נלקום בע"מ נ' חשמל אחים הנו בע"מ

החלטה

1. לפניי התנגדות לביצוע שטר, ובקשה לקבוע כי היא מוגשת במועד, באין המצאה כדין.

הבקשות הוגשו ביחס לשיק על סך 12,000 ₪ שזמן פירעונו 30.4.03.

על פי הרשום בתיק ההוצאה לפועל, האזהרה הומצאה למבקשת במסירה מלאה ביום 18.5.04, אלא שלטענת המבקשת, האזהרה לא הומצאה כלל, ולא נודע לה תיק ההוצאה לפועל עד לקבלת התראה בטרם הטלת הגבלות על פי חוק ההוצאה לפועל, בסוף שנת 2012. בסמוך לכך הוגשה ההתנגדות שלפניי.

2. ביחס לשיק נטען, כי מדובר באחד מתוך שלושה שיקים שמסרה המבקשת למשיבה, ממנה רכשה 100 מכשירי טלפון סלולאריים לשיווק בחנות של המבקשת. לטענת המבקשת, לאחר שסופקה הסחורה התברר, כי 23 מכשירים אינם תקינים. לאחר פניות רבות אל סוכן המשיבה, על מנת להחזיר את המכשירים, הגיעה המבקשת להסכמה עם סוכן המשיבה, כי המבקשת תבטל את השיק נשוא ההתנגדות, שהיה השני בסדרת השיקים שבאמצעותה שולמה תמורת העיסקה, והמכשירים יוחזרו לידי המשיבה. ביום 27.10.03 הגיע הסוכן וקיבל לידיו את המכשירים. למרות ההבטחות, השיק לא הוחזר.

3. בדיון שהתקיים לפניי נחקר מנהל המבקשת על תצהירו.

מנהל המבקשת עמד על גירסתו בכללותה. עם זאת, לשאלת ב"כ המשיבה השיב, כי החזיר את המכשירים, ורק לאחר מכן ביטל את השיק, ועמד על טענתו זו, גם לאחר שהופנה לכך שמועד השיק (30.4.03) קודם למועד החזרת המכשירים (27.10.03) בכחצי שנה. אשר לשאלת ב"כ המשיבה, מדוע על המסמך המוכיח, לטענת המבקשת, החזרת המכשירים, נכתב "לתיקון", השיב מנהל המבקשת, כי היה צריך לרשום "להחזרה", כי לא מדובר היה בתיקון, אלא בהחזרה.

בנוסף, מנהל המבקשת אישר, כי עלות המכשירים שהוחזרו נפלה מסכום השיק. על פי חשבונו, עלות המכשירים – 8,740 ₪, כאשר השיק היה בסכום של 12,000 ₪.

4. בתום החקירה סיכמו הצדדים טענותיהם.

לטענת המשיבה, אין לה אפשרות להציג כעת את אישור המסירה, מאחר והמסירה בוצעה לפני כ-10 שנים, והאישור לא נשמר. לטענתה, היא אינה מחוייבת לשמור מסמכים למשך תקופה כה ארוכה. חוק ההוצאה לפועל קובע חזקה, לפיה הרישום במערכת הממוחשבת של לשכת ההוצאה לפועל מהווה ראייה לכאורה לנכונות האמור בו (סעיף 79א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967).

לגופו של עניין, לטענת המשיבה, אין בפי המבקשת הגנה. אם ניתן היה להבין מהתצהיר, כי המבקשת טוענת לכשלון תמורה מלא, הרי שהתברר כי, למעשה, בפי המבקשת טענת קיזוז, אלא שלא נשלחה הודעת קיזוז, המחויבת על פי הדין.

עוד טוענת המשיבה, כי המכשירים הוחזרו זמן רב לאחר רכישתם, ועל פי האסמכתא שהמבקשת עצמה צירפה, מדובר בהחזרה לתיקון. לפיכך, מדובר בטענה שעשויה להוות עילה לתביעה של המבקשת נגד המשיבה, אך אין הגנה מפני התביעה השטרית.

