נעם פדרמן לא יורחק מאזור יהודה ושומרון עד תום משפטו בגין תקיפת שוטר

1.  בקשה זו הוגשה ביום 6.11.08 ודיון בה, לגופה, התקיים ביום 10.11.08. בתום הדיון קבעתי כי החלטה תינתן ביום 1.12.08 ודחיתי בקשת המבקשת להורות כמבוקש בבקשה, כהחלטת ביניים. על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לפני ביה"מ המחוזי בירושלים והחלטתו - הדוחה את הערר - ניתנה ביום 25.11.08. ההחלטה שלהלן היא ההחלטה שהתחיבתי, כאמור, לתיתה לאחר עיון ושקילת הבקשה.

2.  הבקשה הנדונה היא לקביעת תנאי שחרור מגבילים של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, על פי כתב אישום שהוגש נגדו ביום 5.11.08 (ת"פ 9307/08).

      בכתב האישום נטען כי בתאריך 26.10.08, בשעה 01:30 בקירוב, הגיע כוח משטרה לבית המשיב (להלן - "הבית") ב"חוות פדרמן", מאחז בלתי חוקי (להלן - "המאחז") הסמוך לגבעת החרסינה שבאזור קרית-ארבע, במטרה לפנות את המאחז מיושביו ולבצע צווי הריסה שהוצאו נגד המבנים במקום. באותה שעה שהו המשיב, אשתו וילדיו, בבית.

מפקד יס"מ ש"י, רפ"ק איל עטיה (להלן - "עטיה"), ניגש אל הבית, ומשיצא המשיב מפתח ביתו הודיע לו עטיה, כי הוא עומד להציג לו צו חתום בידי אלוף פיקוד המרכז, בדבר סגירת שטח המאחז והכרזתו "שטח צבאי סגור" (להלן - "צו הסגירה"). המשיב התעלם מן ההודעה, ופנה במהירות לכיוון הבית. בשלב זה התייצב עטיה בדרכו של המשיב והודיע לו כי הוא מעוכב. לאחר שהמשיב התעלם מדבריו והמשיך ללכת לכיוון הבית, הודיע עטיה למשיב כי הוא עצור. בתגובה החל המשיב לתקוף את עטיה, וזה הורה לשוטרים להרחיקו מהמקום.

על פי הנטען, המשיב סירב לדרישת השוטרים להתלוות אליהם לרכב המעצר (להלן גם - "הרכב") והפיל עצמו אל הקרקע במטרה למנוע את פינויו מהמקום. במהלך ניסיונות השוטרים לאחוז בו ולהרימו, הכה המשיב בידיו את אחד השוטרים. לאחר מכן, בעת שהובל אל רכב המעצר, הוסיף להשתולל ולדחוף את השוטרים, עד שנכבל באזיקים על ידיו. גם בהיותו בתוך הרכב, ולאחר שהאזיקים הוסרו מעל ידיו, הוסיף  המשיב להאבק בשוטרים ולדחוף אותם, במטרה להימלט מן הרכב, תוך שהוא מגדף אותם וקורא לעברם קריאות גנאי.

כן נטען, כי בחלוף זמן מה, בעת שפתחו השוטרים את דלת הרכב כדי להכניס אליו עצור נוסף, שב המשיב להשתולל, תקף את השוטרים בבעיטות ובאגרופים וניסה להימלט מהתא. כתוצאה מן התקיפה, נפצע שוטר ברגלו. כתב האישום מייחס למשיב מספר עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

3.   עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לקביעת תנאי שחרור של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה צוין כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, וכי העילה המצדיקה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים מעוגנת בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - "חוק המעצרים"), שכן, לפי טענתה, קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. בתמיכה לטענותיה ציינה המבקשת בבקשה, כי למשיב עבר מכביד בעבירות ממין העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, וכי המשיב ממתין להכרעת דין בעניין תלוי ועומד בבית המשפט, על פי כתב אישום שהוגש נגדו, המונה 25 אישומים, שבו יוחסו לו עבירות רבות שעניינן פרסומי המרדה, פרסומי הסתה לגזענות ופרסומי הסתה לאלימות או לטרור.

