1. המשיבה, חברת ביטוח, הגישה כנגד המבקשת תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.
2. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע התובענה, במסגרתה העלתה טענה מקדמית לפיה, הסמכות לדון בהתנגדות נתונה לבית משפט השלום בראשון לציון ולא לבית משפט השלום בחיפה. ההתנגדות הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.
3. המשיבה הגישה תגובתה לטענה המקדמית וטענה כי בעקבות תיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, היא רשאית להגיש לביצוע תביעה בסכום קצוב בכל לשכת הוצאה לפועל שבה תבחר ואילו המבקשת רשאית היתה להגיש, בתוך 30 ימים, התנגדות ללשכה בה הוגשה התובענה או ללשכת ההוצאה לפועל שליד בית המשפט שאליו ניתן להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. לטענתה, ברירת המחדל של הסמכות המקומית היא מקום הגשת ההתנגדות על ידי המבקשת. מאחר והנ"ל בחרה להגיש את ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה, הועבר הדיון בה לבית משפט השלום בחיפה ועל כן, אין עוד מקום להורות על העברת הדיון. המבקשת מבססת את טענותיה על החלטתו של כבוד השופט עודד מאור בבש"א 162455/08
אבו דאוד עימאד נגד ידיעות מנויים.
4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
5. סעיף 81א(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, אשר הוסף לחוק במסגרת תיקון 24, קובע כי תביעה על סכום קצוב הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש להם ראיה בכתב, ניתן לבקש לבצעה בהוצאה לפועל כמו פסק דין של בית משפט, בכפוף להוראות הסעיף הנ"ל ובתנאי שסכום התביעה אינו עולה על 50,000 ש"ח.
מטרת תיקון 24, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת תיקון חוק ההוצאה לפועל, היתה להביא לחיסכון וליעילות בטיפול בתביעות בסדר דין מקוצר, מתוך הנחת מוצא שבתביעות מסוג זה הנטל על הנתבע להראות שיש לו הגנה טובה מפני התביעה ואין לו זכות אוטומטית להגיש כתב הגנה ועל פי הניסיון המצטבר, רב הנתבעים כלל אינם מגישים בקשה למתן רשות להתגונן. בדברי ההסבר להצעת תיקון החוק נרשם כי "על מנת להביא לחסכון ויעילות בטיפול בתביעות, מוצע כי תביעות בסדר דין מקוצר תוגשנה ישירות להוצאה לפועל לביצוע, בדומה לשטרות. אם יגיש המשיב התנגדות -
יועבר הטיפול לבית המשפט, באופן בו מטופלות היום בקשות רשות להתגונן או בקשות למחיקת כותרת" (ההדגשה שלי - א.ר.). הווה אומר, בעת תיקון החוק לא היתה מלכתחילה כוונה לשנות מסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט, מרגע שמוגשת התנגדות לביצוע התובענה, בין היתר, בעניין הסמכות המקומית.
חיזוק לכך ניתן למצוא גם בדברים שנאמרו בדיון בועדת החוקה בנושא התיקון האמור בחוק ההוצאה לפועל לפיהם, בקשה לביצוע תובענה ניתן יהיה להגיש בכל לשכת הוצאה לפועל, אך הנתבע יוכל להגיש בקשות או תגובות
בהתאם לכללי הסמכות המקומית החלים בבית המשפט. במקרה בו התביעה חוזרת לבית המשפט - בית המשפט המוסמך יהיה בהתאם לכללי הסמכות המקומית הרגילים. "עוד בשלב חקיקת החוק צוין במפורש כי הכוונה היא לאמץ את כללי הסמכות המקומית שחלים על תביעות המוגשות לבתי המשפט, אשר "הולכים לקראת הנתבע" ומתחשבים במקום מגוריו או עסקו, בשונה מכללי הסמכות המקומית לפי
חוק ההוצאה לפועל, אשר הולכים לקראת הזוכה...". קרי - בעת התקנות התקנות לא היתה כוונה לשנות מכללי הסמכות המקומית הנהוגים בבית המשפט ומרגע שמוגשת התנגדות לביצוע תובענה, חלים עליה כללי הסמכות המקומית, בהתאם לתקנות לסדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.
6. גם למקרא התקנות שהותקנו בעקבות תיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל, נראה כי בסופו של דבר, לא שונו הכללים בדבר קביעת הסמכות המקומית בכל הנוגע לדיון בהתנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב.
