נטו (אלאורי) תקשורת בע"מ נ' כפר השעשועים רשת חנויות צעצועים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה אשר הגישה המשיבה כנגד המבקשת על הסף, מן הטעם שבקשת רשות להגן שהגישה המשיבה מפני תביעת המבקשת נגדה נדחתה, כך שנוצר מעשה בית דין כלפי המשיבה.

בין המבקשת וחברה אחות שלה (ששת רשת חנויות לכלי בית בע"מ; להלן: "ששת") ולבין המשיבה והערבים להתחייבויותיה, התנהלו במקביל כמה וכמה הליכים משפטיים בערכאות שונות. חלק מהליכים אלו עודם מתבררים וחלקם הסתיימו. מההליכים שהתבררו בין הצדדים כאמור רלוונטיים להחלטה שלושה אלו:

תביעת המבקשת כנגד המשיבה והערבים לביצוע שטרי חוב (תיק מספר 55972-12-11; להלן: "התביעה השטרית"). בהליך זה ניתנה רשות להתגונן והתיק קבוע להוכחות.

תביעת המבקשת כנגד המשיבה והערבים לה לתשלום יתרת חוב נטענת (בקיזוז הסכומים שנתבעו בתביעה השטרית). תביעה זו הוגשה בסדר דין מקוצר (תיק מספר 8384-01-12; להלן: "התביעה הכספית"), בקשת רשות להגן נדחתה, ניתן פסק דין וערעור על פסק הדין וההחלטה תלוי ועומד.

תביעת המשיבה כנגד המבקשת לתשלום פיצויים בסך של מיליון שקלים (תיק מספר 3481-11-11; להלן: "התביעה הנגדית"). תביעה נגדית זו הוגשה במקור גם כנגד ששת, ברם התביעה כנגד ששת נדחתה בשל מעשה בית דין (החלטה מיום 9.4.13). התביעה הנגדית כנגד המבקשת עודנה מתבררת והתיק קבוע להוכחות.

הדיון בשני ההליכים שנותרו לבירור כאמור אוחד במסגרת תיק זה. על רקע זה, נוכח פסק הדין שלפיו נדחתה בקשת הרשות להגן שהגישה המשיבה במסגרת התביעה הכספית כאמור (הליך ב' לעיל), טוענת המבקשת שיש לדחות על הסף גם את התביעה הנגדית שהגישה המשיבה נגדה (הליך ג' לעיל) בשל קיומו של מעשה בית דין. לטענת המבקשת, הטענות בתביעה הנגדית זהות לטענות שהעלתה המשיבה כנגד התביעה הכספית ואפילו לא כן, לפי ההלכה הפסוקה טענות שנקבע שאינן מצדיקות מתן רשות להגן וטענות שניתן היה להעלות ולא הועלו כנגד אותה התביעה בסדר דין מקוצר מקימות מעשה בית דין.

כידוע, הכלל בדבר מעשה בית דין משמעו כי צדדים להליך מנועים מלחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק דין סופי. בבסיס הכלל עומדים טעמים שבטובת הציבור שעיקרם הפעלה יעילה של מערכת בתי המשפט ומניעת כפל התדיינות והכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט ובוודאות ההחלטות הניתנות מכוחו. כמו כן מיועד הכלל של מעשה בית-דין להגן על האינטרסים של בעלי הדין ולמנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו באותו עניין (ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ - משכן נ' לאה נגר [פורסם בנבו] 19.2.09, פסקה 14 בפסק הדין). יישום עקרונות אלו איננו מאפשר לקבל את הבקשה בנסיבות המקרה דנא.

ראשית, קבלת הבקשה לא תביא כלל לחסכון בזמן או לייעול הדיון, שכן ממילא מתבררות אותן טענות ממש במסגרת התביעה השטרית אשר הגישה המבקשת. המבקשת איננה עותרת למחיקת כתב ההגנה שהוגש בגין התביעה השטרית.

שנית, קבלת הבקשה משמעותה הכרעה סותרת להחלטה שניתנה בין אותם צדדים ובפני אותו מותב, ושלפיה נקבע שטענות המשיבה מצדיקות מתן רשות להגן.

שלישית, ברור הדבר שנוצר מצב שבלשון המעטה ניתן להגדירו "לא נוח", כאשר התביעה הכספית נדחתה בלא מתן רשות להגן בעוד התביעה השטרית מתבררת לאחר מתן רשות להגן, אלא שדומני שבמקרה זה אין למבקשת להלין אלא על עצמה. המבקשת הרי יכולה הייתה לאחד את בירור התביעות מלכתחילה ולהגישן בהליך אחד, שאז לא היה כלל בירור נפרד של הטענות. ודאי לא בפני מותבים שונים. המבקשת היא שבחרה לפצל את הבירור (ומן הסתם משיקולים טקטיים של ניצול יתרונות התביעה השטרית) והמצב שנוצר הינו התממשות הסיכון הגלום בפיצול שכזה.

רביעית, קבלת הטענה עלולה ליצור רושם של עיוות דין כלפי המשיבה, אשר טענותיה יתבררו במסגרת התביעה השטרית ברם סעד לא תקבל גם אם יוכחו טיעוניה שכן תביעתה תידחה.

אכן, לא נוח המצב שנוצר, אך בנסיבות אלו אינני סבור שניתן לקבל את הטענה בדבר מעשה בית דין.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.