סדובניק נ' ועד היישוב כליל ואח'

פסק דין

1. המבקש, ינקו סדובניק, הגיש המרצת פתיחה נגד ועד ישוב כליל, אגודה שיתופית כליל- כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ (משיבים 1 ו-2), מינהל מקרקעי ישראל, והועדה המקומית לתכנון ולבניה "חבל אשר" (משיבים 3 ו-4) והועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון (משיבה 5). בהמרצה הוא ביקש שיוצהר כי הוא זכאי לקבל מהמינהל הקצאה ליחידת מגורים בתחום הקו הכחול של הישוב כליל מתוך 180 יחידות הדיור שהוקצו לישוב במסגרת תכנית מתאר מקומית ג/11789 ותכנית מתאר מחוזית 53/ 2.

טענות המבקש, ינקו סדובניק, בתצהירו

2.נטען כי כליל הינו ישוב קהילתי בגליל המערבי שהוקם בשנת 1979 כמצפה על אדמות פרטיות על פי החלטת ממשלה, הממוקם כ- 10 קילומטרים מנהריה בתחום מועצה איזורית מטה אשר. נטען כי תכנית המצפים ככלל עודדה התיישבות יהודית בגליל חרף היעדרותן של תכניות שאיפשרו בניה למגורים בשטחי הישובים החדשים שנכללו בתכנית המצפים.

3.ראשית ההתיישבות בכליל היתה באמצעות 40-42 משפחות שהתאגדו במסגרת המשיבה 2 אשר רכשו אדמות פרטיות מבעליהן הדרוזים. לאחר מכן הוחלט על ידי חברי האגודה לא להרשות צירוף משפחות נוספות לישוב ועל מנת לקבל הכרה רשמית על ידי ועד הישוב שבראשה עומדים חברי המשיבה 2 יחויבו תושבים חדשים לרכוש אדמותיהם מחברי האגודה המקוריים. נטען כי החיוב האמור עמד בניגוד לסעיף 23 לתקנון האגודה. מצטרפים אלו כונו "הקהילתיים" ולא נדרשו לקיים סעיף 4 לתקנון ובין היתר עיסוק בחקלאות וקיום מגורי קבע בכליל.

4.נטען כי עם העברת אדמות לקהילתיים הוחלט על ידי חברי האגודה בהסכמה שבשתיקה מצד המינהל, להרחיב את הישוב אל עבר אדמות מינהל ללא קבלת אישור רשמי. בצורה זו משך השנים הוקמו מעבר לקו הכחול של הישוב עשרות יחידות מגורים של חברי האגודה ובני משפחותיהם. נטען שהצעד האמור נעשה על ידי מכירת האדמות הפרטיות המקוריות והעברתם לידי גורמים פרטיים חדשים שאינם חלק מהאגודה. נטען שצעד זה על פי התקנון, היה צריך להביא לביטול חברותם של המוכרים באגודה השיתופית וויתור על זכויותיהם כחברי האגודה והתחייבויות המינהל כלפיהם. נטען עוד שנכון להיום עוסקים מרבית חברי האגודה, בניגוד לתקנון, בפעילות מסחרית ולא חקלאית ולמעשה, תושבי כליל היחידים העומדים בתנאי העיסוק בחקלאות הינם המבקש ואדם נוסף המשמש כדבוראי (כוורן). נטען שלאורך השנים לא הביע המינהל כל התנגדות להשתלטות חברי האגודה על אדמותיו ואף היו הבטחות שלא הגיעו למימוש, להקצות לחברי האגודה נחלות באדמות עליהן השתלטו.