תקנה 109ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת כי "על אף האמור בתקנה 15(א), התנגדות, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות או בקשה או תגובה לבקשה בעניין בקשה לביצוע תביעה מהסוגים שעליהם יודיע שר המשפטים בהודעה שתפורסם ברשומות, יגיש הנתבע ללשכה שאליה הוגשה הבקשה או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק (להלן - לשכת ההגשה)".
תקנה 209ב(ג) קובעת כי "נתבע שהגיש בקשה או תגובה לבקשה כאמור ללשכה שאינה הלשכה שבה הוגשה הבקשה לביצוע התביעה כאמור בתקנת משנה (ב) יפרט בה את הטעמים שלפיהם לשכת ההוצאה לפועל האמורה היא המוסמכת לפי תקנת משנה (ב)".
תקנה 109ב מאפשרת לנתבע להגיש התנגדות לביצוע תובענה באחת משתי לשכות ההוצאה לפועל בהן יבחר - לשכת ההוצאה לפועל שאליה הוגשה הבקשה לביצוע או לשכת ההוצאה לפועל שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. במדה והנתבע בוחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שאינה הלשכה בה הוגשה הבקשה לביצוע התובענה, אזי עליו לפרט את הטעמים שלפיהם לשכת ההוצאה לפועל האמורה היא המוסמכת לדון בהתנגדות.
אלא, שתקנה 109ב אינה מוציאה מכלל אפשרות את הגשת ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל בה הוגשה בקשת הביצוע והעלאת טענה בדבר סמכות מקומית של בית המשפט לדון בה. אכן, במדה ונתבע יגיש התנגדותו ללשכת ההוצאה לפועל אליה הוגשה בקשת הביצוע ולא יעלה במסגרת בקשתו טענה מקדמית בעניין הסמכות המקומית, הרי שברירת המחדל בכל הנוגע לסמכות המקומית היא בית המשפט שליד לשכת ההוצאה לפועל (בדיוק על פי הכללים הנהוגים בבית המשפט, שעה שמוגשת תובענה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בה מן הבחינה המקומית, והנתבע אינו מעלה טענה מקדמית כלשהי בעניין). מאידך, במדה והנתבע מעלה טענה מקדמית בדבר סמכות מקומית, אף אם הגיש את ההתנגדות ללשכה בה הוגשה בקשת הביצוע, יש לדון בטענת הסמכות המקומית על פי הכללים הקבועים בתקנות 3 עד 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאילו הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן בבית המשפט.
כל פרשנות אחרת לתקנות הרלבנטיות, חוטאת לכוונת המחוקק, פוגעת בנתבע, אשר יאלץ להתמודד עם התביעה הרחק ממקום מושבו, שעה שטרם ניתן כנגדו פסק דין ומאידך, מקנה לתובע יתרון דיוני בלתי סביר, למרות שהוא אינו אוחז בפסק דין לטובתו.
7. מן הכלל את הפרט. המבקשת הגישה את התנגדותה לביצוע התובענה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, שם הוגשה בקשת הביצוע, והעלתה טענה מקדמית בדבר זהות בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות. לפיכך, יש להכריע בטענותיה לעניין הסמכות המקומית, בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.
8. אין חולק, כי מקום מושבה של המבקשת בראשון לציון. בנוסף, טענה המבקשת בבקשתה אשר נתמכה בתצהיר, כי אף מקום יצירת ההתחייבות היה במשרדיה. לפיכך, חלות החלופות הקבועות בתקנה 3(א)(1) ו - 3(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי ובית משפט השלום בראשון לציון מוסמך לדון בהתנגדות.
עוד ניתן ללמוד מנספחי כתב התביעה, כי למשיבה סניפים שונים ברחבי הארץ, לרבות סניף בפתח תקווה. לפיכך, בהתאם לתקנה 3(א1) נתונה הסמכות לדון בהתנגדות לאחד מבתי המשפט המצויים במחוז המרכז, לרבות בית משפט השלום בראשון לציון.
מנגד, לא מצאתי כי לבית משפט השלום בחיפה זיקה כלשהי לתובענה על פי החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.
9. סיכומו של דבר, הסמכות המקומית לדון בתובענה נשוא תיק זה נתונה לבית משפט השלום בראשון לציון.
10. לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בראשון לציון.