כן נטען בבקשה, לצד החומרה, כי מאז האירוע נשוא כתב האישום, מוסיף המשיב להגיע למקום האירוע, המוכרז כאמור כשטח צבאי סגור. יתר על כן, לפי טענת המבקשת, המקום משמש זירה לעימותים חוזרים בין כוחות הביטחון למתיישבים ישראלים, המנסים להקים מחדש, באופן בלתי חוקי, את המבנים שנהרסו בליל האירוע.

למרות האמור, ועל אף חומרת העבירות וחומר הראיות, המבקשת סבורה כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב באמצעות שחרורו בערובה בתנאים מגבילים, ובמסגרת זו היא עותרת להרחקתו מאזור יהודה ושומרון עד תום ההליך העיקרי בעניינו. כמו כן, היא מבקשת להורות למשיב להפקיד עירבון כספי בסכום משמעותי, לחתום על ערבות עצמית ולהמציא ערבות צד ג', כנגד שחרורו ממעצר.

חשוב לציין, בהקשר זה, כי המשיב שוחרר ממעצר, ללא תנאים מגבילים, בתאריך 26.10.08, לאחר שהמשטרה לא הגישה בקשה נוספת להארכת מעצר במועד שנקבע לכך (מ/ 15159/08, לפני כב' השופט ר' וינוגרד).

4.   מטבע הדברים, העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום נתמכות בעיקר בהודעות השוטרים המעורבים. לעניין עבירת התקיפה של רפ"ק עטיה, מבססת המבקשת את טענותיה על הודעות שנגבו מרפ"ק עטיה ומהשוטר תום אלגרט. כן הוגשו לעניין זה העתקי הצווים שמכוחם בוצעה פעולת ההריסה ומסמכים שונים המצביעים, לכאורה, כי בעת התרחשות האירוע נשוא כתב האישום, היה המשיב מודע להיתכנות של הריסת המבנים על פי צוים שהוצאו.

אשר לאירוע התקיפה של השוטר אלגרט ושוטרים נוספים, בידי המשיב, בעת שהובל לרכב המעצר, נתמכת גרסת המבקשת בהודעות השוטרים אלגרט, מורן מרציאנו, דניאל אזנגה ורומן יאקימוב. בנוגע לאירוע התקיפה השלישי שמיוחס למשיב - כלפי שוטרים שביקשו להכניס לרכב המעצר עצור נוסף, תומכת המבקשת את טענותיה בהודעות השוטרים נועם חנוך, תמיר שפיר ועידן אבידן.

5.   המשיב משיג הן על קיומן של ראיות לכאורה והן על קיומה של עילת מעצר. בדיון שהתקיים בתאריך 10.11.08, כמו גם בהודעתו במשטרה, הכחיש את מרבית הטענות העובדתיות שנטענו כלפיו בכתב האישום, וזאת למעט את עצם הימצאותו באותו לילה במאחז ואת העובדה שסירב לעיכוב. על פי גרסתו, משסירב לעיכוב, נעצר והותקף בידי השוטרים על לא עוול בכפו וכתוצאה מכך אף סבל מחבלות קשות בכל חלקי גופו. בתוך כך מפנה בא כוח המשיב טענות קשות כלפי התנהלות המשטרה במהלך האירוע ולאחריו - מעשים הגובלים, לפי טענתו, בפלילים, ובין היתר הוא טוען, כי המשטרה עסקה בחרושת ראיות וכן שהעלימה ראיות התומכות בגרסת המשיב.

6.   בטיעוניו העלה בא כוח המשיב שלל טענות הן במישור המשפטי, נגד חוקיות המעצר והצו להריסת המבנים, והן במישור העובדתי, נגד קיומן של ראיות לכאורה. בראש ובראשונה, טוען בא כוח המשיב, כי לא מולאו החובות והתנאים המהווים יסוד לחוקיות המעצר. לפי טענתו, ההודעה בדבר חתימת צו הסגירה בידי אלוף פיקוד המרכז לא הובאה לידיעתו של המשיב, אלא לאחר שנעצר. במצב הדברים הזה, לא עמדה לרפ"ק עטיה הסמכות לעכב את המשיב לצורך הצגת הצו, ומשעשה כן - לא היה המשיב חייב להשלים עם העיכוב ואף עמדה לו הזכות להתנגד לו באורח סביר. לפיכך, גם בהנחה שהמשיב אכן התנגד בכוח למעצר, אין הדעת סובלת שהתנהגותו, שלא חרגה מזכותו להתנגד באורח סביר, תהווה בסיס להרשעה בהליך העיקרי.