5.נטען שהישוב כליל סומן לראשונה בתמ"מ 2 שפורסמה למתן תוקף ביום 10.5.84 כאשר כל שטחו של הישוב בתכנית מוגדר כקרקע חקלאית. במסגרת תיקון 4 לתמ"מ 2 -התיישבות כפרית חדשה (המצפים), שפורסמה למתן תוקף באוקטובר 1989 סומן כליל בשלושה כתמים בלתי מוגדרים וברורים כשטח ישוב כפרי והוקצו לישוב 75 יחידות דיור בשטח של 4,550 דונם. ביום 30.7.07 פורסמה למתן תוקף תמ"מ 2 כשינוי 9 במסגרתה סומן הישוב כליל כשני כתמים בלתי מוגדרים וסימטריים ללא גבולות ברורים ומוגדרים כשטח ישוב כפרי קהילתי ומספר היחידות הורחב ל- 120 יחידות בסך הכל. מסיבות שונות לא הגיעה עד היום אף תכנית מתאר לישוב לשלב מתן תוקף. בשנות ה- 80 הוכנה תכנית מתאר ג/5677 על שטח של 5,427 דונם שמתוכם 929 דונם הוקצו למגורים והיתרה לחקלאות. התכנית אושרה על ידי הועדה המחוזית ב- 1991 אולם לא פורסמה למתן תוקף עד היום. בשנת 1996 הוכנה תכנית מתאר מקומית לישוב כליל – ג/11789 בשטח של 1842 דונם הכולל 180 יחידות דיור. אחת ממטרות התכנית היתה ליתן תוקף חוקי לישוב הקיים והרחבת קבלתו ל-180 יחידות דיור. לאחר שהועדה המחוזית נכחה שהתכנית מהווה שינוי לתמ"ת 4/2 בקשר למספר יחידות הדיור, הוחלט להמליץ בפני הולנת"ע על הפקדת שינוי לתמ"מ 4/2, היא תמ"מ 53/2 – הגדלת הישוב כליל. ביום 26.2.09 אושר למתן תוקף תיקון 53 לתמ"מ 2 ואז סומנו לראשונה באופן ברור גבולות הישוב שצומצם משטח של 4,550 דונם בתמ"מ 2 תיקון 4 לשטח של 2,612 דונם. אולם, יחד עם זאת, הוחלט להגדיל הקצאת כמות יחידות הדיור בישוב ל- 180 בסך הכל.

6.המבקש טען שמטרתה הבלעדית של תמ"מ 53/2 היתה לאפשר לישוב לקדם את תכנית המתאר המקומית ג/11789 שעל בסיסה יוכלו מתיישבי כליל להכשיר את בתיהם הפזורים והבלתי חוקיים בשטח הקו הכחול של הישוב כאשר הבסיס לקביעת היקף יחידות הדיור שיאושר לישוב בתמ"מ הוא מספר היחידות הקיים בפועל בתחומי הקו הכחול של התכנית ומתן מרחב מסויים להתפתחות עתידית של הישוב.

7.המבקש טען שלאחר שתמ"מ 53/2 אושרה, המשיך ועד הישוב לקדם ולערוך תיקונים בתכנית ג/11789 בהתאם להנחיית הולנת"ע והועדה המחוזית. נטען שבמסגרת התכנית שהוגשה חילק ועד הישוב על דעתו בלבד 176 מגרשים למגורים מתוך 180 שהוקצו לישוב כאשר הבסיס לחלוקת הזכאות למגרשי המגורים נקבע במסגרת מו"מ בין חברי האגודה לבין עצמם תוך מידור שאר חברי הישוב. נטען שעל אף שהמינהל הוא יוזם התכנית המפורטת, הרי התכנית הוגשה על דעת ועד הישוב בלבד כאשר המינהל מתפקד כחותמת גומי עבורו. נטען עוד שנציגת המינהל, המתכננת ענת פיק, קיבלה את שכרה מועד הישוב. נטען שתחילה היה המינהל מעורב מאוד בקידום תכנית המתאר אולם, לאחר שהוא הבין שכל נסיונותיו לקדם את התכנית יעלו בתוהו נוכח הנסיבות המיוחדות של הישוב וריבוי ההתנגדויות לתכנית מצד תושבי כליל, העדיף המינהל להעביר את המושכות לידי ועד הישוב. נטען שועד הישוב הודיע על כך באיגרת ששלח לתושבים.

