בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב.
הרקע לבקשה
1. ביום 27.7.08 ניתן צו להקפאת הליכים כנגד נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה") ומונו לה נאמנים. ביום 12.8.08 פורסמו מודעות בעיתונות בדבר הגשת תביעות חוב כנגד החברה עד ליום 8.9.08. ביום 8.9.08 הגיש המבקש בשם חברת "שילו שילו חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ" (להלן: "הנושה") שהמבקש הוא מנהלה הכללי ובעל מניות בה, תביעת חוב לכונס הנכסים הרשמי בגין ביצוע עבודות פיתוח עבור החברה בפרויקט "גינות נידר" במודיעין וכן בפרויקט "מוצא", בין השנים 2006-2008. בחלוף כשבוע ימים, ביום 16.9.08 עקב טעות שנפלת בחישוב הסכומים שנתבעו, הגיש המבקש לנאמנים תביעת חוב מתוקנת בסך של 1,354,605.88 ש"ח (כולל מע"מ). ביום 23.10.12 אישר בית המשפט את הסדר הנושים שנערך בין החברה לבין נושיה הבלתי מובטחים ובעלי השליטה בה, תוך שהנאמנים הוסמכו לשמש כנאמנים לביצועו של הסדר הנושים ובין היתר לבדוק את תביעות חוב הנושים ולהכריע בהן לצרכי חלוקת דיבידנדים. בסעיף 5.4 להסדר הנושים נקבע כי: "נושה המעוניין לערער על הכרעת החוב של הנאמנים יהיה רשאי לעשות כן בתוך 15 ימים מהמועד בו קיבל את הכרעת הנאמנים בכתב וערעור שיוגש לאחר מועד זה לא יתקבל".
2. ביום 2.1.14 ניתנה הכרעת הנאמנים בתביעת חוב הנושה ובה נקבע כי תביעת החוב אושרה בחלקה, בסך של 731,431.62 ש"ח. בהתאם להוראות הסדר הנושים לפיו הנושים זכאים לקבלת דיבידנד בשיעור של 28.91% מסכום החוב המאושר להם, נקבע כי הנושה זכאית לקבל דיבידנד בסך של 211,456.88 ש"ח. הכרעת הנאמנים הומצאה ביום 2.1.14 למשרדו של בא-כוח הנושה באמצעות הפקס', וכן הומצאה גם למשרדו ביום 6.1.14 באמצעות דואר רשום. בסעיף 19 להכרעה הפנו הנאמנים את הנושה באופן מפורש לקבוע בסעיף 5.4 להסדר הנושים, לעניין המועד שנקבע לצורך הגשת ערעור לבית המשפט על הכרעתם. חרף מתן ההכרעה והמצאתה לידי בא-כוח הנושה, לכל המאוחר ביום 6.1.14 כאמור, המבקש לא הגיש ערעור על ההחלטה אלא המתין עד ליום 27.2.14 בו הגיש את הבקשה הנוכחית למתן ארכה להגשת ערעור.
טענות המבקש
3. בפי המבקש מספר טענות המצדיקות לשיטתו את האיחור בהגשת ערעורו. ראשית טוען המבקש, כי בסעיף 8.4 לנוסח הצעת הסדר הנושים הקודמת שהייתה בחודש ינואר 2011, נקבע כי תהיה זכות ערעור על הכרעות הנאמנים בתביעות החוב תוך 30 יום, ולכן לא ברור מדוע שונה מנגנון זה בנוסח הסדר הנושים שאושר. שנית טוען המבקש, כי תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, חתשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל") קובעת מועד של 45 יום ממועד המצאת הכרעת הנאמן בתביעת חוב, וראוי היה לקבוע כך גם בעניין הכרעות החוב שהוגשו כנגד החברה במקרה זה. שלישית טוען המבקש, כי ממועד הגשת תביעת החוב מטעמו ביום 16.9.08 ועד למתן ההכרעה ביום 2.1.14, חלף פרק זמן ארוך ביותר וגם בשל כך ראוי להיעתר לבקשתו הצנועה להארכת מועד למשך מספר שבועות. רביעית טוען המבקש - ועל טיעון זה הוא נסמך במיוחד - כי העיכוב בהגשת הערעור מטעמו על הכרעת החוב במועד, נבע כתוצאה מהסתמכותו על שיחות שקיים עם מר נחום רחמין אחד מבעלי השליטה וסמנכ"ל החברה, שהבטיח לו, כך לשיטת המבקש, כי ידאג להבהיר לנאמנים כי יש לאשר רכיבי חוב מסוימים שנדחו בהכרעתם. וחמישית טוען המבקש, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, שכן ''עיקר ההסתייגויות הן בגין טעויות חישוביות ו/או אי עיון בספרי החברה כנדרש ו/או הכחשה והיעדר ראיות כנגד".
