סטולר ואח' נ' דגש שירותי דלק בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשתו של מר דוד עמוס (להלן: המבקש) לקבלת חשבונית מס מאת חברת דגש שירותי דלק בע"מ - בפירוק (להלן: החברה), בגין סך של 7,500,000 ₪ ששילם לחברה לאחר פסק בוררות שניתן בעניין.

אומר כבר עתה: דין הבקשה, בנוסחה הנוכחי, להידחות. זאת מן הטעם כי המחלוקת העובדתית המורכבת העולה ממנה אינה מתאימה למסגרת של "בקשה למתן הוראות". להלן אבהיר את החלטתי.

העובדות, בקצירת האומר, הן כדלקמן: המבקש הינו בעלים של תחנת דלק "פז". החברה שימשה ספק דלקים לתחנת הדלק במשך מספר שנים. באפריל 2004 (קרוב לחמש שנים לפני מתן צו הפירוק) פתחה החברה בהליך משפטי נגד המבקש בגין חובות שנצברו לטובתה במשך שנים ולא שולמו על ידו. הצדדים פנו לבוררות, ובשני פסקי בורר של השופט בדימוס עזרא קמא, שהאחרון מביניהם ניתן ביום 12.11.06, נקבע כי על המבקש לשלם לחברה 11,000,000 ₪. מאוחר יותר נקבע בין הצדדים, בהצעת פשרה של בית המשפט המחוזי בירושלים, כי הסכום שישולם יעמוד על 7,500,000 ₪. הסכום שולם לעו"ד אילן שביט, שהחזיקו בנאמנות, ומאוחר יותר העבירו לידי החברה.

עתירתו של המבקש הינה כי החשבונית תונפק ע"י עו"ד מרדכי זהבי, בתוקף תפקידו ככונס נכסי החברה (להלן: כונס הנכסים) או עו"ד אילן שביט אשר, כאמור, קיבל את הכספים בנאמנות (להלן: הנאמן או עו"ד שביט). לחילופין, עותר המבקש כי יותר לו לקזז תשומות בגובה המע"מ הכלול בסך של 7,500,000 ₪, וזאת אף מבלי שתוצא חשבונית מס.

לבקשה נתקבלו תגובותיהם של חמשה המשיבים הבאים: הנאמן; כונס הנכסים; רשות המיסים; עו"ד שחר הררי, אשר ייצג את החברה בהליך המשפטי המתואר לעיל (להלן: עו"ד הררי); והחברה (באמצעות המנהל המיוחד, עו"ד דוד גולן).

מבלי להיכנס לכלל הנימוקים שעלו בתגובות השונות, יובהר כבר עתה כי כל המשיבים מתנגדים לבקשה. הנימוק המרכזי, אותו מעלה עו"ד הררי (וכך גם הנאמן, עו"ד שביט), הוא כי הסכום נשוא הבקשה הוא בגין אספקת דלקים, וכי חשבוניות מס כבר הונפקו בגין עסקאות אלה. להוכחת טענתו מצרף עו"ד הררי העתקים של מאות חשבוניות שהונפקו למבקש בין השנים 2001 ו- 2004. עו"ד הררי מוסיף כי אין מדובר בכל החשבוניות אלא רק בחלקן.

מנגד טוען המבקש כי אכן חלק קטן מן הסכום הוא עבור דלקים, ובגין חלק זה אין הוא דורש חשבוניות נוספות. עם זאת, לטענתו, רוב הסכום נובע מריביות על חובות שונים שהיה חייב לחברה וכן מעמלות כרטיסי אשראי בהן נשאה החברה לאורך השנים ובבוררות נקבע כי על החייב להשיב לה. בגין סכומים אלה, הוא זכאי, לטענתו, לחשבונית מס. דא עקא שהמבקש אינו מפרט בבקשתו, או בתגובתו, את הרכב הסכום ששולם תוך הפרדה בין דלקים, ריביות ועמלות כרטיסי אשראי, וכן את הסכום המדויק בגינו הוא מבקש חשבונית מס.

המחלוקת העובדתית שתוארה לעיל הינה מחלוקת מורכבת הכרוכה הן בהוכחת הרכב סכום הפשרה והן בהוכחות בדבר החשבוניות שהונפקו או שלא הונפקו למבקש, ובגין איזה חלק של החוב. כאמור, מדובר בהיקף של מאות חשבוניות, לכל הפחות.

מחלוקת עובדתית נוספת העולה מכתבי הטענות קשורה במיהות המשלם. אין מחלוקת על כך שהסכום שולם בפועל ע"י חברת פז, ולא ע"י המבקש. עם זאת, לטענת המבקש, "לשם סילוק החוב נטל המבקש הלוואה מחברת "פז" אשר העבירה את הסכום ישירות לידיו של עו"ד אילן שביט". לעומת זאת, בתגובתו של עו"ד הררי נכתב כי את הסכום "שילמה פז במקומו של המבקש". ברי, כי אף לשאלה זו עשויה להיוודע חשיבות מכרעת בנוגע לבקשת המבקש.

נוכח כל האמור לעיל, ובכלל זה המחלוקות העובדתיות המורכבות והעובדה כי מדובר באירועים שקרו שנים ארוכות עובר למתן צו הפירוק ושהצריכו בוררות מורכבת וממושכת, אין אני סבורה כי המסגרת של "בקשה למתן הוראות" היא האכסניה הראויה לבקשה זו. אי לכך, דין הבקשה, בנוסחה הנוכחי, להידחות. עם זאת, בפני המבקש פתוחה הדרך להגיש תביעתו בפני הערכאה האזרחית המתאימה.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.