פסק-דין חלקי
1.התובע עבד אצל הנתבעת כטבח במשך כשלוש שנים, מתאריך 1.4.2006 ועד 30.4.2009.
בתאריך 30.4.2009 פוטר התובע.
התובע הגיש תביעה לקבלת גמול עבור עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורין ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בהעדר שימוע.
לטענת התובע בכתב תביעתו, הוא קיבל, לאורך כל תקופת העבודה, שכר חודשי גלובלי, אשר לא כלל תשלום עבור שעות נוספות, למרות שעבד בפועל שעות נוספות.
התובע אף טען, כי מגיעה לו יתרה בשווי 1,557 ₪, כדמי הבראה, יתרה בגין שלושה ימי פדיון חופשה והפרש פיצויי פיטורים בסך של 18,975 ₪.
כמו כן, טען התובע, כי פוטר בלא שימוע ובלא נימוק, או סיבה נראית לעין.
2.הנתבעת בכתב הגנתה אישרה שהתובע עבד אצלה כשלוש שנים ופוטר, ולטענתה, שוחררו לתובע כל כספי פיצויי הפיטורים ולתובע לא היתה טענה כלשהי במשך כשנה וחצי, עד להגשת התביעה לבית הדין.
באשר לזכאות התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, טענת הנתבעת, הינה כי השכר הגלובלי ששולם לו, כולל בתוכו גמול עבור שעות נוספות, וכי התובע העדיף לקבל שכרו בצורה כזו, במקום להשתכר שכר על בסיס שעה, כאשר לטענת הנתבעת, השכר לשעה לטבח, בתקופה הרלוונטית, עמד על סך של 22 ₪ ברוטו.
הנתבעת אף טענה, כי התובע קיבל מידי יום שתי הפסקות של חצי שעה כל אחת, ועל כן תחשיב שעות עבודתו אינו נכון.
לחילופין טענה הנתבעת, כי גם אם יקבע שהתובע זכאי לגמול עבור שעות נוספות, הרי תחשיביו אינם נכונים, ויש לחשב כשעות נוספות, רק שעות שהינן מעבר ל-186 שעות חודשיות.
הנתבעת טענה, כי התובע היה מצוי ביתרה שלילית של חופשה, ועל כן אינו זכאי לפדיון חופשה, וכי לא חלה עליה חובה לערוך שימוע, אולם היא ערכה לו שימוע בטרם פוטר.
3.במעמד הדיון המוקדם שהתקיים לפני הנשיא כהן, הוסכם, כי טופסי הנוכחות של התובע, כפי שצורפו ע"י הנתבעת לכתב ההגנה, משקפים באופן נכון ומדויק את ימי ושעות עבודתו של התובע, במהלך תקופת עבודתו.
כמו כן הגיעו הצדדים ביניהם להסכמה, כי יום עבודה רגיל של התובע (בלא הפסקות), אמור להיות בן 8.5 שעות.
התובע אף הסכים, כי לאחר פיטוריו קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים, וחזר בו מתביעתו להפרש פיצויי פיטורים.
זכאות התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות:
4.בתלושי המשכורת שקיבל התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, מופיע שכר חודשי גלובלי, ואין פירוט בתלוש השכר המתייחס לגמול עבור עבודה בשעות נוספות.
שכרו החודשי האחרון של התובע עמד על סך של 6,000 ₪ ברוטו (לא כולל המרכיבים של שווי ארוחות ושל נסיעות, עיין לדוגמא בתלוש 2/2009 ו-3/2009).
מרישומי הנוכחות המוסכמים על הצדדים, עולה בבירור, כי התובע עבד בפועל שעות נוספות.
הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, קובעות זכאות לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, כאשר שעות נוספות מוגדרות כשעות מעבר לתחום שנקבע ליום עבודה, או מעבר לתחום שנקבע לשבוע עבודה.