8.נטען עוד שטרם משך המינהל את ידיו מהטיפול בישוב, נקבע בישיבה בין נציגיו לבין ועד הישוב שחלוקת המגרשים תהא כדלקמן: 126 מגרשים לחברי האגודה השיתופית (42 חברים X 3 יחידות לכל אחד) מתוכם יקצו חברי האגודה יחידות לקהילתיים להם הם מכרו את מגרשיהם הפרטיים. נטען שבמקור היתה זכאית האגודה ל- 40 נחלות בלבד ולאחר התערבות ועד הישוב והאגודה, הורחבה הזכאות ל- 42 נחלות.

9.נטען שנוכח הואקום המתואר לעיל, והתנערות המינהל מהסדרת המצב התכנוני בישוב לרבות חלוקה והקצאת מגרשי מגורים, השתלט ועד הישוב על כל מכסת מגרשי המגורים שנקבעו בתמ"מ 53/2 והחליט על דעת עצמו בלבד על חלוקת המגרשים, כולל אלו שהמינהל ביקש בעבר לשמור לעצמו, רק לחברי האגודה, לרבות אלו שכלל לא מקיימים תקנון האגודה ולקהילתיים, כאשר בניגוד להסכמות שנקבעו עם המינהל הוקצו לחברי האגודה למעלה מ- 3 מגרשים לכל אחד (הוזכרו לדוגמא חברי האגודה שקיבלו הקצאה של לפחות 10 מבנים). נטען עוד שועד הישוב דאג להקצות מגרשים גם לחברי האגודה אשר כלל אינם ראויים להיות חברים בה, כגון חברים אשר מכרו כל אדמותיהם הפרטיות לגורמים חיצוניים ולחברים אשר אינם מתגוררים עוד דרך קבע בישוב ומגיעים אליו רק מספר פעמים בשנה ולכאלה המתגוררים מזה עשרות שנים בחו"ל.

10.נטען שהמינהל שלא רצה לחזור לקלחת המריבה, החליט לסמן בתכנית החדשה שהוגשה לאחרונה על ידי המתכננת מטעמו, 176 מגרשים בהתאם לדרישת ועד הישוב. נטען שבהתאם לבקשת ועד הישוב, השאירה המתכננת 4 מגרשים שאינם מסומנים בתכנית על מנת להבטיח אותם לארבע משפחות של קהילתיים שהוצאו במסגרת תמ"מ 53/2 מחוץ לקו הכחול של הישוב עד לבירור עתירה לבג"צ שהגישו אותן משפחות כנגד החלטת הולנת"ע. נטען שביום 14.10.10 נדחתה העתירה כך שנותרו כיום 4 מגרשים פנויים במאגר הישוב.

11.המבקש טען שהוא מגדל בקר ומתגורר בישוב למעלה מ- 10 שנים והינו אחד מהחקלאים הבודדים בישוב והישוב הינו מעונו היחיד וכתובתו הרשמית והבלעדית שלו בישראל. נטען שהחל משנת 2000 הוא מחזיק בהסכם לרעיית בקר מטעם המינהל בחלק ניכר באדמות כליל שבבעלות המינהל. נטען שלא מעט מבנים ומגרשים שהקימו חברי האגודה נמצאים על הקרקע בו קיימת לו הרשאה לרעייה. נטען שעדר הבקר מונה 400 ראש כי הוא הקים לפני עשור באיזור פלך קרוואן שבו הוא מתגורר. נטען שטרם העברתו, קיבל הבטחות מנציגים בכירים במשרד החקלאות לקבל הכרה כמתיישב בודד באיזור הגליל. נטען שלאחר שהובהר לו כי הקרוואן שהקים באדמות פלך ממוקם על שטח המוגדר כשמורת נוף, הוא פינה את המבנה והעבירו בידיעת המינהל לאיזור כליל, לצד המבנים האחרים שהקימו חברי האגודה ובתחום שטח הרעייה שניתן לו. נטען שבחירתו להתיישב בישוב לא היתה שרירותית והוא הזדהה רעיונית עם אורח החיים האקולוגי והעתידי של הישוב. נטען ש"הנני מצוי ביחסים קורקטיים וחבריים עם כל שכניי לישוב והנני מהווה חלק מחיי הקהילה בכליל ואף זוכה לקבל שירותים מוניציפליים מהועד המקומי, לרבות אספקת מים לביתי".