7.   במישור העובדתי, טוען בא כוח המשיב לסתירות בגרסאות העדים ולליקויים חמורים באופן מסירת גרסאותיהם. לפי טענתו, מסרו השוטרים גרסאות סותרות שאינן עולות בקנה אחד ושאין בהן פוטנציאל ראייתי להרשעה בהליך העיקרי. מעבר לכך, הוא טוען לחריגה מנהלים באופן גביית גרסאותיהם - שלא באמצעות עריכת דו"ח פעולה או זכ"ד, כמקובל - המעלה חשש לחרושת ראיות, בין היתר בדרך של התערבות פסולה בתוכן ההודעות.

8.   את טענותיו תומך בא כוח המשיב בהודעתו של אחד - צור דוראני (להלן - "דוראני"), שנעצר גם הוא במאחז בליל 26.10.08, והובל יחד עם המשיב ברכב המעצר אל תחנת המשטרה בחברון. תוכן הודעתו סותר את הודעות השוטרים חנוך, שפיר ואבידן, ולפי טענתו, בעת שהוכנס לרכב המשטרה, היה המשיב ישוב בתא המעצר שברכב כשהוא כפות באזיקים על ידיו מאחורי גבו, ולכן לא ייתכן לומר שתקף את השוטרים כפי שתארו בהודעותיהם. עוד לעניין זה, מפנה בא כוח המשיב לתצלומים שהופקו בתחנת המשטרה ביום 26.10.08, והמתעדים חבלות שנגרמו למשיב בפניו, בידיו וברגליו, לכאורה כתוצאה מאלימות השוטרים כלפיו במהלך המעצר.

9.   נוסף לאלה, המציא בא כוח המשיב לבית המשפט ראיות חסויות, התומכות, לפי טענתו, בגרסת המשיב ומערערות לכאורה על אמינות גרסת השוטרים לאירוע. יש לציין, כי ראיות אלו לא הועמדו לעיון המבקשת, וזאת - לפי טענת בא כוח המשיב, מאחר שבכוונת המשיב להתלונן בזמן קרוב אצל מח"ש נגד השוטרים המעורבים בביצוע המעצר ובביצוע צווי ההריסה, ובשל החשש המתלווה לכך, כי אם יימסרו הראיות החסויות לידי המבקשת עשוי הדבר להוביל לשיבוש חקירת מח"ש בעניין, או לתיאום גרסותיהם בעדויותיהם הצפויות בבית המשפט.

10. לעניין עילת המעצר טוען בא כוח המשיב, כי אפילו תתקבלנה טענות המבקשת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, הרי שבנסיבות העניין אין להסיק מהן מסוכנות של המשיב; בקשר לכך הדגיש, כי התנגדות המשיב למעצר באה על רקע אירוע חריג בעוצמתו לגביו, שבמהלכו פונה בכוח יחד עם אשתו וילדיהם הקטנים, בעצם הלילה, מביתם, בידיעה כי פינוים נועד להכשיר את השטח להריסת הבית ויתר המבנים במאחז, לרבות חווה חקלאית שברשות המשיב. משפונו המשיב ובני משפחתו מביתם, ולאחר שהבית ומבנים נוספים בחווה נהרסו, הופג למעשה החשש מהישנות האירוע נשוא כתב האישום.

כמו כן, הוא טוען, כי מטענות המבקשת כלל לא ברור מה טיבה של אותה מסוכנות, אשר לפי טענת המבקשת נשקפת לביטחון הציבור בשטחי יהודה ושומרון, אך אינה נשקפת כלל מן המשיב, בהיותו משוחרר בשטח ישראל. בקשר לכך מוסיף בא כוח המשיב, כי עברו הפלילי של המשיב ונטייתו כביכול לימין הפוליטי הרדיקלי אינם רלוונטיים לבקשה, הואיל ואת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ביצע, לכאורה, בנסיבות פרטיות ולא כאישיות פוליטית.