובא כהונתו לידי סיום. אם יביא סיום הכהונה לסיכול התובענה כי אז נמצא מחטיאים את תכלית החוק שמטרתו הבאת תביעתה של החברה לבירור.

לאחרונה נדרש בית המשפט העליון ברע"א 5296/13 אנטורג נ' שטבינסקי (24.12.13) לטענת נתבעים בתביעה נגזרת כי משהתמנה דירקטוריון חדש לחברה, שכבר אינו מצוי בניגוד עניינים, ומשהחליט הדירקטוריון החדש שלא להגיש תביעה נגדם, אין להתערב בענייניה הפנימיים של החברה ובשיקול הדעת העסקי שלה ולכפות עליה את הגשת התביעה. באותו עניין נקבע כי:

"במסגרת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. הבחינה נעשית, ברגיל, על פי מצב הדברים במועד הגשת הבקשה" (סעיפים 34- 35 בפסק הדין).

בענייננו אמנם התביעה הנגזרת הוגשה ביום פיטוריו של המבקש, ואולם הבקשה לאישור תביעה נגזרת הוגשה שבועיים קודם לכן. לא מצאתי בעניין טכני זה כדי לשנות את החלטתי, משנראה לכאורה שהפיטורין היו על רקע הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת.

סוף דבר

אין מקום לסלק על הסף את התביעה הנגזרת והבקשה לאישורה בשל פיטוריו של המבקש מתפקיד דירקטור בחברה.

המשיבים יגיבו לבקשת התובע להוספת תובע נוסף (בקשה מיום 18.12.13). התגובה לא תעלה על 2 עמודים.