סוגיות בבקשה לסלוק ידם של בן וכלה מבית האב לאחר מתן היתר כניסה מהאם הגרושה

א.        הצגת הסוגייה שבמחלוקת:

1.         בני זוג מתגרשים ובמסגרת הסכם הגירושין, מוותרים כל אחד על טענות ותביעות רכושיות הדדיות ומסכימים כי לאשה תהא נתונה זכות מגורים לכל ימי חייה בבית הרשום על שם התובע.

2.         האשה מעניקה רשות למגורים לבנה, כלתו וילדיהם המשותפים ואלה עושים שימוש באחת הקומות בבית מזה מספר שנים.

3.         התובע מעוניין כעת לסלק ידם של בנו וכלתו מנכס המקרקעין השייך לו. האם יש להיענות לתביעתו?

ב.         העובדות עליהן אין חולק:

4.         התובע (להלן : " האב") והנתבעת 3 (להלן : " האם") היו בני זוג שנישאו על פי דיני השריעה ונולדו להם 9 ילדים משותפים. הנתבע 1 הינו אחד מילדיהם אלה (להלן : " הבן"). יש לציין, כי האב אף היה נשוי לאשה אחרת משך כ-35 שנים וגם ממנה נולדו לו ילדים.

5.         הבן מקיים מערכת יחסים זוגית ללא נישואין עם הנתבעת 2 (להלן : " הכלה") ומיחסים אלה נולדו להם 3 ילדים עד הלום.

6.         האב בנה בית מגורים על אדמה שקיבל בירושה מאביו במקרקעי הכפר פלוני הידועים כגוש: ... חלקה ... (להלן : " המקרקעין"). המדובר על בית המורכב משתי קומות, קומה ראשונה, היא קומת עמודים שהושמשה לפני כחמש עשרה שנים למגורי הבן הבכור של הצדדים, מ.ה. ואילו הקומה העליונה שימשה את האב והאם במהלך חיי הנישואין (להלן בהתאמה: " הבית", " הקומה העליונה" ו" קומת העמודים")

7.         ביום 15/4/2004 נכרת בבית הדין השרעי בעכו (במסגרת פרוטוקול הדיון) הסכם גירושין בין האב לבין האם (להלן: " ההסכם") ובמסגרתו, שניהם ויתרו על כל טענותיהם ההדדיות מכל מין וסוג, וקבעו כי לאם זכות שימוש בבית לכל ימי חייה.

8.         במועד מסוים שעליו חלוקים הצדדים נכנסו הבן והכלה להתגורר בבית ותקופה קצרה לאחר מכן, הציעה להם האם שגרה עד אותה שעה בקומה העליונה, כי תעבור להתגורר בקומת העמודים וכי הם יעשו שימוש למגורים בקומה העליונה, בה היא התגוררה עד לאותה שעה. על בסיס התקשרות זו, אכן פעלו הנתבעים ונכנסו להתגורר בקומה העליונה עד הלום.

ג.         המחלוקות הצריכות הכרעה:

9.         כתבי הטענות והעדויות השונות שהובאו מצביעים על קיומן של פלוגתאות אלו:

9.1.      האם רשאית הייתה האם ליתן רשות בלתי הדירה לבן וכלתו להתגורר בקומה העליונה בבית?

9.2.      האם ניתנה הסכמת ו/או רשות האב למגורי הנתבעים בבית?

9.3.      האם רשאי האב לבטל את הרשות שניתנה לנתבעים להתגורר בבית?

9.4.      האם יש להתנות את ביטול הרשות ו/או את סילוק היד של הנתבעים בפיצוי או בתנאים אחרים?

ד.         דיון בזכויות הצדדים במקרקעין:

10.        דומה כי קביעה מקדמית צריכה להיעשות ביחס לזכויות הצדדים במקרקעין שבמחלוקת ; בהקשר זה אין חולק על פי נסח לשכת רישום מקרקעין, כי המקרקעין עליהם בנוי הבית שייכים בלעדית לאב (אמנם מדובר בבעלות במושע ללא פרצלציה בשיעור של 131/9295 חלקים, אך לצורך דיוננו, אין חולק, כי רק האב רשום כבעלים של הזכויות).

11.        אין מחלוקת, כי על האב והאם חלה בשעתו חזקת שיתוף בנכסים יציר הפסיקה ומכוחה, קמה לה הזכות העקרונית לעתור לפסק דין הצהרתי שיכיר בזכויותיה במקרקעין, אפילו מדובר ב"נכס חיצוני" שבחלקו הובא מלפני הנישואין על ידי הבעל (ראו: ע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פ"ד נהו(4) 709, 716) ; אלא שהאם במקרה זה מעולם לא עתרה לשיתוף ולמעשה ויתרה על זכותה זו. הצדדים במקרה זה כרתו הסכם גירושין סופי ממנו עולה, כי אין להם עוד תביעות כלשהן האחד כנגד משנהו ואף במהלך ההליכים הנוכחיים, היה זה בית המשפט שצירף את האם כצד דרוש להליך וביקש לראות האם היא חוזרת בה מההסכם לעיל וכפי שעוד יבואר, התשובה הינה בשלילה.