פסק דין
1.בפני תביעה על סך של 24,000 ₪ בגין עלות בנית גדר בטון בין חלקתו של התובע לחלקת הנתבעים.
2.התובע טען כי בשנת 2007 בנה גדר משותפת על גבול החלקה המפרידה בין בית התובע לבית הנתבעים. בתאריך 19.8.07 פנה לנתבע בכתב בדרישה לשלם לו סך של 18,500 ₪, שווי מחצית מעלות בנית הגדר מבטון, שבנה התובע כפי שנדרש בהוראות הבניה של עיריית ראשל"צ. עוד טען התובע כי נאלץ לבנות הגדר על חשבונו לאחר שהנתבע סרב להשתתף בבנייתה, דבר שהעמיד אותו במצב שאם לא יבנה הגדר לא יקבל טופס 4 מהעירייה.
3.הנתבע טען כי הוא מתגורר במקום שנים רבות ובמקום הייתה גדר רשת עם צמחיה וכי בזמנו אמר לתובע שאם ברצונו לבנות גדר בטון לצרכיו זה עניינו. עוד טען כי העירייה לא הודיעה לו כי עליו להשתתף בבניית הגדר של השכן.
4.בדיון שהתקיים ביום 2.10.11 הסכימו הצדדים לפנות לגישור בבית המשפט ומשנכשל הגישור חזר התיק לדיון בפני.
5.בדיון שהתקיים בתאריך 6.12.11 חזר התובע על טענתיו בכתב התביעה והוסיף כי הנתבע שיתף פעולה עם המודד שהובא בהסכמתו, בחודש ינואר 2006 וכי לאחר שהחל לצקת את הגדר הפסיק הנתבע לשתף פעולה והיה צורך להזמין שוטר על מנת להיכנס לשטח הנתבע לפרק את העצים התומכים ביציקה ובאותו יום נחתם אף ההסכם שצורף לכתב התביעה, ביום 3.3.06. עוד טען כי בשל הפרשי גבהים בין שני המגרשים של שני מטר הגדר הייתה מחוייבת המציאות.
6.הנתבע טען בפני כי הגדר נבנתה בשנת 2003 ומכאן שהתביעה הוגשה לאחר שהתיישנה. עוד הוסיף וטען כי המסמך אותו הגיש התובע לא נחתם על ידו.
7.הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד ובה עתר להורות על הסרת החומה (הגדר מבטון) ולהחזיר למצב המקורי, גדר רשת עם בסיס בטון וצמחיה ירוקה, או לחילופין לפצותו בסך 30,000 ₪.
8.התובע, בכתב הגנה לתביעה שכנגד, עתר לדחותה, שכן יכול היה להתנגד לתוכנית הבניה בזמן שזו הוגשה לוועדה לתכנון ובניה ויכול היה לפנות לערכאות ולהוציא צו מניעה בזמן אמת. משבחר הנתבע ליהנות במשך 5 שנים מהגדר ועתה שנדרש לשלם בתביעה כנגדו טוען שצריך להחזיר המצב לקדמותו, יש לדחות תביעתו.
9.המחלוקת בין הצדדים ברורה: אין ספק כי התובע בנה גדר מבטון ואין ספק כי הגדר בנויה בין שתי החלקות. המחלוקת הינה באשר לתאריך בניית הגדר ולהשתתפות הנתבעים בעלות בנייתה.
10.באשר לטענה המקדמית בדבר התיישנות התביעה, שקלתי את טיעוני הצדדים שבפניי ואני קובעת כי אני מאמינה לתובע כי בניית הגדר נעשתה בשנת 2006 וזאת גם לנוכח מסמך בחתימתו של הנתבע משנת 2006 ודרישה לתשלום מחצית מעלות הבניה משנת 2007, אותם צירף התובע לתביעתו, כאשר כנגדם לא צירף הנתבע אף לא ראיה אחת התומכת בטענתו כי הגדר נבנתה בשנת 2003.
11.סעיף 49 בחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, מגדיר את מצבו המשפטי של הגדר בה עסקינן.
"49.(א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן – מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בחלקה משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
(ב) מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו וחייב להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיק במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה – בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם הייתה שונה".
הנה כי כן – קובע לנו המחוקק כי מחובר שבמיצר הבנוי על שני נכסים שיש להם מיצר משותף, דהיינו על שני נכסים שבבעלות נפרדת, יראו את המחובר בבעלות משותפת. מכאן ניתן לקבוע כי הגדר היא בבעלות משותפת של התובע והנתבעים, והיפוכו של דבר לא הוכח.
12.הכלל הקבוע בסעיף 21 בחוק המקרקעין קובע כי השותף שבנה בלא הסכמת שותפו, כי אז – בהעדר תביעה לפירוק השיתוף, יכול ההסדר אשר לפיו, לבעל המקרקעין נתונה הברירה לדרוש את השארת המבנה בכפוף לחובה לשלם לבונה את עלות הבניה או את שווי המבנה, הכל לפי הסכום הנמוך יותר, או זכותו לדרוש את סילוק המבנה והפיצויים על הנזקים שהבונה גרם להם.
13.במקרה שבו הבעלים במשותף מעדיף להשאיר את המבנה על תילו, כי אז בחישוב הפיצוי המגיע לבונה, צריך להביא בחשבון את העובדה כי הגדר היא גם בבעלותו החלקית, על כן יש צורך להפחית מן התשלום המגיע לו, את שווי המנה שלו במבנה.
אין חולק כי בענייננו – הנתבע לא דרש פירוק שיתוף במקרקעין של הגדר ולמעשה מאז שנת 2006, לגרסת התובע, או 2003 לגרסתו, הוכיח כי הוא מעדיף להשאיר את הגדר על תילה. על כן, חלה על הנתבע החובה לשלם לתובע או את עלות חלקו בבניית הגדר, או את חלקו בשוויה של הגדר, הכל לפי הסכום הנמוך יותר.
14.בנסיבות אלה אני קובעת כי גם הנתבעים נהנים מאותה גדר, שהיה צורך בבנייתה בשל הפרשי הגבהים בין שני המגרשים ולכן על הנתבעים לשלם לתובע חלק יחסי מעלות הבניה. התובע טען בפני כי עלות הבניה של הגדר היא בסך 37,000 ₪ כולל ריבית והצמדה מיום בנייתה בשנת 2006, ועד למכתב הדרישה בשנת 2007, אך לא תמך טענתו זו בשום תחשיב או חשבוניות רכישת חומרי הגדר. הנתבע לא סתר דרישה זו בחוות דעת נגדית.
15.מאמינה אני לתובע כי הגדר נבנתה בשנת 2006, ואולם, משלא הוכחה בפני עלות הבניה והתובע הינו הקבלן שבנה את הגדר, אני קובעת, על דרך האומדנה, כי הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע, סך של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.