תגובת הנאמנים
4. תחילה, בפי הנאמנים הייתה טענת סף לפיה המבקש אינו בעל הדין הנכון להגשת הערעור או הבקשה, שכן ההתקשרות החוזית בשעתו נעשתה בין החברה לבין הנושה ולא בין החברה לבין המבקש. בעניין זה הם הפנו לנספחי תביעת החוב, ביניהם השקים שמשכה החברה לפקודת הנושה, הנספח להסכם בין החברה לנושה בקשר עם העבודות ועוד. מאחר, אפוא, שאין חולק, כי הנושה היא אישיות משפטית נפרדת, הרי שלא קיימת בין החברה ו/או הנאמנים לבין המבקש יריבות כלשהי. לגופו של עניין, ובאשר לטענתו הראשונה של המבקש, השיבו הנאמנים כי השינוי במועד שנקבע בתחילה בהצעת ההסדר הראשונה להגשת תביעות חוב קיבל את ברכת הנושים. אין המדובר ב"גזירה פורמליסטית'' גרידא כדברם, אלא בעניין מהותי מן הדרגה הראשונה. הסדר הנושים הינו מתווה אחד, שחלקיו משיקים ומאפשרים זה את זה. ההסדר הכולל והמאושר כולל את הסכמות כל הצדדים המעורבים ואת האיזון בין השיקולים והאינטרסים השונים של כל אחד מהם.
5. באשר לטענה השנייה, נטען כי אכן, בהתאם לתקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל החלה גם על הליכי פירוק והקפאת הליכים, זכאי נושה לערער על החלטת בעל תפקיד בתביעת חוב לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהמצאת ההחלטה לידיו. ברם, במקרה זה הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הנושים שקיבל תוקף של פסק דין, כי המועד להגשת ערעור לבית המשפט על החלטת הנאמנים יעמוד על תקופה מקוצרת של 15 יום בלבד מן המועד בו הומצאה ההחלטה לנושה.
6. לעניין טענתו השלישית והרביעית של המבקש, לפיהן הזמן שחלף ממועד הגשת תביעת החוב על ידו ועד למתן ההכרעה, הוא כשלעצמו מצדיק היעתרות לבקשה, וכי התנהלותו של מר נחום רחמין כלפיו אף היא מצדיקה את מתן הארכה, נטען כי אין בנימוקים אלו משום טעם של ממש להארכת המועד. לטענת הנאמנים, המבקש יכול היה לפנות אליהם ישירות מראש, להבדיל מפנייה למר רחמין, ולבקש את הסכמתם להגשת בקשה לבית המשפט, לשם מתן ארכה, עד למיצוי הבירור העובדתי הנדרש על ידם (ככל שנדרש), תוך מעורבות הנאמנים בתהליך הבדיקה הנחוצה לשיטתו של המבקש.
7. ובאשר לטענתו החמישית של המבקש בנוגע לסיכויי הערעור, הנאמנים טענו כי אין המדובר רק בעניינים טכניים של "טעויות חישוביות", כי אם בעניינים מהותיים או עובדתיים שהמבקש לא הצליח להוכיח את גרסתו בהם. הנאמנים גם עשו בירורים מטעמם וגילו כי אין מקום לקבל את גרסת המבקש וכי לא נמצאו תימוכין מספיקים לקבל את תביעתו.
8. לדעת הנאמנים אפוא, אכן, הטעמים המיוחדים שבעטיים ניתן להאריך מועד להגשת ערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, אינם רשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי חדלות הפירעון וזכויות כל הצדדים המעורבים. ברם, במקרה זה עיון בטענות המבקש מעלה כי לא עלה בידו להוכיח, ולו לכאורה, נסיבות שמנעו ממנו, באורח אובייקטיבי, להגיש את ערעורו במועד.
