ניופאן בע"מ נ' נאקטה בע"מ ואח'

פסק דין

א. מבוא

לפניי תביעה כספית ע"ס 370,300 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת לתשלום חובה בגין מסכי טלוויזיה מסוג L.C.D (להלן: "המסכים"), אשר סיפקה התובעת לידי הנתבעת על פי הזמנתה.

תחילתם של ההליכים בתיק זה בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק הוצל"פ 01-56544-07-0), במסגרתה הוגשו לביצוע שתי המחאות משוכות על שם הנתבעת 1 (להלן: "נאקטה"), אשר חוללו על ידי הבנק הנמשך.

תיק ההוצל"פ נפתח נגד נאקטה וכן כנגד הנתבעים 2-3, אשר ערבו באופן אישי להתחייבויותיה של נאקטה כלפי התובעת.

במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהוגשה מטעם הנתבעים ונתמכה בתצהירו של הנתבע 2 (להלן: "בוכריס"), אישרו הנתבעים כי חובם בגין המסכים אשר נרכשו על ידי נאקטה מהתובעת עמד ע"ס של 700,000 ₪, אולם טענו כי חוב זה נפרע באמצעות 24,480 מברשות שיער עם פטנט ייחודי, בעלות לקמעונאי של 30 ₪ ליחידה, אשר נמסרו לידי התובעת כנגד המחאות עתידיות. (בש"א 176849/07).

בקשה לתיקון כתב התביעה, אשר הוגשה על ידי התובעת בעקבות טענות ההגנה שהועלו על ידי הנתבעים במסגרת ההתנגדות, התקבלה. (בש"א 156978/08).

במסגרת הליך שמיעת הראיות נחקרו מצהירי הצדדים על תצהיריהם. לנוכח העובדה שטענת ההגנה שהעלו הנתבעים הינה בבחינת טענת "הודאה והודחה", פתחה הנתבעת בהבאת הראיות מטעמה.

מטעמה של הנתבעת שמעתי עדותו של בוכריס שנחקר על תצהירו אשר הוגש בתמיכה להתנגדות לביצוע שטר. מטעמה של התובעת נשמעה עדותו של מר גרשון פטרושקה, המשמש כמנכ"ל חטיבת סחר אצל התובעת (להלן: "מנכ"ל התובעת").

בהתאם להחלטתי מיום 15.3.10, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

ב. נטל השכנוע ומידת הראיה הנדרש בהליך אזרחי

נטל השכנוע מוטל על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו, וזאת עפ"י הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.

על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את ביהמ"ש בגרסתו ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו (ראו בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם).

במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה. (ראה למשל את שקבע בית המשפט העליון בהקשר זה ב ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פד"י כא (2) 453, 471).

בעניין זה, לא מיותר לציין כי הנטל המשנה, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גרסתו. ברור ש"חובת הראיה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע, איננה חובה במשמעותה הרגיל, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות כנגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו. היעדר ראיה שכנגד, מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראייתי (ראה: י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1540).

עוד ראוי להזכיר את סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), לפיו ערכה של עדות ומהימנותם של עדים, הם עניין של בית משפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט.

ההכרעה במחלוקת שבפני תיעשה על בסיס העקרונות האמורים, משקלן המצטבר של הראיות שהובאו, וכן מידת האמון והמשקל שמצאתי שיש ליתן לעדים ולמי מהם.

ג. עדויות הצדדים והעובדות שהוכחו

במסגרת תצהירו אישר בוכריס כי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה נאקטה, אשר אירעו בין היתר בעקבות ירידת ערכם של המסכים, נבצר ממנה לשלם חובה לתובעת אשר עמד ע"ס של 700,000 ₪. בוכריס שב ואישר הדברים בעדותו. (עמ' 1 לפרוטו' שורה 21).