נוסטאס ואח' נ' גנאזרה ואח'

החלטה

לפני בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף.

המבקש הגיש כנגד המשיבים תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב המשיבים. המשיבה 2 הינה מבטחת רכב המשיבים.

המשיבים הגישו תביעה שכנגד, בה טענו כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של המבקש, ועל כן תבעה המשיבה 1 את הסכומים אותם שילמה למשיב 2 בגין נזקי הרכב.

המבקש טוען כי הואיל והמשיבה 1 הינה חברת ביטוח פלסטינית ואינה "מבטחת" כהגדרתה בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), הרי שהיא אינה רשאית להגיש תביעת שיבוב בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.

המבקש סומך את טענתו על פסק הדין שניתן בבש"א 8142/00 מדינת ישראל נ' הלאומית חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), בו סקר כב' השופט שמיע את הפסיקה החלה בעניין וקבע כי חברת ביטוח שאינה מבטחת בתחומי מדינת ישראל אינה יכולה להגיש תביעת שיבוב. כן קבע בית המשפט בפסק דינו, כי סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אף הוא אינו מאפשר לניזוק שפוצה על ידי מבטחתו להגיש תביעה, שכן סעיף זה חל רק כאשר מדובר בנזקי גוף ואינו יוצר חריג לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט באותו עניין הוסיף וקבע כי לא קיימת אף עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

המשיבים טוענים כי פסק דינו של כב' השופט שמיע בוטל על ידי ערכאת הערעור, אשר קבעה כי הדיון יוחזר לבית המשפט קמא, אשר ידון בתביעה לגופה.

כן טוענים המשיבים, כי במקרה זה מדובר בתאונה שאירעה בשטחי יו"ש בין רכב ישראלי לבין רכב הרשום במשרד הרישוי של הרשות הפלסטינית, וכי בעניין זה נפסק כי חברת ביטוח פלסטינית זכאית להגיש תביעת שיבוב כאשר המבוטח הוא תושב האזור והתאונה אירעה באזור, וזאת כאשר לפי הדין הפלסטיני יש זכות שיבוב.

עוד טוענים המשיבים, כי טענת המבקש נגועה בחוסר תום לב שכן המבקש הגיש תביעה אף כנגד המשיבה 1.

בתשובה טוען המבקש, כי פסק דינו של כב' השופט שמיע בוטל בהסכמה מבלי שנקבעו בו קביעות פוזיטיביות, וכי המשיבה 1 לא הוכיחה את הדין הפלסטיני אשר לטענתה חל באזור, ולא הראתה כי יש לה זכות שיבוב בהתאם לדין הפלסטיני. כן טוען המבקש, כי עילת תביעתו כנגד המשיבה 1 היא מכוח הפוליסה שהוציאה למשיב 2.

דומה שאין מחלוקת בין הצדדים, כי המשיבה 1 אינה עונה על הגדרת מבטח כמשמעותו בחוק חוזה ביטוח, שכן אינה מבטחת בתחומי מדינת ישראל, ומשכך היא אינה רשאית להגיש תביעת תחלוף על-פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, וזאת בהתאם לפסיקתו של המשפט בת"א 8543/99 אלמשרק נ' הירשפלד , אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי (ראו: ע"א (י-ם) 1252/00 אלמשרק נ' הירשפלד).

כך גם המשיבה 1 לא הוכיחה את הדין החל באזור ולא צירפה חוות דעת מטעמה כי על-פי הדין הפלסטיני עומדת לה זכות השיבוב.

השאלה היא האם רשאית המשיבים לבסס את תביעתם על עילה אחרת?

אשר למשיב 2, הרי שלא עומדת לו זכות תביעה כנגד המבקש, שכן בעניין זה נפסק כי משעה שחברת הביטוח שילמה למבוטח את הפיצוי המתחייב על פי החוזה ביניהם - הרי שהזכות של המבוטח לתבוע את נזקיו מהמזיק נשללת ממנו, שכן סעיף 86 לפקודת הנזיקין מאפשר פיצוי כפול רק כשמדובר בנזקי גוף, ולא בנזקי רכוש שנגרמו לרכב כתוצאה מתאונת דרכים (ראו: פסק דינו של כב' השופט שמיע בבש"א 8142/00 הנ"ל וכן ת.א.מ (י-ם) 4898/09 עיסא חו'רי נ' רבאח דענא (פורסם בנבו)).

המשיבה 1 טענה בכתב התביעה שכנגד כי היא זכאית לתשלום הסכומים כאמור בהיותה מבטחת הרכב וכן מכוח המחאת החיוב לטובתה. ואולם, כידוע לא ניתן להמחות זכות תביעה בנזיקין (סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

אשר לטענה כי המבקש פעל בחוסר תום לב משהגיש את התביעה גם כנגד המשיבה 1, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. עילת התביעה של המבקש כנגד המשיבה 1 היא מכוח פוליסת הביטוח שהנפיקה המשיבה 1 למשיב 2 ולא מכוח חוק חוזה הביטוח.

לאור האמור, אני קובעת כי הואיל והמשיבים לא טענו בכתב התביעה לעילת תביעה המקימה להם זכות לתבוע את המבקש, הרי שיש להורות על דחיית התביעה שכנגד.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.