נימוק החלטה שלא ליתן פסק דין בהעדר הגנה בבית המשפט לענייני משפחה

ההליך

1.         ביום 16/4/07 ניתנה החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטתי (בר"ע (חי) 1692/07).

בהחלטת ערכאת הערעור נקבע בין היתר כי בהעדרו של כתב הגנה "אין מקום להורות על קיומו של קדם משפט, כל עוד הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ועל בית המשפט במקרה כזה, להעתר לבקשה לפסק דין".

2.         ועוד הורתה ערכאת הערעור כי החלטתי שלא ליתן פסק דין תנומק.

3.         משכך, ניתנת איפוא החלטתי.

הרקע הדיוני

4.         התביעה הוגשה בבית משפט זה כ "כתב תביעה מתוקן" ביום 4/6/06 ומהותה כהגדרתה בכותרתה "השגת גבול במקרקעין, מטרד, נזיקין, סעד הצהרתי וסעדים לשמירת זכויות, כספית פיצויים", ועוד נכתב "סכום התביעה - 20,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה".

5.         התביעה הוגשה על ידי אח כנגד אחותו ובעלה, כאשר בתביעה צויין כי "תביעה זו מוגשת בהמשך לבקשה לצו מניעה זמני", ובעקבות הגשת אשור חלוקה על פי חוק התכנון והבניה שלא בהסכמה לועדה המקומית לתכנון ובניה, אשר דחתה את התנגדות המשיבה.

6.         ביום 21/12/06 התקיים בפני קדם משפט ראשון בתיק, ובו ביקשתי מב"כ הצדדים להודיעני, מדוע הסכסוך צריך להתברר בבית המשפט למשפחה, והאם הלכה למעשה עילת הסכסוך היא במשפחה.

            באת כח התובע לא היתה בטוחה בעצמה, וביקשה אורכה כדי להשיבני דבר, ואולם לדבריה התנהל תיק קודם בבית משפט השלום שהועבר לבית המשפט למשפחה ונמחק, והתביעה שבפני הוגשה כתביעה מתוקנת לאחר שבקשה קודמת לסעד זמני נמחקה בהעדר תביעה.

7.         כאמור לעיל, נתתי אורכה בת 5 ימים לב"כ המבקש להודיעני האם התיק הועבר מבית משפט השלום לבית המשפט למשפחה (שאז לא אוכל "להעבירנו עוד") אם לאו. ביקשתי (בהחלטה 2) כי יפורט בתצהיר מה המצב תוך צירוף סימוכין.

8.         ביום 31/12/06 דחיתי בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 1385/06) לאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם והגישו סיכומים בכתב.

9.         ביום 4/3/07 הוגשה בתיק זה בש"א 860/07 וכותרתה "בקשת הבהרה להחלטה בבש"א 853/07". אומר כבר כאן כי הבקשה איננה ברורה כלל ועיקר ואם כוונתה לבקשה למתן החלטה בהעדר כתב הגנה - אני תמהה שכן בש"א 853/07 (אליה מפנה בש"א 860/07) כותרתה: "בקשה למתן החלטה לבקשה שהוגשה מיום 27/7/06 בהעדר", ואינני מבינה על איזו בקשה מתייחס כאן המבקש.

            הבקשות הוגשו שלא על ידי בא כוחו של המבקש למרות היותו מיוצג.

10.        מכל מקום, החלטתי (בהחלטה מנ"תית קצרה) כי אדון בבקשה במסגרת קדם משפט שנועד ליום 10/5/07.

11.        החלטתי זו היתה נשוא בקשת רשות הערעור, וכאמור התבקשתי לנמק מדוע לא ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

דיון

12.          שאלת חלותה של תקנה 97 לתקס"א, התשמ"ד-1984, בבתי המשפט למשפחה העסיקה לא מעט את הפסיקה.

            הקמתו של בית המשפט למשפחה יצרה "מהפכה" בעניין חלותם של סדרי הדין והפרוצדורה, וזאת מכח סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, ותקנה 258 (ב) (ג) לתקס"א, התשמ"ד-1984. על פי שני דברי חקיקה אלה מתאפשרת סטייה מן התקנות הכלליות של סדרי הדין, וזאת נוכח המטרות שעמדו לנגד עיני המחוקק, עת הקים את בית המשפט לענייני משפחה.

13.        הכלל שנקבע בהלכה ישנה פרשת שרוף, שלא נס ליחה, [ראה בר"ע (ת"א) 84/96 שרוף נ' שרוף (לא פורסם)], קובע כי תקנה 97 לא חלה בבית המשפט לענייני משפחה באופן קטגורי, הווה אומר: לבית המשפט למשפחה יש סמכות שלא לתת פסק דין על פי התביעה למרות מצוות תקנה 97 לתקס"א, התשמ"ד-1984.

            בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופט (סגן הנשיא) פורת, דחה בעניין זה את בקשת רשות הערעור שהגישו התובעות על כך שלא ניתן פסק דין על פי תקנה 97 בתביעתן וקבע:

"בית המשפט לענייני משפחה אינו חייב איפוא לנהוג על פי תקנה 97, ולדעתי היטיב לעשות כאשר לא נהג על פיה, וזאת לאור יעודו ומטרותיו.