12.נטען שמייד כאשר עבר לכליל ב- 2001 הוא ביקש להצטרף כתושב מן המניין ולשאת בכל הכרוך בכך אולם, כל פניותיו נדחו על הסף ללא תגובה רשמית. בהמשך, הוא פנה לועד הישוב מספר פעמים על מנת שיכלל במסגרת התכנית החדשה נוכח הימצאותו הפיסית במקום אך הועד לא הסכים. נטען שבמקביל הוא ניסה להכשיר את המבנה בו הוא גר באמצעות מימוש ההבטחה שניתנה לו כמתיישב בודד, אך לא הצליח.

13.נטען שביום 6.11.02 התקבלה החלטה בועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל שקיבלה תוקף של החלטת ממשלה לאחר מכן, בעניין התיישבות יחידים. נטען שבקובץ הראשון שכתב יועץ ראש הממשלה להתיישבות דאז בעניין התיישבות בודדים, סומנה חוות פלך בה התגורר בעבר המבקש כהתיישבות בודדים מוכרת. נטען שבסוף שנת 2003 קיבל המבקש איגרת למתיישבים בודדים ובשנת 2003 הוא פנה למנהל מחוז הצפון במינהל וביקש סיוע בהכשרת המבנה שלו באמצעות הכרה כמתיישב בודד. בשנת 2005 הוא שלח מכתב למר עוזי קרן (יועץ ראש הממשלה) ועדכן אותו שנאלץ להעביר את התיישבותו מפלך לכליל נוכח דרישת ממ"י והוא מבקש להסדיר מעמדו החוקי. נטען שבשנת 2009, עם אישור תמ"מ 53/2 אשר כללה את המגרש שלו בתחום הקו הכחול, הוא פנה למזכיר הישוב ודרש שהישוב יקצה לו יחידת דיור בדומה ליתר חברי האגודה אך בקשתו נדחתה כיוון שאינו לכאורה חבר באגודת כליל. נטען שביום 29.8.10 הוא פנה בדרישה אחרונה לועד הישוב ולמר וייסמן, מנהל המחוז של המינהל, לאחר שגילה כי במסגרת התכנית החדשה שהוגשה לועדה המקומית סומן ביתו להריסה. במכתבו הוא ביקש לקבל הקצאה למגרש אחד למגורים וזאת מכוח ההבטחה להכרה בו כמתיישב בודד והן נוכח הזיקה הנטענת לישוב כליל והכללתו הפיסית בתוך הקו הכחול. נטען שדרישה זו לא נענתה בחיוב או בשלילה.

תגובת המשיבות 3 - 5 (מינהל מקרקעי ישראל, הועדה המקומית והועדה המחוזית לתו"ב צפון)

14.המשיבות טענו להעדר עילה, חוסר ניקיון כפיים ולחלופין שהתובענה מוקדמת. ראשית, נטען שתכנית ג/ 11789 הינה תכנית שנסגרה ביום 29.3.07 ואינה עוד בתוקף בשל אי מילוי תנאי הועדה והפקדתה. נטען שסיבה זו לבדה מצדיקה דחיית העתירה על הסף. נטען עוד שטענת המבקש לפיה ניתן להקצות זכויות קנייניות וחוזיות מכוחה של תכנית מתאר מפורטת דינה להידחות. נטען שתכנית מפורטת נועדה אך להסדיר את נושא התכנון ואין היא יכולה להוות מקום משפטי להקצאת זכויות קניין – כך שגם אם התכנית היתה בתוקף, לא היה בה כדי להקנות למבקש סעד. למען הסדר, הוסף שטרם היקצה המינהל מגרשים בתחומי הישוב כליל וכאשר מהלך זה יעשה, הוא יעשה על פי החלטות עתידיות שיתקבלו במינהל ובמועצת מקרקעי ישראל. נטען שזכויותיו היחידות של המבקש הן הרשאה למטרת רעייה שפקעה וטרם חודשה כאשר אין הוא חבר באגודת הישוב או תושב קהילתי וחבר קהילה המשלם מסים; דהיינו, למבקש אין כל קשר לישוב.