בנוסף, לטענת המשיבה, בגירסת המבקשת סתירה מהותית, הנוגעת למועד ביטול השיק לעומת מועד ההחזרה: לא ייתכן שהמכשירים הוחזרו ולאחר מכן בוטל השיק, שכן מועד הפירעון של השיק חל כחצי שנה לפני המועד הנטען של החזרת המכשירים.

5. אשר למועד הגשת ההתנגדות, אני קובעת, כי על אף האיחור הלכאורי הרב בהגשתה, הרי שההתנגדות הוגשה במועד.

סעיף 79א לחוק ההוצאה לפועל קובע:

"מסמך שהופק באמצעות מערכת ממוכנת שבלשכה והכולל פרטים בדבר תוכנם של צו, דרישה, אזהרה או מסמך אחר, ישמש ראיה לכאורה לנכונות האמור בו, אולם לא יקובל מסמך בהליך משפטי אלא אם כן פקיד הלשכה אישר על גביו בחתימת ידו שהופק כאמור".

המשיבה אכן הציגה לפניי מסמך שהופק באמצעות מערכת כאמור, ולפיו האזהרה נמסרה "למשפחה" ביום 18.5.04 (אך יוער, כי המסמך לא אושר כנדרש בסעיף הנ"ל, על ידי פקיד הלשכה). כפי שעולה מלשון החוק, מדובר בראיה לכאורה, הניתנת לסתירה.

עדותו של המבקש, שהייתה אמינה עלי, ולפיה הוא לא ידע כלל על פתיחת תיק ההוצאה לפועל עד לקבלת ההתראה בטרם הטלת הגבלות, היא עדות שיש בה כדי לסתור את הראיה הלכאורית. מכאן חוזר הנטל אל התובע, להוכיח כי אכן בוצעה מסירה כדין, כאשר אישור המסירה עצמו הוא שמשמש, בדרך כלל, להוכחת המסירה. לעתים אף נדרשת עדותו של מי שביצע את המסירה, כאשר מקבל המסירה מכחיש את חתימתו, או כאשר מלכתחילה לא נחתם אישור המסירה כלל, אלא רישום המסירה נעשה על סמך הצהרת המוסר בדבר סירוב של המקבל לחתום.

תקנה 12 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, קובעת, כי אישור המסירה יועבר לזוכה או לעורך דינו, ויישמר בידו לשם הצגה לפי דרישה. התקנה אינה קובעת למשך איזה פרק זמן יישמר אישור המסירה בידי ב"כ הזוכה. הדעת נותנת, כי לפחות כל עוד תיק ההוצאה לפועל פתוח, מוטלת על הזוכה החובה לשמור את המסמך בידיו (במאמר מוסגר יוער, כי על פי תקנה 12(ז) לתקנות הנ"ל, אם תיק ההוצאה לפועל נסגר והזוכה מבקש לפתוח אותו מחדש, עליו לצרף את אישור המסירה, ללמדך – כי בנסיבות מסוימות יש צורך בשמירת האישור אף לאחר סגירת תיק ההוצאה לפועל).

חשיבותו של אישור המסירה עצמו אינה עניין טכני, והקביעה כי יש לראות את ההתנגדות כמוגשת במועד בהעדר אישור המסירה, אינה משום "ניצחון טכני" לחייב, הנהנה מן ההפקר. לחייב, הטוען כי לא קיבל לידיו את האזהרה, הזכות לבחון את אישור המסירה, מי מסר את האזהרה, מי קיבל אותה, והאם החתימה שעליו – אמיתית. כפי שצוין קודם, לעתים הביטוי "מסירה מלאה", כפי שהוא מוקלד במערכת ההוצאה לפועל, מעיד על מסירה לידי החייב או מי מטעמו, שסירב לחתום על האישור, כך שהוא אינו נושא חתימה כלל. לעתים המסירה היא לבן משפחה. זכותו של החייב לבחון את אמיתות המסירה הנטענת, ואם אמנם מדובר בהמצאה כדין על פי התקנות, וכאשר אישור המסירה חסר, זכות זו נפגעת. יוזכר, כי במקרה הנוכחי כלל לא ברור מהמסמך הממוכן מי מטעם המבקשת קיבל לידיו (לכאורה) את האזהרה, כאשר כל שצוין באישור זה הוא שהמסירה נעשתה "למשפחה" (של החברה?).