תשובת המבקש לתגובת הנאמנים
9. בתשובתו, המבקש חזר על טענותיו בבקשתו והטעים כי הטעמים המיוחדים שבעטיים ניתן להאריך מועדים לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), אינם רשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות. במקרה זה, כאמור, כל העיכוב בהגשת הערעור נבע אך ורק מהטעייתו המכוונת על ידי מר רחמין, סמנכ"ל החברה, שחזר וטען לפניו, פעם אחר פעם, כי ידאג להעמיד את הנאמנים על טעותם על מנת שאלו יאשרו רכיבים מסוימים אשר נדחו על ידם בהכרעתם. בנוסף טען כי בשלב שקדם להגשת הבקשה הוא לא היה מיוצג, ועל כן לא היה מודע לעובדה שהיה עליו לפנות ישירות לנאמנים ולא למר רחמין, מולו ניהל את כל ההתנהלות העסקית של החברה. לכן, לשיטתו יש להכיר בהטעיית מר רחמין כנסיבה חיצונית שאינה מצויה בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה, אשר לא ניתן היה להיערך אליה מראש, ומכאן שיש לאשר את הגשת הערעור באיחור. המבקש חזר על טענתו כי יש לבוא לקראתו במיוחד לאור העובדה שתביעת החוב המתוקנת מטעמו נמסרה לנאמנים למעלה מחמש שנים לפני ההכרעה בה ובכל התקופה הזאת הוא לא נקרא כלל להבהיר אי אלו מטענותיו. לעומת זאת הנאמנים בחרו לקבל את טענותיו של מר רחמין ככתבן וכלשונן, כפי שאלו נטענו בפניהם, בעוד שבהסדר נושים מצופה מנאמנים להיטיב עם הנושים ולא ההיפך.
10. באשר לסיכויי הערעור, שב המבקש וטען כי עיון בערעור מלמד כי יש סיכוי טוב שיתקבל, היות ועיקר ההסתייגויות שלו הן בגין טעויות חישוביות ו/או אי עיון בספרי החברה כנדרש ו/או אי הכחשת והיעדר ראיות כנגד, ולאור העובדה שהנאמנים קיבלו את טענת בעלי השליטה מבלי לבדוק אותן מול המבקש.
11. בנוסף, המבקש טען בעניין האינטרסים של הצדדים השונים של הסדר הנושים. בתוך כך גם טען טענות אישיות כנגד הנאמנים. לטענתו, לאור העובדה שעד היום טרם שולמו מלוא הדיבידנדים, ומתגובת הנאמנים עולה שתלויים ועומדים ערעורים נוספים על תביעות חוב אחרות, הרי שאין מקום לחשוש שנושים אחרים פיתחו ציפייה והסתמכות שהחלטת הנאמנים הפכה לחלוטה. מכל מקום, במצב הדברים המפורט לעיל, הנאמנים לא הצביעו על כל פגיעה משמעותית באינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים שיש בכוחה להדוף את כל יתר הנימוקים והשיקולים שנמנו על ידו. מדובר על הסדר נושים, שהנהנים העיקריים ממנו הם החברה ובעלי מניותיה, שלהם אינטרס מובהק להפחית את סכום הדיבידנד שישולם לנושים, וודאי שלא יהיה ראוי לתת לבעל המניות אשר הוליכו שולל, לבוא וליהנות מפירות ההסדר שנקבע ולא לקבל ערעור לאחר איחור קצר כל כך. ובאשר לנאמנים, טען המבקש כי התנהלותם "אינה שקופה והולמת", ובניגוד למצופה מהם, וכל שהם עושים הוא להמשיך במדיניותם שלא להתעמק בטענות לגופן אלא רק לעסוק ב"פורמליסטיקה" לדבריו. לטענתו, הם אינם מכחישים את טענות המבקש לגופן ואינם מביאים כל אסמכתאות לביסוס הכרעתם.
12. ולבסוף, טען המבקש כי הוא זה שהגיש את תביעת החוב המקורית, אך מכל מקום הוא בעל השליטה בנושה, וככל שיהיה צורך לצרף גם אותה כצד להליך, אין מניעה שתוגש לשם כך, גם בשלב זה, בקשה נוספת.
דיון והכרעה
13. המקור החוקי בו נקבע המועד להגשת ערעור על החלטת נאמן של חברה בהקפאת הליכים שדוחה תביעת חוב של נושה אינו ברור. אי בהירות זו הייתה קיימת עובר לתיקון מס' 19 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "התיקון" ו"חוק החברות" בהתאמה), והיא קיימת גם היום לאחר קבלת התיקון. עובר לתיקון, יש בקרב בתי המשפט המחוזיים אשר קבעו כי המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן נקבע בתקנה 24(ו) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההסדר"; וראו: פר"ק (מחוזי-נצ') 253/09 ג'י אר בזיע בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, חיפה (פורסם בנבו, 6.7.11): פר"ק (מחוזי-מרכז) 44801-10-12 קלדרון נ' עו"ד רמי קוגן, נאמן (פורסם בנבו, 11.2.14); פש"ר (מחוזי-חי') 1040/08; פר"ק 18300-06-09 בונה הצפון בע"מ נ' גיה בניה ופיתחו בע"מ (פורסם בנבו, 20.6.09)).