15.נטען עוד שהמבקש פונה בידיים לא נקיות: נטען שהוא מפר פסק דין חלוט לפינוי הקרקע (ת"א 4840/03 – בגידרו חוייב לסלק את המבנים והמחוברים בחלקה 5 גוש 18956 וחלקות 8 ו- 9 בגוש 18937 כאשר פסק הדין ניתן על רקע הפרה בוטה מצידו של המבקש את הסכם הרעייה על ידי כך שהציב אוטובוס במקום ולאחרונה עוד הוסיף מבנה נוסף).

16. המשיבות פרטו רקע כללי לפיו ההתיישבות בכליל החלה בשנת 1979 בסיוע הסוכנות היהודית. הסכם ההרשאה הראשון נחתם בין הסוכנות לבין המינהל בשנת 1980 להרשאת תכנון ופיתוח כאשר ההסכם התחדש עוד מספר פעמים. שטח הישוב כולל קרקעות בבעלות פרטית וכן קרקעות מדינה - רשות הפיתוח וקק"ל. נטען שמבחינה תכנונית הישוב סומן בתמ"מ 4/2 כהתיישבות כפרית חדשה (המצפים) שפורסמה למתן תוקף ביום 2.10.89. התמ"מ תוקנה מספר פעמים, האחרונה בהם ביום 26.2.09 – תיקון 53/2 – אז הוגדלה כמות הקצאת יחידות הדיור בישוב ל- 180 (מהלך התכנון האמור הותקף בערכאות וניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון שאישר את החלטת הועדה והולנת"ע שאישרה הגדלת מספר היחידות בישוב לקביעת גבולותיו – בג"ץ 5137/08 מיום 14.10.10). עוד לפני כן, ביום 6.4.94 אישרה ועדת פרוגרמות לישוב 40 נחלות ו-40 מגרשים קהילתיים. ביום 17.12.06 שר החקלאות החליט שמספר הנחלות בישוב יעמוד על 42, לפי תקן גודל נחלה של 20 דונם. לאורך שנים ארוכות התקיימו דיונים רבים בגופים השונים בניסיון לקדם את הסדרת מעמדו של הישוב ואופיו. ניתנו לישוב מספר אפשרויות על מנת לקדם את מתווה ההסכם בין הישוב למינהל. למרות הנסיונות, טרם הושגה הסכמה להסדרת המצב בישוב ואולם, נטען שאין פירושו של הדבר כי איש הישר בעיניו יעשה ואין מקום ללמוד מכך שהישוב השתלט דה פקטו על תהליך הקצאת הזכויות בקרקע המדינה כנטען על ידי המבקש. תוארו תכניות קודמות שקודמו אך לא אושרו בסופו של דבר (ג / 5670 משנות ה- 80; ג/ 11789 משנות ה- 90 ושנות ה-2000). נטען שכיום קיימת על הפרק תכנית חדשה שנמצאת בשלבי הכנה - תכנית מפורטת 18/2010 שהובאה לדיון בפני מליאת הועדה המקומית ביום 26.10.10, והומלץ לועדה המחוזית להפקידה בתנאים. צויין שעד כה טרם הובאה התכנית החדשה בפני הועדה המקומית. נטען שבין לבין הובהרו לכליל מספר עקרונות וכללים אשר מחייבים בנוגע להתנהלות הישוב בתקופת הביניים: כי הישוב מחוייב לשמירת המצב הקיים ולהמנע מיצירת פלישות חדשות וככל שתהיינה כאלו, הן תטופלנה בהתאם.

17.המשיבות חזרו וטענו שהמבקש עותר להקצאת מגרש על פי תכנית ג/ 11789 למרות שתכנית זו נגנזה לפני שנים רבות ואינה יכולה להוות מקור להקצאת מגרשים לכל אדם. בנוסף, נטען כי גם לו היתה התכנית האמורה בתוקף, לא היה בדבר כדי להועיל לעותר הואיל ואין תכנית מקומית יכולה להוות מקור להקצאת זכויות קנייניות במקרקעין.